דפדפתי לי בפורום .... ושמתי

Sefy

New member
לכל אחד יש את ההחלטות שלו

בכל שלב בחיים שלהם הם יכולים להחליט על משהו אחר ולשנות את הדעות שלהם, לגבי כל זה, אני אישית כבר הייתי קרוה להתחתן, עכשיו אני לא ממהר יותר. ולגבי ילדים, אני בטוח מאד שההורים שלי היום רוצים לראות נכדים או לפחות לדעת שאני או אחותי נהיה "מסודרים" בחיים, וכואב לי לראות כמה הם מאוכזבים מזה שהם לא "סבים" לעומת כל שאר המשפחה. ואני מאד מקווה שהם גם יזכו לראות נכדים לפחות מאחד מאיתנו. אני אישית לא ממהר.
 

דנטל

New member
קראתי את החצי השני

רחמים, אין לי זמן לקרוא הכל. אני מסכימה איתה. ילדים זו באמת אנוכיות. הורס אותי שאנשים שואלים אותי "ומי יטפל בך כשתהיי זקנה?". כאילו, סליחה? אני מביאה ילדים בשביל שיהיו לי אחיות סיעודיות כשלא אוכל לדאוג לעצמי יותר? העניין הוא שגם מאנוכיות אני לא רוצה ילדים. לא אוהבת ילדים. לא רוצה שיהיו לי משלי. לא מעונינת להכנס לכלא (ומבחינתי זה הכלא הכי אכזרי שהמציא האדם - טוב, נו, האלוהים למי שמאמין בו). להתחתן אני לא רוצה, בגלל שאני לא רוצה ילדים, אז בשביל מה? קראתי גם את השורה האחרונה. גדלתי במשפחה להורים אוהבים שרק המוות הפריד ביניהם. לא חושבת שהמצב המשפחתי קשור בכלל להחלטות שקיבלתי. לדעתי, אחי כן ירצה ילדים מתישהו, למרות שהוא כבר בן 29.
 
כל הכבוד!

גישות נהדרות אני חשבתי שאני היחדיה שחושבת ככה! תזכרו סיבת המוות היא תמיד חיים, ולכן מבחינה פילוסופית להוליד זה להרוג!
 

AlteX

New member
כנראה שאי ההבנה הזאת תשאר לעולם

הבעיה היא שבעולם שלנו כל אחד מנסה לכפות את הרצונות של עצמו על האחר, וכולם חושבים שכולם אמורים לרצות את אותו הדבר, אז כאשר מישהו רוצה משהו אחר ממה שכביכול כולם רוצים, ישר מנסים להבין "למה?!". "למה? למה היא לא רוצה חתונה וילדים? למה כולם רוצים והיא לא? היא לא מבינה מה הי מפספסת? הרי יש אנשים שמתפללים לזה!" אז אולי בגלל האנטי, אולי לא בגלל האנטי, אולי בגלל שהיא גדלה בסביבה כזאת או אחרת, אולי בגלל שחסר לה איזה גן, ואולי בגלל אלף ואחת סיבות אחרות, ואולי יום אחד היא תשתנה ואולי לא, אבל זה בכלל לא משנה! אל תנסי להבין אותה כי אתן שונות. פשוט תקבלי אותה כמו שהיא, עם הרצון לא להתחתן ולא לעשות ילדים. בדיוק באותה מידה, אל תחשבי שאת בן אדם פחות חזק ממנה - אם את בטוחה במה שאת רוצה, אם הגעת לזה מתוך מודעות עצמית אמיתית, תקבלי את עצמך כמו שאת בדיוק ולכי על זה! בשבילך זה "וויתור על חוויה", בשבילה זה לא לעשות משהו שהיא לא מאמינה שתהנה ממנו, ואין שום קשר בין זה לבין העובדה שיש אנשים שמתפללים לזה. יש אנשים שמתפללים שיקחו אותם לעבודה עם קביעות בחברה ממשלתית. לי הציעו עבודה כזאת לפני חודשיים וסירבתי. סירבתי כי זה לא בשבילי. זה בדיוק כמו טעם וריח. תשאלי מישהו: "איך אתה יכול לוותר על חווית השוקולד?!" והוא יגיד לך: "שוקולד עושה לי בחילה!". אל תנסי להבין אותו, כי לעולם לא תצליחי. הוא פשוט אדם שונה... הטריק הוא להבין ולהפנים שיש לנו את החופש לבחור במה שאנחנו רוצים באמת ולאו דווקא במה שהסביבה מכתיבה לנו. טריק עוד יותר קשה אולי הוא לקבל את האנשים כמו שהם גם אם הם מאוד שונים מאיתנו ואנחנו לא מצליחים להבין אותם.
 

