אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
דת ואמונה
- פותח הנושא נצר1
- פורסם בתאריך
כבר ענו לך למה אתה חוזר על טעויות?
יותר טוב לדעת את מטרת בואינו לעולם מאשר לברוח שובו ושב מהאמת ירידה לצורך עלייה אחת השאלות השכיחות ביותר בספרי החסידות היא – "למה ירדה הנשמה למטה?". לכאורה, מה השאלה? הנשמה ירדה למטה כדי שנחיה. אלא השאלה נשאלת דווקא מתוך הבנת המהות הפנימית של הדברים – מהי הנשמה, היכן הייתה קודם ירידתה, ומה מצבה האמיתי כשהיא שרויה בתוך גוף גשמי. שוו בנפשכם בן-מלך עדין ומפונק שלפתע הטילוהו לאיזה אי נידח, בין ילידים גסים ופרימיטיביים. אם אך ננסה לתאר בדמיוננו את מצבו, נחוש רגשות חמלה עזים על מר-גורלו. אך קודם שנרחם על אותו בן-מלך מסכן, כדאי שנתחיל לרחם על עצמנו, על הנשמה שבקרבנו. בתוך כל יהודי שוכנת נשמה רוחנית אלוקית, שירידתה לגוף הגשמי עמוקה לאין-ערוך מנפילתו של בן-המלך אל הילידים הפרימיטיביים. ירידת הנשמה נשמתנו היתה במקורה בעולמות הרוחניים העליונים, בגן-העדן. לא היו לה שם יצר-הרע, תאוות גשמיות וחומריות, ולא כל הבעיות שאנו מכירים בחיינו. איננו יכולים כלל לתאר בדמיוננו את העונג המופלא של הנשמה הנמצאת בגן-העדן והנהנית מזיו השכינה. והנה, נטלו נשמה זו והורידוה מטה-מטה, עד העולם התחתון והירוד ביותר. ובעולם זה עצמו כלאו את הנשמה בתוך גוף גשמי וחומרי, לצד יצר-הרע ו'נפש הבהמית', שאין בעולמם אלא גשמיות וחומריות. מעבר זה מתואר נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (=מגג גבוה לבור עמוק). ונשאלת השאלה, למה עשה ה' ככה? מהי המטרה של הסבל הגדול הזה שנגרם לנשמה עם ירידתה לעולם-הזה? התשובה לשאלה זו מתומצתת בחמש מילים: "ירידה זו צורך עלייה היא". נכון, המעבר של הנשמה מגן-העדן אל העולם הזה הוא ירידה גדולה ועצומה עד מאוד; אך על-ידי-כך היא זוכה לעלות לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה הייתה קודם ירידתה למטה. בהיות הנשמה למעלה היה הכול בבחינת 'מתת-חסד'. דבקותה באור האלוקי וצימאונה להיכלל בזיו השכינה לא באו על-ידי עמל ויגיעה מצידה, אלא כתחושה טבעית של נשמה השואפת להיכלל במקורה האין-סופי. אך כאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לגוף הגשמי, היא נאלצת להילחם עם יצר-הרע, ו'הנפש הבהמית' ופיתויי העולם. כאן, כל צעד של התקרבות לה' כרוך בעמידה בניסיונות רבים ובקשיים גדולים. התעלותה כאן אינה מתת-חסד אלא פרי עבודה ויגיעה עצמיות. זאת ועוד: ההתמודדות עם קשיי העולם-הזה מעוררת אצל הנשמה כוחות עמוקים שלא באו לידי ביטוי בהיותה בגן-העדן. כאשר אדם נקלע למצב קשה ובלתי-שגרתי, הוא מגלה לפתע בעצמו כוחות נסתרים שלא הכירם קודם-לכן. כך גם הנשמה מגלה דווקא בעולם הזה את הכוחות הפנימיים האין-סופיים החבויים בה, כוחות שלא הכירה בהיותה למעלה. על-ידי הירידה היא מגיעה לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'. זו העלייה שהיא זוכה בה על-ידי הירידה. זה הסבר אחד, שנחיתותו של העולם הזה היא המביאה את העלייה. אולם יש בתורת החסידות הסבר שני, עמוק יותר, שמגלה דווקא את העילוי שבעולם הזה. ההנחה הטבעית, שהעולמות הרוחניים העליונים ניצבים בדרגה גבוהה יותר מהעולם שלנו, אינה פשוטה כל-כך. מבחינות רבות יש יתרון עצום דווקא לעולם הזה. הניצוצות האלוקיים שבעולם הזה נובעים ממקור אלוקי גבוה לאין ערוך מ'זיו השכינה' שמאיר בגן-העדן. כאשר נשמה יורדת לעולם-הזה, מתלבשת בגוף גשמי ועוסקת בתורה ובמצוות, היא מתקשרת עם הניצוצות האלוקיים הגבוהים הטמונים בעולם הזה. היא מגיעה לדרגת דבקות בה' שהייתה מחוץ להישג-ידה בהיותה למעלה. וזו העלייה האמיתית שזוכה לה הנשמה בעקבות הירידה
