יש לי סוד
סוד ששמור איתי כבר הרבה יותר מדי שנים. יש לי חברת ילדות אחת שיודעת כי היא זו שבחרתי לשתף בזמנו, וזהו, אפילו בעלי לא מכיר את הסיפור הסודי הזה. הסוד הזה היה עבורי וואו, ניתץ בי אמונות והשליך אותי למקום קר, קשה וציני. הסוד הזה קשור במערכת הזוגית של הוריי, גיליתי אי שם בתחילת גיל ההתבגרות, ואין ספק שהחיים שלי היו יכולים להיות הרבה יותר קלים, ולו רק באותה נקודת זמן, לו לא היה נגלה לי. אז נכון, התבגרתי, התגברתי, אבל אין לי ספק שהסוד הסודי הזה תרם לעיצוב האישיות שלי, לטוב וגם לפחות טוב. כל ילד הוא עולם ומלואו, לכל ילד מבנה אישיות שונה וכולי, ובכל זאת, לילדים הפרטיים שלי לא הייתי נחשפת בעניין אורח חיים שהוא אחר עד לגיל בו היו שואלים מתוך הבנה, ולעניות דעתי הבנה, גם אם חלקית, של הסיטואציה, לא יכולה לקרות לפני גיל העשרה המאוחר. לא הייתי נחשפת כי אין לי דרך לדעת איך מידע שכזה יתקבל בליבו ובנפשו הרכים והאהובים של הילד שלי, ולא הייתי רוצה להיות זו שתעמיס על הילד/ה שלי איזה עול, איזה סוד, איזה טאבו. (ממש כמו זה שהועמס על כתפיי בעל כורחי)לא ליד מחשב, מתנצלת אם יוצא לא מרווח וקריא.