LiRoNiTA

New member
במבט מהצד , עניין אותי לקרוא

במיוחד את התגובות מהצד הנשי ( מצטערת מראש גברים). אני מורידה את הפיאה
לנשים האמיצות שאמרו מבלי לחשוש מביקורות ילדותיות את הסיבות האמיתיות . מהסיבות הידועות כמו אופי קשה , אגואיסטי , כזה שלא מוכן לקחת על עצמו אחריות גדולה כמו גידול תינוק . זכותם המלאה לחשוב כך , אף אחד לא מצמיד או יצמיד להם אקדח לראש ויכריח אותם לעשות משהו שהם לא חפצים בו. ההפך אני מעריכה אנשים כאלו שמודעים לעצמם . הדבר היחיד שדי כאב לי לקרוא זה תגובות של חברות שחושבות להביא ילד לעולם זה מעשה איגואיסטי כי התינוק המסכן הרי לא ביקש להיוולד. ואני דווקא חושבת שלא להביא ילד לעולם בגלל דיעה אישית ( מצד ההורה) על החיים - זהו בעצם המעשה האיגואיסטי. מירמור אישי על החיים מצב ההורה לא אמור וצריך להשפיע על דור ההמשך . כולנו לא ביקשנו להיוולד והינה פלא פלאים אנחנו כאן! ודוגרי עד כדי כך קשה לנו? אז איך בסופו של דבר כולנו חיים בריאים ושלמים? אז בבקשה לכל אחד יש זכות לדיעה אישית , אבל לקפוץ וללכת רחוק מידי בהגדרות שלרצות משפחה וילדים זה "כניעה" לחברה, להורים , לנורמה של החיים זה בולשיט אחד גדול! זה מראה שהם אלו בעצם שלא יודעים לאהוב ולהעניק אהבה זה לא בשביל "החברה" אלא בשביל עצמם ורק בשביל עצמם!!! לפי דעתי להחליט החלטה כזאת ולא לנסות אפילו לחשוב טיפה הלאה זה בידיוק כמו ללכת עם הראש בקיר וזאת הכניעה הכי גדולה לדעתי! ורציתי להוסיף משהו נוסף, בבקשה אל תתיימרו לתת חיזוקים חיובים לאנשים בזמן שאתם עושים בידיוק את ההפך. נורא קל לדבר אבל במציאות כמו שכולנו יודעים , הדיבורים לא תמיד רלוונטים. שנהיה בריאים והכי חשוב אופטימים!
 
אצלי קרה ההיפך- כשהייתי מאוד

צעירה רציתי מאוד חתונה וילדים...אפילו בגיל 18!!!! ואילו מגיל 25 זה ירד...לא יודעת למה- אולי כי זה לא קרה.
 
כנסי לפה שניה דחוף!