יותר טוב לדעת את מטרת בואינו לעולם מאשר לברוח שובו ושב מהאמת ירידה לצורך עלייה אחת השאלות השכיחות ביותר בספרי החסידות היא – "למה ירדה הנשמה למטה?". לכאורה, מה השאלה? הנשמה ירדה למטה כדי שנחיה. אלא השאלה נשאלת דווקא מתוך הבנת המהות הפנימית של הדברים – מהי הנשמה, היכן הייתה קודם ירידתה, ומה מצבה האמיתי כשהיא שרויה בתוך גוף גשמי. שוו בנפשכם בן-מלך עדין ומפונק שלפתע הטילוהו לאיזה אי נידח, בין ילידים גסים ופרימיטיביים. אם אך ננסה לתאר בדמיוננו את מצבו, נחוש רגשות חמלה עזים על מר-גורלו. אך קודם שנרחם על אותו בן-מלך מסכן, כדאי שנתחיל לרחם על עצמנו, על הנשמה שבקרבנו. בתוך כל יהודי שוכנת נשמה רוחנית אלוקית, שירידתה לגוף הגשמי עמוקה לאין-ערוך מנפילתו של בן-המלך אל הילידים הפרימיטיביים. ירידת הנשמה נשמתנו היתה במקורה בעולמות הרוחניים העליונים, בגן-העדן. לא היו לה שם יצר-הרע, תאוות גשמיות וחומריות, ולא כל הבעיות שאנו מכירים בחיינו. איננו יכולים כלל לתאר בדמיוננו את העונג המופלא של הנשמה הנמצאת בגן-העדן והנהנית מזיו השכינה. והנה, נטלו נשמה זו והורידוה מטה-מטה, עד העולם התחתון והירוד ביותר. ובעולם זה עצמו כלאו את הנשמה בתוך גוף גשמי וחומרי, לצד יצר-הרע ו'נפש הבהמית', שאין בעולמם אלא גשמיות וחומריות. מעבר זה מתואר נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (=מגג גבוה לבור עמוק). ונשאלת השאלה, למה עשה ה' ככה? מהי המטרה של הסבל הגדול הזה שנגרם לנשמה עם ירידתה לעולם-הזה? התשובה לשאלה זו מתומצתת בחמש מילים: "ירידה זו צורך עלייה היא". נכון, המעבר של הנשמה מגן-העדן אל העולם הזה הוא ירידה גדולה ועצומה עד מאוד; אך על-ידי-כך היא זוכה לעלות לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה הייתה קודם ירידתה למטה. בהיות הנשמה למעלה היה הכול בבחינת 'מתת-חסד'. דבקותה באור האלוקי וצימאונה להיכלל בזיו השכינה לא באו על-ידי עמל ויגיעה מצידה, אלא כתחושה טבעית של נשמה השואפת להיכלל במקורה האין-סופי. אך כאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לגוף הגשמי, היא נאלצת להילחם עם יצר-הרע, ו'הנפש הבהמית' ופיתויי העולם. כאן, כל צעד של התקרבות לה' כרוך בעמידה בניסיונות רבים ובקשיים גדולים. התעלותה כאן אינה מתת-חסד אלא פרי עבודה ויגיעה עצמיות. זאת ועוד: ההתמודדות עם קשיי העולם-הזה מעוררת אצל הנשמה כוחות עמוקים שלא באו לידי ביטוי בהיותה בגן-העדן. כאשר אדם נקלע למצב קשה ובלתי-שגרתי, הוא מגלה לפתע בעצמו כוחות נסתרים שלא הכירם קודם-לכן. כך גם הנשמה מגלה דווקא בעולם הזה את הכוחות הפנימיים האין-סופיים החבויים בה, כוחות שלא הכירה בהיותה למעלה. על-ידי הירידה היא מגיעה לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'. זו