אין תשובה אחת..
נשים שונות מקבלות החלטות שונות. יש נשים שלא רוצות ילדים, יודעות שזה לא בשבילן. הן לא רואות את זה כחוויה אלא כסיוט מתמשך. הן מעדיפות להשקיע בעצמן וזה בסדר גמור, כל עוד הן מקבלות את ההחלטה בלב שלם. מנגד, יש נשים שאומרות שהן לא רוצות ילדים, אבל רק משום שהן לא הצליחו למצוא את הפרטנר הנכון או משום שאין להן את האומץ לעשות ילד לבד (למרות הרצון העז להיות לאם..). אז גם הן תאמרנה שהן לא רוצות ילדים, למרות שהן כן, וגם אותן צריך לכבד, כי גם להן לא קל עם המציאות אליה הן נקלעו. ויש את הנשים (עדיין הרוב..) שלא מוכנות לוותר על חווית האימהות, שרוצות את זה. גם פה יש נשים שיאמרו שהן רוצות ילדים רק כי זה מה שמקובל להגיד, לעומת נשים ששקלו את זה בכובד ראש וזו המסקנה לה הגיעו. לדעתי, אם החברה שלך לא רוצה ילדים, ולא משנה מדוע, עליך לכבד את ההחלטה שלה. עדיף לא להביא ילדים לעולם כל עוד לא שלמים במליון אחוז עם ההחלטה הזו. ילדים הם רצון אגואיסטי.. הרבה נשים רוצות ילדים רק כדי שישעשעו אותן, שיחבקו אותן, שיעריצו אותן.. הרבה פחות אגואיסטי לומר שלא רוצים ילדים ושרוצים להישאר לבד. לאיזה זרם אני משתייכת?? אני רוצה ילדים, ועכשיו. הגעתי לשלמות הדרושה לכך ואני יודעת שזה משהו שאני מוכנה לו. אבל לא כולן כמוני, ואני חושבת שכל אישה זכאית להחליט עבור עצמה מה היא רוצה בחייה ומה לא, ללא לחץ חברתי מיותר.