אני חושבת בידיוק כמוהה וזה לא קשור למה שהיא עברה בילדות או משהו כזה אלא לנוכח המצב שיש כרגע בעולם. אני לא מוכנה לקחת את הסיכון של ללדת ילדים לתוך עולם מלא שנאה מלחמות אכזבות למה שתינוק רך, חסר אונים שרק נולד יסבול את כל זה?? מה הוא אשם??? מה הוא עשה רע לעולם שהוא צריך לעבור את זה?? כשיהיה תור זהב, תקופת שקט בעולם, אז אני אביא ילדים. תחשבי מה הסיבות שאת רוצה להביא ילדים? בגלל שיהיה לך משהו שימלא לך את החיים יש אלפי סיבות אבל אם תחשבי על זה רגע כל סיבה שלא תגידי היא אנוכית כי זה טוב ל-ך וזה נורא אנוכי לחשוב ככה! את לוקחת את כל הסיכונים שיכולים לקרות לו בלי לחשוב האם הוא בכלל רוצה את זה? אסור לקחת את הסיכונים האלה! קחי את זה בחשבון אנחנו חיים בהיום לא בפעם פעם זה היה לגטימי כמו כל דבר אחר אבל היום אנחנו בתקופה מודרנית וחדשנית חוץ מזה אני בעד אימוץ כי אלה ילדים שכבר נולדו אז למה להביא עוד לעולם? קודם כל תטפלי באלה שאין להם קורת גג מתחת לראש אח"כ תביאי ילדים משלך.
 

pukiss

New member
בחיים לא אוותר על התענוג הזה

אמנם אני רק בת 23 ואין לדעת מה יעלה בגורלי אבל אני בהחלט יודעת שאני מביאה לעולם הזה כמה שיותר ילדים, ואם חס וחלילה לא יהיה בעל, זה יהיה עצמאית ותאמינו לי יש הרבה שרכים להביא ילדים לעולם
 
גם אני אמרתי עד גיל 30 ............

שאני לא רוצה ילדים. זה היה סוג של מנגנון הגנה . לא מכירה את חברתך אבל אצלי זה היה קשור לסוג האימהות שאני חוויתי כילדה. השאלות שאת מעלה לא עולות סתם, אסתכן ואומר שיש משהו לא "טבעי" בהצהרות של חברתך. וחשוב לבדוק כיצד הגיע למסקנות אלה. הפחד שלי היה איך אהיה אמא מספיק טובה לאור המודל שהיה לי. לא ביום אחד השתנה הפזמון שלי אך שמחה שהשתנה היום אני אמא מאושרת בעולם שרחוק מלהיות מושלם לילדה נהדרת בת חמש ןחצי.
 
אנשים אתם בוחשים את הנושא לכיוון

שלא התכוונתי בכלל להגיע. אני לא מנסה לרמוז או לומר מה מוסרי למי ולמה ( מן הסתם אני לא במעמד שגם יזיז למישהו). אני ניסיתי להבין למה בן אדם צעיר מתיימר להחליט החלטות בגיל צעיר כל כך וללכת עם אותה דיעה כמו עיוור, כשאחוז גדול הרי יודע שבסופו של דבר החיים הם לא רק דיבורים .
 

טוט

New member
בקשר לחברתך, היא עדיין צעירה מאוד

ומדוע היא מצהירה שאינה רוצה ילדים? לא יודעת. אולי כי זה לא מעניין אותה בשלב זה של חייה (ובצדק), אולי מתוך איזושהי התרסה כלפי מוסכמות, אולי בגלל סיבות שקשורות במשפחת המוצא שלה... בכל מקרה, מן הסתם דעתה עוד עשויה להשתנות מאוד בנושא זה. או שלא. אני אגב, בת 44 לא נשואה ובלי ילדים, כי בעבר זה ממש לא משך אותי. כלומר, שני הדברים הללו. אחרי גיל 40 התחלתי לחשוב קצת על אופציית הפריון (הגיע הזמן, לא?) אבל לא ילדתי, אולי כי לא מספיק רציתי, זה נראה לי איכשהו לא נכון עבורי. ובכל זאת אני יודעת שאני מפספסת חוויה מאוד בסיסית בחיים, שהיא גם המצווה הראשונה שצווה האדם: פרו ורבו. אבל, כמו שנאמר כבר קודם, אנחנו , בני האדם, כה שונים זה מזה, ומי חכם וידע מה נכון...
 