העלייה שהיא זוכה בה על-ידי הירידה. זה הסבר אחד, שנחיתותו של העולם הזה היא המביאה את העלייה. אולם יש בתורת החסידות הסבר שני, עמוק יותר, שמגלה דווקא את העילוי שבעולם הזה. ההנחה הטבעית, שהעולמות הרוחניים העליונים ניצבים בדרגה גבוהה יותר מהעולם שלנו, אינה פשוטה כל-כך. מבחינות רבות יש יתרון עצום דווקא לעולם הזה. הניצוצות האלוקיים שבעולם הזה נובעים ממקור אלוקי גבוה לאין ערוך מ'זיו השכינה' שמאיר בגן-העדן. כאשר נשמה יורדת לעולם-הזה, מתלבשת בגוף גשמי ועוסקת בתורה ובמצוות, היא מתקשרת עם הניצוצות האלוקיים הגבוהים הטמונים בעולם הזה. היא מגיעה לדרגת דבקות בה' שהייתה מחוץ להישג-ידה בהיותה למעלה. וזו העלייה האמיתית שזוכה לה הנשמה בעקבות הירידה
טבעי הוא שישאל האדם את עצמו, מי אני
טבעי הוא שישאל האדם את עצמו, מי אני?… מה בעצם אני עושה כאן בכלל? לשם מה נבראתי? בשביל מי אני חי? לאכול כדי לעבוד ולעבוד כדי לאכול? לגדול, להתפטם ולהתבגר כדי להתפגר ולשמש מאכל דשן לתולעים?! זוהי התכלית?! זו המטרה?! מהי תכלית הבריאה שבשבילה נברא האדם? האם נברא האדם בעולם הזה מסיבה כלשהי, או שהבריאה היא סתם שלא לצורך. מהי הסיבה בגללה נברא האדם? הרמח``ל (רבי משה חיים לוצאטו): הקב``ה הוא טוב (טוב נצחי אין- סופי. ``הטוב המוחלט``), שנאמר: ``טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו`` (תהלים קלה`, ט`). מדרך הטוב להיטיב. כדי להיטיב צריכים שיהיו מקבלי הטבה. לכן ברא הקב``ה ברואים כדי שיקבלו את ההטבה. אנו כנבראים בעלי שכל אנושי מוגבל נוטים שלא להבין את המושג של מציאות הטוב ומגדירים אותו דרך מושג ארצי של העדר מציאות הרע. אנו מגדירים את הרע ואת כל עושי הרעות בהגדרת ``הרצון לקבל``, פירושו, שמתוך הלהיטות אחרי קבלת טובה להשלמת עצמו יוצא זה להרע לזולתו, מתוך שוב ``הרצון לקבל`` את השלמת עצמו. (אגב, גם בריה המזיקה לזולתה ללא רצון לקבל הנאה מכך לעצמה, אינה עושה זאת כי אם מתוך הרגל קדום שהגיע לה מתחילה מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סיבה חדשה). אלא, שאנו צרכים להבין שמעצם היות הקב``ה שלם מעצמו ואינו נצרך למישהו שיעזור לו להשלמתו, ברור הוא שאין לו שום ``רצון לקבל``. רצון לקבל לעצמו אין להשם יתברך כי אין לו ממי לקבל. וממילא אין לו שום בסיס להרע למישהו ולגרום לו צער כלשהו. רצון השם הוא רק ``הרצון להשפיע`` טוב אל זולתו (לנבראיו), שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו... ולשאלת המפתח: מי מרגיש טובה? תשובה: מי שחסר אותה... אם ניתן לאדם שבע לאכול, אנחנו לא עושים לו טובה כי הוא אינו חסר אותה. אם ניתן לאדם רעב לאכול, אנחנו עושים לו טובה כי הוא חסר אותה. לכן ברא הקב``ה את כולנו בעלי חסרונות! וכל הזמן אנו מבקשים להשלים את חסרונותינו. האפשרויות בהן אנחנו יכולים לקבל את הטובה: 1. קבלה בחסד. 2. קבלה בזכות. 1. קבלת טובה בחסד: קבצן שאיבד את כל רכושו בין- לילה מחזר על הפתחים ומבקש לאכול. נותנים לו לאכול. אבל זה בחסד! זוהי לא טובה גמורה, כי הקבצן (הטרי) מתבייש. הוא צריך לעמוד ולבקש- אולי יתנו ואולי לא יתנו. וגם שנותנים הוא מתבייש- קיבל בחינם ולא עשה כלום בשביל שיתנו לו. זוהי טובה שאינה גמורה! 