אני מגורשת מנווה דקלים
קוראים לי שירז, ואני גרתי כל החיים עכשיו אני גרה באוהל. אבל העניין של הבית באמת לא משנה. לא הייתי סולחת גם אם היו מביאים לי ארמון. כי אין סליחה ואין כפרה על חיילים שעזרו לאוייב. שהרימו יד על יהודים. שנטשו חבלי מולדת..אני בת 15 אתה והחברים שלך גירשתם אותי מהבית. לא משנה לנו אם שמרתם עלינו, ואח"כ גירשתם אותנו. זה לא משנה. וגם השמירה שלכם לא הייתה שווה. כשיירו עליכם לא החזרתם אש. העדפתם להיפצע בעצמכם ושאנחנו ניפצע במקום לפצוע את האוייב. על זה נאמר "כל המרחם על אכזרים, סופו להתאכזר אל רחמנים" נשבעתם לשמור ולהגן. לא לגרש. לא להרים יד על יהודים. לא לזלזל בבכי משפחות שכולות.לא להרוס יישובים פורחים. לא לברוח מאדמות מולדת. לא לבגוד בעמכם, ולעודד את האוייב, לא לחלל בתי כנסת ובתי קברות. ולא לזרוק משפחות לרחוב. אני בטוחה שאתה אישית יידעת, שהפעולה הזאת לא חוקית בעליל. שמה שאתה עושה רק יביא לעוד טרור. ובטח שלא ייעצור אותו. אני רוצה שתזכור, שגם השואה הייתה חוקית. אם אתה רוצה אני ייכתוב לך למה הגרוש הזה כ"כ דומה לשואה. ובגלל זה אני יילך עם טלאי עד סוף חיי. או עד שייבוא המשיח. אני רוצה להגיד לך שעד הגרוש הסתכלתי תמיד בהערצה-אין קיץ לחיילים. ששומרים עלינו ומגנים עלינו. אפילו שלא ממש. הקפדנו לשים לכם בכל יום זר פרחים חדש במקומות שהתאכסנתם, להזמין אותכם לארוחות שבת, לספק ממתקים ושתיה חמה 24 שעות, ולאהוב המון. עכשיו כשאני רואה חייל בא לי להקיא. יש רגעים שאני בקריזה ואני יודעת שאם ייעבור ליידי חייל לובש מדים אני ייתן לו סטירה. אני מסתכלת עליכם ושונאת אותכם כ"כ. כשאני שומעת שהיה פיגוע, ואז אני שומעת שחייל נהרג או נפצע אני נאנחת באנחת רווחה. כי יופי. אולי זה מגיע לו. אולי הוא גירש. כשאני רואה לובשי מדים אני תמיד מסתכל על הריצפה ויורקת. או שאני צורחת יישירות על החייל. איך ייכולתם לבגוד בנו, איך?!?!?!?!?!?!?!?! אני שמחה שאתה מתמלא דמעות. לפחות יש בך טיפת רגש. אבל אני לא זוקפת את זה לזכותך. אני רוצה שתדע. אני יישבתי בכלא 36 יום. אני בת 15. אתה לא ייכולת לשבת 28 יום אם זה כ"כ חשוב לך, וכ"כ מציק לך? לא. אז לא יישבת. הלוואי שתלך לעזאזל. ארור המגרש את אחיו. עכשיו אתה כבר לא אח שלי. אני נשבעת שאם היית רואה אותך מולי עכשיו לא הייתי מהססת לזרוק עליך פצצת צבע, או לפנצר לך את המכונית. בוגד!!! פגענו כי דיברנו דיברי אמת. נכון, האמת כואבת. אבל אני לא מרחמת עליך בכלל.ייכולת לסרב פקודה, וללכת כמו אחיך הגיבורים לשבת בכלא. כמו אלפי בני נוער. וכמו ילדה בת 12 שיישבה איתי. אני לא אסלח, ולא אשכח לעולם.תתבייש.