גם אני חשבתי בטעות כמו גברברת

גם מבחינה אגואיסטית אתם תתעוררו יום אחד כמו טוט הרי כל היעוד שלנו בעולם הוא להקים משפחה בית ילדים וכד' הרי כולם הם כאלה , 90% האנשי העולם ואמרו כאן המצווה הראשונה שבורא עול ציווה עליה היא פרו ורבו אישה שלא חוותה את חווית הלידה אינה יודעת איזה אושר עלאי וזאת ההרגשה של הורים או אמא שנולד לה תינוק/ת מי שאומרת שזה אחריות,,, או סתם מביאה סיבות מפה ועד להודעה חדשה שתמשיך העובדות מדברות בעד עצמן גברברת האם חוית את החויה של הריון
האם חוית את החויה של לידה
90% מנשים טוענות שאלו חווית של אושר בלתי מוסבר
וזה הוכח מדעית
שאישה שלא יולדת היא אשה פסימית ועוד ,,, לא אאריך
 
רגע רגע רגע

אם היא לא חוותה ולא ניסתה, אז היא לא יכולה לציין שאילו לא הדברים שהיא מבקשת לעצמה. אני לא רוצה להתחתן, אז אני צריכה קודם לעבור בכל סלוני הכלות, לעמוד עם מישהו מתחת לחופה, כדי להגיד שזה לא מתאים לי?? זה לא עניין של פסימיות. אגואיזם, אולי. אבל לא פסימיות. ובעצם יש פה בכלל מעין פרדוקס, כי זה אגואיזם שמתבטל לכאורה.
 

AlteX

New member
עם כל הכבוד ל"פרו ורבו"

אולי זה היה מאוד רלוונטי כאשר היו רק שני אנשים בעולם, אבל התוקף של זה כמצווה הכרחית כבר פג מזמן מבחינתי. בעולם הקדמון המצב היה שונה, תוחלת החיים היתה בסביבות ה-30 שנה בלבד, ואחוז ניכר מהתינוקות היו מתים בלידה או מתים בגיל מאוד צעיר בגלל מחלות, טורפים, רעב ועוד ירקות. היום המצב "קצת" שונה. הרפואה מפותחת מאוד. תוחלת החיים בארצות המפותחות מתקרבת ל-80 שנה, אחוז התינוקות שמתים בלידה או בשנה-שנתיים הראושונת לחייהם קטן מאוד, ובאמת שאין שום חשש לכך שבזמן הנראה לעין יהיה איזשהו מחסור באנשים בעולם. אין לנו שום ייעוד בעולם שמוגדר לכולנו, כל אחד והייעוד שהוא מאמין בו. הדתיים מאמינים שהייעוד הוא משפחה וילדים, גם חלק מהחילוניים מאמינים בזה, אולי אפילו רובם, אבל לא כולם. אני אישית מאמין שאין לי שום ייעוד אחר חוץ מלהנות מהחיים כל עוד אני חי, ואם יש משהו שפוגם בהנאה שלי אני אנסה להמנע ממנו. מה לעשות, אני מאוד חושש שגידול ילדים אכן יפגע בהנאה שלי, אז מבחינתי דווקא לא להביא ילדים לעולם זה אולי משהו אגואיסטי, אבל מה פתאום אני חייב לעשות את זה?! כמו שאמרתי, פרו ורבו זה מזמן לא רלוונטי, ואני חושב שהמצווה שהכי חשובה בימינו, ושכל-כך רבים מאיתנו (כולל הדתיים) בכלל לא מקיימים היא: "ואהבת לרעך כמוך"
אז... אהבת לי כמוך, למרות שאינני מעוניין בילדים? תכבדי אותי ואת דרכי למרות שאינני מעוניין בילדים?
 

Anathema Device

New member
בגלל

שכל דיעה היא לנצח נצחים, עד שהיא מתחלפת. וההחלטה היא בהתאם לדיעה (היית חושבת שההחלטה תהיה בניגוד לדיעה
) לא הבנתי איך האדם הצעיר הולך עם הדיעה שלו כמו עיוור. הוא הולך עם הדיעה שלו, נקודה. אם היא תתחלף בדרך, זה סיפור אחר...
 
למעלה