2. קבלת טובה בזכות: אדם בא למסעדה ומבקש לאכול. נותנים לו לאכול. בסוף הארוחה הוא מוציא ארנק ומשלם בעבור האוכל (הוא משלם על הטובה). זאת טובה גמורה, כי הוא אינו מתבייש בשעה שהוא אוכל! נו, אז מה עדיף, שאדם יקבל טובה בחסד או בזכות? כמובן שבזכות! רצה הקב``ה לזכות את בני ישראל- שיהיה להם זכויות (וגם מלשון: להיות זך- שיהיו זכים), לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. הקב``ה- שהוא טוב גמור, רוצה לתת לברואים שלו טובה גמורה ונצחית. איזו טובה? שהם יקבלו את הטובה מבלי להתבייש. שלא יהיו `אוכלי חינם`. בזכות ולא בחסד! בשביל זה הרבה להם תורה ומצוות, כדי שככל שיעשו יותר מצוות יקבלו עליהן יותר זכויות ועליהן יקבלו טובה בלי בושה. בשביל שהאדם יזכה ויעשה את המצוות בזכות ויקבל את הטובה הגמורה, איפשר לנו הקב``ה את הבחירה! נתן הקב``ה באדם שני יצרים: יצר טוב ויצר רע, ואת האפשרות לבחור בין טוב ורע. להתנהג בהתאם או בניגוד לרצונו והוראותיו (תורה= מלשון הוראה). מכאן נבין מדוע אנחנו האחראים הבלעדיים לאפשרות קבלת שכר טוב בעבור בחירה רצויה ולהפך. וכמובן שהחכם בוחר בטוב ומניח את הרע. אבל רק רגע, אם הקב``ה רצה שיהיה לנו טוב וברא את העולם לטוב לנו, למה ברא אותנו עם יצר הרע ויצר הטוב? הרי שיכול היה לברוא אותנו רק עם יצר טוב. היינו עושים רק טוב ומקבלים טוב. אבל הייתה ברירה אחרת? - לא הייתה ברירה אחרת. במקרה זה היינו למעשה ``אנוסים`` ומוכרחים לעשות את הטוב. ואז היינו הופכים להיות `אוכלי חינם`- כי לא עשינו כלום בשביל השכר הטוב. ממילא לא היה מגיע לנו שכר בכלל. אז היינו מקבלים שכר בתור חסד. חסד – זה בושה. זו לא טובה גמורה. והקב``ה, שהוא טוב גמור (``הטוב המוחלט``)- לא ייתן לאדם טובה שאינה גמורה! לכן נתן לנו הקב``ה את האפשרות לעשות מתוך בחירה בין היצר הטוב ליצר הרע. אגב, אם העולם היה קיים ללא הסתר ובגילוי פנים טוטאלי של הקב``ה הייתה מתבטלת למעשה הבחירה. כבר לא הייתה בחירה כי אז כבר היינו `רואים` את השם יתברך וכיצד הוא מנהיג את הכול.
טבעי הוא שישאל האדם את עצמו, מי אני?… מה בעצם אני עושה כאן בכלל? לשם מה נבראתי? בשביל מי אני חי? לאכול כדי לעבוד ולעבוד כדי לאכול? לגדול, להתפטם ולהתבגר כדי להתפגר ולשמש מאכל דשן לתולעים?! זוהי התכלית?! זו המטרה?! מהי תכלית הבריאה שבשבילה נברא האדם? האם נברא האדם בעולם הזה מסיבה כלשהי, או שהבריאה היא סתם שלא לצורך. מהי הסיבה בגללה נברא האדם? הרמח``ל (רבי משה חיים לוצאטו): הקב``ה הוא טוב (טוב נצחי אין- סופי. ``הטוב המוחלט``), שנאמר: ``טוב השם לכל ורחמיו על כל מעשיו`` (תהלים קלה`, ט`). מדרך הטוב להיטיב. כדי להיטיב צריכים שיהיו מקבלי הטבה. לכן ברא הקב``ה ברואים כדי שיקבלו את ההטבה. אנו כנבראים בעלי שכל אנושי מוגבל נוטים שלא להבין את המושג של מציאות הטוב ומגדירים אותו דרך מושג ארצי של העדר מציאות הרע. אנו מגדירים את הרע ואת כל עושי הרעות בהגדרת ``הרצון לקבל``, פירושו, שמתוך הלהיטות אחרי קבלת טובה להשלמת עצמו יוצא זה להרע לזולתו, מתוך שוב ``הרצון לקבל`` את השלמת עצמו. (אגב, גם בריה המזיקה לזולתה ללא רצון לקבל הנאה מכך לעצמה, אינה עושה זאת כי אם מתוך הרגל קדום שהגיע לה מתחילה מתוך הרצון לקבל, אשר ההרגל