יש בכלל טעם לאשכול הזה?
שבסופו, לאחר עשרות תגובות, כעוסות, מפויסות, מסבירות ומחנכות. תגובות הכוללות את כל ה"חסרונות" המצוטטים בתגובתך ההיא, שפתחה את הסערה (בכוס בירה) - ישאר המצב כפי שהיה. שבסופו, שוב תשארי עם אותה הרגשה מחנכת, כאילו תפקידך הוא לחנך את העולם ולהחזיר את החרדים למוטב. שבסופו תחושת העליונות שוב תעלה מכל תגובה ותגובה שאת כותבת, גם אם תנסי להסתיר אותה. הענין הוא די פשוט. הקריטריונים שנקבעו על ידי בני תרבות המערב, ותפקידם להגדיר את כתיבת תרבות המערב, אינם כוללים שום תרבות אחרת חוץ מזאת. באותה מידה, מבחן IQ המבוסס על מתמטיקה, יקבע כי פלוני, שיודע מתמטיקה אבל אינו חכם, הוא בעל IQ גבוה מנווד אפריקני, שאינו יודע מתמטיקה, אבל בבית הספר של החיים הוציא "מצוין". העמידו פעם לתלמידים מבחן: ציירו שלש נקודות על נייר, בקו ישר ואמרו לתלמידים למתוח קו ישר מהנקודה האמצעית, דרך הנקודה האחרונה, לנקודה הראשונה, בלי לחזור פעמיים ובלי להרים את העט. התלמידים לא הצליחו, כמובן, משום שאין דרך לעשות זאת. אבל, כאשר נתנו את המבחן לילד שגדל באלסקה, אי שם, בסוף העולם שמאלה, היכן שהשלג שולט, הוא פשוט מתח קו מהנקודה האמצעית לשניה המשיך משם לקצה הדף, הפך אותו, והמשיך משם, על צידו השני של הדף, ךמקום הנקודה הראשונה. יש לך הסבר לזה? המומחים טענו שזה משום שהוא גדל במקום בו הגבולות מטשטשים. בו שדה הראיה הוא אחיד. לבן. אבל המבחן הזה מורה על עוד נקודה. שכאשר את מפתחת מבחן, עלייך להתאים אותו לנבחנים, ולא אלייך. משום שעולם המושגים ואפילו עולם ההגיון, משתנים לפי התרבות והסביבה. באותה מידה ראיתי בספר של כותבת חרדית מסוימת את הסיפור הבא: אמא ביקרה עם ילדה אצל הרופא. בזמן ההמתנה, על מנת להעסיק את הקטן, היא עברה איתו על ספר ציורים. היא הצביעה על ציור של גביע ושאלה אותו "מה זה?" והוא ענה "קידוש". היא הצביעה על פמוטים והוא אמר שזה "שבת" וכן על זו הדרך. האם אותו תלמיד היה עובר את המבחנים המבוססים על תרבות שאינה יהודית? לא! משום שבעולם המושגים המוחלט, גביע הוא גביע. לא קידוש. ופמוטים הם פמוטים, אבל בשום אופן לא שבת. הספרות החרדית - זו המבקשת לחקות את טום קלנסי, אגאטה כריסטי, ג'ון פרקר ושאר סגנונות הספרות העולמית, היא תת רמה של ספרות. אין בה עלילה, אין בה דמויות אמיתיות ואין בה מבנה נכון. העולם החרדי חלוק - חילוק מהותי מאד - על תפקידו של הסופר, עם העולם המערבי, הרואה את תפקידו של הסופר לא כמי שכותב רצף מילים, אלא כמבקר החברה. העולם החרדי רואה בסופר מי שממציא עיסוק לשעות הפנאי בלבד, וספרי הקריאה אכן אינם אלא תעסוקה לשעות הפנאי (ולא אמרתי שזה טוב. זו המציאות). הסופרים החרדים אין להם ממי שילמדו והם נאלצים ללמוד על בשרם, גם טכניקות כתיבה וגם מבנה עלילה. היות והחרדים אינם לומדים שפה ברמה גבוהה, הרי שלא תמצאי בספרות החרדית מילים לועזיות שנכנסו לעברית (ומי אמר קודם שצריך ללמוד "עברית"?) משום שלדעת הסופר, הקורא לא יבין אותם. והוא, הסופר, מכיר את קהל היעד שלו, ואין לו כוונה להלאותו במילים שלא יובנו. מעבר לעובדה הפשוטה, שאיני מכיר את הגוף העליון האחראי על הגדרת משפט כמשפט חכם. והאמירה שיש מי שמגדיר אינה משכנעת אותי, משום שהרקע שונה, התרבות שונה ומטרת הכתיבה שונה. אלא, כאמור, איני רואה שום סיבה מדוע בזבזתי כעת 5 דקות מזמני, על מנת לכתוב את התגובה הזו. שהרי לא אשכנע אותך, את היושבת ברום מגדל השן של האנושות. אשר על כן, אשפיל ראשי בהכנעה, אני השפל, ה"נייטיב". אותיר עבורך את מגדל השן. אין לי חפץ בו. (המסר ברור או שחרגתי מהגבול שתחמת לכותב החרדי?)