אני יכול גם-כן להתייחס לשאלה?
פולספגן אולי נמצאת בקצה מעט קיצוני של הסקאלה מבחינת חוסר האמון שלה באמינותם של מחקרים מדעיים (לפחות בתחום המסויים של חיסונים; בתחומים אחרים נראה שאין לה בעיה לקבל ממצאים ברמת סקפטיות נורמלית לחלוטין), אבל השאלה שלך תקפה לגבי כל אחד מאיתנו. אם אדם מקבל את ההגיון שבשיטה המדעית, הרי שהוא צריך באותה מידה לקבל גם את המחקרים (והם רבים) שמראים על כשלים באמינות המידע הזורם אלינו מ"המדע". כל מי שטורח להתעניין בתחום יודע שזיופים, רמאויות, הולכות-שולל וסתם פאשלות וחשיבה גרועה הם דברים קיימים ואף נפוצים בכל תחום מדעי. אז איך אפשר לסמוך על המדע? התשובה שלי היא שבעולם הבלתי-מושלם שלנו אנחנו לא יכולים לסמוך על שום דבר באופן מוחלט. מי שמנסה לעשות זאת, הוא "חסיד שוטה", ויש הרבה אנשים שהם חסידים שוטים של מדע. האפשרות היחידה שלנו היא לנסות ולהשתמש בשילוב של הבנה, אינטואיציה, ספקנות ומזל, כדי להפריד את הנכון מן המוטעה. זה נכון לגבי האזרח ברחוב, וזה נכון עוד יותר לגבי המדענים עצמם. תו-ההיכר של מדען גדול באמת הוא היכולת שלו להסתכל על מידע, ולהגיד "הנתון הזה לא מוצא-חן בעיני, נראה לי שכאן המדידה היתה לא טובה." דוגמה נהדרת לעניין הזה היא בניסויים של מיליקן שבהם הוא מדד את מטען האלקטרון. מחברות הניסוי שלו מראות שהוא השתמש רק בחלק מן התוצאות של הניסויים שלו - אלה שנראו לו נכונות. ואנחנו יודעים שהוא מדען גדול, כי הסתבר בדיעבד שהוא צדק לגמרי. יש אינספור דוגמאות כאלה במדע, לגבי השמות הכי גדולים (פסטר! איינשטיין!). אתה גאון רק רטרואקטיבית.* הפעולה הזו של "סינון מידע" היא צורה של הטעייה וזיוף במדע - לכאורה היית צריך להציג את כל התוצאות שלך, בלי שום סינון. אבל אף אחד לא עושה את זה. אם אתה מריץ ג'ל חלבונים ובטעות שפכת פנימה חומצה כלורית 10M במקום בופר, אתה לא תדווח את תוצאות ההרצה הספציפית הזו במאמר שלך, לא בגלל שאתה מנסה להסתיר משהו אלא בגלל שאף אחד לא יחשוב שזה רלוונטי למשהו. אם היית רוצה לתת את כל המידע על הניסויים שלך, מה שהיית צריך להציג זה סרט וידאו של כל שנייה שבה הניסוי הזה רץ (ולזה להוסיף נתונים נוספים, כגון טמפרטורת החדר, לחות, מה יש מעבר לקיר, מה אכלת לארוחת הצהריים לפני שהתחלת את הניסוי**. זה אבסורדי. השאלה היא מתי הסינון הוא מוגזם - וזו שאלה עם הרבה מאד תחום אפור... *(הגישה הזו כמובן נותנת תמיכה לכל אהבל שחושב שהוא יכול לבנות תיאוריות מופרעות ולטעון "בעתיד כולם יחזו בצדקתי". והדברים ידועים...) ** סיפור אמיתי: יום אחד בזמן המאסטר הדלקתי מונה גייגר כדי לראות מה יצא לי בניסוי שכלל איזוטופים מסומנים רדיואקטיבית. המונה התחיל להשתגע לגמרי. לאן שלא הפניתי אותו בג'ל הוא נתן קריאה. ואז הפניתי אותו למקומות מחוץ לג'ל - והוא עדיין תיקתק. לאן שלא הלכתי איתו בחדר - תיקתק. ואז נזכרתי שכחלק מניסוי קליני שבו הייתי שפן-ניסוי (בתשלום נדיב! סטודנטים צריכים לאכול ולשלם שכר דירה!) הזריקו לי לפני שעתיים חומר רדיואקטיבי לצורך בדיקת PET. אז הלכתי הביתה, מה לעשות...