פוטר אותה עתה מכל סיבה חדשה). אלא, שאנו צרכים להבין שמעצם היות הקב``ה שלם מעצמו ואינו נצרך למישהו שיעזור לו להשלמתו, ברור הוא שאין לו שום ``רצון לקבל``. רצון לקבל לעצמו אין להשם יתברך כי אין לו ממי לקבל. וממילא אין לו שום בסיס להרע למישהו ולגרום לו צער כלשהו. רצון השם הוא רק ``הרצון להשפיע`` טוב אל זולתו (לנבראיו), שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו... ולשאלת המפתח: מי מרגיש טובה? תשובה: מי שחסר אותה... אם ניתן לאדם שבע לאכול, אנחנו לא עושים לו טובה כי הוא אינו חסר אותה. אם ניתן לאדם רעב לאכול, אנחנו עושים לו טובה כי הוא חסר אותה. לכן ברא הקב``ה את כולנו בעלי חסרונות! וכל הזמן אנו מבקשים להשלים את חסרונותינו. האפשרויות בהן אנחנו יכולים לקבל את הטובה: 1. קבלה בחסד. 2. קבלה בזכות. 1. קבלת טובה בחסד: קבצן שאיבד את כל רכושו בין- לילה מחזר על הפתחים ומבקש לאכול. נותנים לו לאכול. אבל זה בחסד! זוהי לא טובה גמורה, כי הקבצן (הטרי) מתבייש. הוא צריך לעמוד ולבקש- אולי יתנו ואולי לא יתנו. וגם שנותנים הוא מתבייש- קיבל בחינם ולא עשה כלום בשביל שיתנו לו. זוהי טובה שאינה גמורה! 2. קבלת טובה בזכות: אדם בא למסעדה ומבקש לאכול. נותנים לו לאכול. בסוף הארוחה הוא מוציא ארנק ומשלם בעבור האוכל (הוא משלם על הטובה). זאת טובה גמורה, כי הוא אינו מתבייש בשעה שהוא אוכל! נו, אז מה עדיף, שאדם יקבל טובה בחסד או בזכות? כמובן שבזכות! רצה הקב``ה לזכות את בני ישראל- שיהיה להם זכויות (וגם מלשון: להיות זך- שיהיו זכים), לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. הקב``ה- שהוא טוב גמור, רוצה לתת לברואים שלו טובה גמורה ונצחית. איזו טובה? שהם יקבלו את הטובה מבלי להתבייש. שלא יהיו `אוכלי חינם`. בזכות ולא בחסד! בשביל זה הרבה להם תורה ומצוות, כדי שככל שיעשו יותר מצוות יקבלו עליהן יותר זכויות ועליהן יקבלו טובה בלי בושה. בשביל שהאדם יזכה ויעשה את המצוות בזכות ויקבל את הטובה הגמורה, איפשר לנו הקב``ה את הבחירה! נתן הקב``ה באדם שני יצרים: יצר טוב ויצר רע, ואת האפשרות לבחור בין טוב ורע. להתנהג בהתאם או בניגוד לרצונו והוראותיו (תורה= מלשון הוראה). מכאן נבין מדוע אנחנו האחראים הבלעדיים לאפשרות קבלת שכר טוב בעבור בחירה רצויה ולהפך. וכמובן שהחכם בוחר בטוב ומניח את הרע. אבל רק רגע, אם הקב``ה רצה שיהיה לנו טוב וברא את העולם לטוב לנו, למה ברא אותנו עם יצר הרע ויצר הטוב? הרי שיכול היה לברוא אותנו רק עם יצר טוב. היינו עושים רק טוב ומקבלים טוב. אבל הייתה ברירה אחרת? - לא הייתה ברירה אחרת. במקרה זה היינו למעשה ``אנוסים`` ומוכרחים לעשות את הטוב. ואז היינו הופכים להיות `אוכלי חינם`- כי לא עשינו כלום בשביל השכר הטוב. ממילא לא היה מגיע לנו שכר בכלל. אז היינו מקבלים שכר בתור חסד. חסד – זה בושה. זו לא טובה גמורה. והקב``ה, שהוא טוב גמור (``הטוב המוחלט``)- לא ייתן לאדם טובה שאינה גמורה! לכן נתן לנו הקב``ה את האפשרות לעשות מתוך בחירה בין היצר הטוב ליצר הרע. אגב, אם העולם היה קיים ללא הסתר ובגילוי פנים טוטאלי של הקב``ה הייתה מתבטלת למעשה הבחירה. כבר לא הייתה בחירה כי אז כבר היינו `רואים` את השם יתברך וכיצד הוא מנהיג את הכול.
יוחנן כהן הגדול
New member
גם משה רבנו לא האמין בעולם הבא
ולכן הוא לא הזכיר כלל את עולם הבא בתורה שכתב.
ולכן הוא לא הזכיר כלל את עולם הבא בתורה שכתב.
אני שמח לגלות שאתה מאמין בלב שלם...
שמשה רבנו כתב את התורה. לגופו של ענין... שמא משה רבנו לא עסק בעולם הבא בגלל שהיה מוסכם על כולם שיש עולם הבא, ומשה פשוט לא נזקק לדון בנושא? ומשה גם לא הזכיר בתורה את העולם ההלני (קרי: תושבי יוון וסביבתה). האם לדעתך משה לא האמין בקיומם של אנשים באותו איזור (הרי הם היו ידועים לבני תקופתו)? דרך אגב, גם מבחינה הסטורית אתה מדבר שטויות. משה התחנך כאציל מצרי, והמצרים האמינו בהישארות הנפש ובקיום העולם הבא. כל כך האמינו עד שדאגו לצייד את הנפטר בחפצים שונים כדי שיהיה לו שם נוח.
שמשה רבנו כתב את התורה. לגופו של ענין... שמא משה רבנו לא עסק בעולם הבא בגלל שהיה מוסכם על כולם שיש עולם הבא, ומשה פשוט לא נזקק לדון בנושא? ומשה גם לא הזכיר בתורה את העולם ההלני (קרי: תושבי יוון וסביבתה). האם לדעתך משה לא האמין בקיומם של אנשים באותו איזור (הרי הם היו ידועים לבני תקופתו)? דרך אגב, גם מבחינה הסטורית אתה מדבר שטויות. משה התחנך כאציל מצרי, והמצרים האמינו בהישארות הנפש ובקיום העולם הבא. כל כך האמינו עד שדאגו לצייד את הנפטר בחפצים שונים כדי שיהיה לו שם נוח.
יוחנן כהן הגדול
New member
שטויות
בטח משה רבנו נזקק לעולם הבא כאשר, התריע עשרות פעמים ללכת בדרכי אלהים. הוא קבע מפורשות שאם עם ישראל לא ישמע לדבר ה' הוא יקבל את העונש בעולם הזה, קרי רק בעולם הזה כי מבחינתו אין עולם הבא. לגבי המצרים, משה לא האמין בשטיות שלהם כפי שמשה כתב בעצמו שלא ללכת בדרכם. לגבי יוון כנראה שמשה כלל לא ידע על קיומם.
בטח משה רבנו נזקק לעולם הבא כאשר, התריע עשרות פעמים ללכת בדרכי אלהים. הוא קבע מפורשות שאם עם ישראל לא ישמע לדבר ה' הוא יקבל את העונש בעולם הזה, קרי רק בעולם הזה כי מבחינתו אין עולם הבא. לגבי המצרים, משה לא האמין בשטיות שלהם כפי שמשה כתב בעצמו שלא ללכת בדרכם. לגבי יוון כנראה שמשה כלל לא ידע על קיומם.
שטויות...
משה לא נזקק לעולם הבא משום שכנראה העונשים בעולם הזה היו מפחידים מספיק. שכחת שהטכנולוגיה אז היתה הרבה פחות מפותחת מאשר היום, והאדם לא היה יכול להבטיח לעצמו חיים ברמה גבוהה. מאיפה אתה יודע שמשה לא האמין בשום דבר שלמד במצרים? הרי אתה וחבריך שונאי-הדת גורסים שמשה היה כהן מצרי משרידי הכת של אחנאתון. אז מן הסתם האמין בעולם הבא. למה שמשה לא יידע על קיום היוונים? הרי המשכילים המצרים ידעו מצוין על היוונים ואף סחרו איתם, ומשה התחנך כאציל מצרי.
משה לא נזקק לעולם הבא משום שכנראה העונשים בעולם הזה היו מפחידים מספיק. שכחת שהטכנולוגיה אז היתה הרבה פחות מפותחת מאשר היום, והאדם לא היה יכול להבטיח לעצמו חיים ברמה גבוהה. מאיפה אתה יודע שמשה לא האמין בשום דבר שלמד במצרים? הרי אתה וחבריך שונאי-הדת גורסים שמשה היה כהן מצרי משרידי הכת של אחנאתון. אז מן הסתם האמין בעולם הבא. למה שמשה לא יידע על קיום היוונים? הרי המשכילים המצרים ידעו מצוין על היוונים ואף סחרו איתם, ומשה התחנך כאציל מצרי.
יוחנן כהן הגדול
New member
עליך להוכיח שמשה האמין בעולם הבא
אחרת גם אני יכול לאומר שמשה רבנו האמין (בנבואה עתידית) בנצרות, והדבר היה כל כך ברור לעם ישראל שכלל לא היה לו צורך לדבר על כך. אגב אין לי שום שנאה לדת, סתם אתה משמיץ.
אחרת גם אני יכול לאומר שמשה רבנו האמין (בנבואה עתידית) בנצרות, והדבר היה כל כך ברור לעם ישראל שכלל לא היה לו צורך לדבר על כך. אגב אין לי שום שנאה לדת, סתם אתה משמיץ.
יוחנן כהן הגדול
New member
ומה אתה טוען?
משה האמין או לא האמין העולם הבא?
משה האמין או לא האמין העולם הבא?
לצורך הויכוח, הוא האמין בעולם הבא.
ואין לך שום דרך להוכיח את ההיפך. ובוא לא ניתמם... לא ממש מעניינת אותך השאלה לגופא, אלא מטרתך להוכיח בעקיפין שהיהדות של היום היא המצאה של הרבנים ולא המשך ישיר של תורה מסיני. עוד דרך לערער את אמונתם של הדתיים ולגרום להם להתפקר. אל תשכח גם לספר לי על עלילות גלגמש כבסיס לסיפורי הבריאה. כמו כן, אל תשכח להסביר לי שהיוצאים ממצרים היו כוהנים מצרים משרידי הכת של אחנתון... ובאותה נשימה תסביר לי את העובדה הסותרת לפיה הדת העברית רוייה בהשפעות מסופוטמיות (ולא מצריות). מותר להגיד דבר והיפוכו, ובלבד לגרום ליהודי מאמין אחד לפקפק באמת הדתית ולהפוך לחילוני.
ואין לך שום דרך להוכיח את ההיפך. ובוא לא ניתמם... לא ממש מעניינת אותך השאלה לגופא, אלא מטרתך להוכיח בעקיפין שהיהדות של היום היא המצאה של הרבנים ולא המשך ישיר של תורה מסיני. עוד דרך לערער את אמונתם של הדתיים ולגרום להם להתפקר. אל תשכח גם לספר לי על עלילות גלגמש כבסיס לסיפורי הבריאה. כמו כן, אל תשכח להסביר לי שהיוצאים ממצרים היו כוהנים מצרים משרידי הכת של אחנתון... ובאותה נשימה תסביר לי את העובדה הסותרת לפיה הדת העברית רוייה בהשפעות מסופוטמיות (ולא מצריות). מותר להגיד דבר והיפוכו, ובלבד לגרום ליהודי מאמין אחד לפקפק באמת הדתית ולהפוך לחילוני.
יוחנן כהן הגדול
New member
אדון מסורתי
אם אתה טוען לצרוך הויכוח שמשה רבנו "האמין בעולם הבא" עליך להוכיח זאת. לפי מיטב ידיעתי משה רבנו לא כתב בתורה על עולם הבא, להיפך מתורתו משתמע חד משמעית שכל העונשים הם רק בעולם הזה. כל מה שאתה טוען שכביכול טענתי (אל תשכח לספר לי...) מעולם לא טענתי, נא לא לפברק.
אם אתה טוען לצרוך הויכוח שמשה רבנו "האמין בעולם הבא" עליך להוכיח זאת. לפי מיטב ידיעתי משה רבנו לא כתב בתורה על עולם הבא, להיפך מתורתו משתמע חד משמעית שכל העונשים הם רק בעולם הזה. כל מה שאתה טוען שכביכול טענתי (אל תשכח לספר לי...) מעולם לא טענתי, נא לא לפברק.
אדון יוחנן...
אתה היית הראשון שהכניס לדיון את השקפתו של משה רבנו בנושא העולם הבא. היות ושלפת טענה "מן השרוול", עליך להוכיח אותה. העובדה שמשה לא כתב על העולם הבא אינה מוכיחה כלום, משום שיש הרבה נושאים שהיו ידועים למשה ובני דורו אך אינם מוזכרים בתורה. האם למשל לדעתך משה ידע מה שמה של גיסתו (אשתו של אהרון)? הרי בשום מקום בתורה לא מצוין שמה (לפחות עד כמה שאני זוכר).
אתה היית הראשון שהכניס לדיון את השקפתו של משה רבנו בנושא העולם הבא. היות ושלפת טענה "מן השרוול", עליך להוכיח אותה. העובדה שמשה לא כתב על העולם הבא אינה מוכיחה כלום, משום שיש הרבה נושאים שהיו ידועים למשה ובני דורו אך אינם מוזכרים בתורה. האם למשל לדעתך משה ידע מה שמה של גיסתו (אשתו של אהרון)? הרי בשום מקום בתורה לא מצוין שמה (לפחות עד כמה שאני זוכר).
כבר ענו לך למה אתה חוזר על טעויות?
יותר טוב לדעת את מטרת בואינו לעולם מאשר לברוח שובו ושב מהאמת ירידה לצורך עלייה אחת השאלות השכיחות ביותר בספרי החסידות היא – "למה ירדה הנשמה למטה?". לכאורה, מה השאלה? הנשמה ירדה למטה כדי שנחיה. אלא השאלה נשאלת דווקא מתוך הבנת המהות הפנימית של הדברים – מהי הנשמה, היכן הייתה קודם ירידתה, ומה מצבה האמיתי כשהיא שרויה בתוך גוף גשמי. שוו בנפשכם בן-מלך עדין ומפונק שלפתע הטילוהו לאיזה אי נידח, בין ילידים גסים ופרימיטיביים. אם אך ננסה לתאר בדמיוננו את מצבו, נחוש רגשות חמלה עזים על מר-גורלו. אך קודם שנרחם על אותו בן-מלך מסכן, כדאי שנתחיל לרחם על עצמנו, על הנשמה שבקרבנו. בתוך כל יהודי שוכנת נשמה רוחנית אלוקית, שירידתה לגוף הגשמי עמוקה לאין-ערוך מנפילתו של בן-המלך אל הילידים הפרימיטיביים. ירידת הנשמה נשמתנו היתה במקורה בעולמות הרוחניים העליונים, בגן-העדן. לא היו לה שם יצר-הרע, תאוות גשמיות וחומריות, ולא כל הבעיות שאנו מכירים בחיינו. איננו יכולים כלל לתאר בדמיוננו את העונג המופלא של הנשמה הנמצאת בגן-העדן והנהנית מזיו השכינה. והנה, נטלו נשמה זו והורידוה מטה-מטה, עד העולם התחתון והירוד ביותר. ובעולם זה עצמו כלאו את הנשמה בתוך גוף גשמי וחומרי, לצד יצר-הרע ו'נפש הבהמית', שאין בעולמם אלא גשמיות וחומריות. מעבר זה מתואר נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (=מגג גבוה לבור עמוק). ונשאלת השאלה, למה עשה ה' ככה? מהי המטרה של הסבל הגדול הזה שנגרם לנשמה עם ירידתה לעולם-הזה? התשובה לשאלה זו מתומצתת בחמש מילים: "ירידה זו צורך עלייה היא". נכון, המעבר של הנשמה מגן-העדן אל העולם הזה הוא ירידה גדולה ועצומה עד מאוד; אך על-ידי-כך היא זוכה לעלות לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה הייתה קודם ירידתה למטה. בהיות הנשמה למעלה היה הכול בבחינת 'מתת-חסד'. דבקותה באור האלוקי וצימאונה להיכלל בזיו השכינה לא באו על-ידי עמל ויגיעה מצידה, אלא כתחושה טבעית של נשמה השואפת להיכלל במקורה האין-סופי. אך כאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לגוף הגשמי, היא נאלצת להילחם עם יצר-הרע, ו'הנפש הבהמית' ופיתויי העולם. כאן, כל צעד של התקרבות לה' כרוך בעמידה בניסיונות רבים ובקשיים גדולים. התעלותה כאן אינה מתת-חסד אלא פרי עבודה ויגיעה עצמיות. זאת ועוד: ההתמודדות עם קשיי העולם-הזה מעוררת אצל הנשמה כוחות עמוקים שלא באו לידי ביטוי בהיותה בגן-העדן. כאשר אדם נקלע למצב קשה ובלתי-שגרתי, הוא מגלה לפתע בעצמו כוחות נסתרים שלא הכירם קודם-לכן. כך גם הנשמה מגלה דווקא בעולם הזה את הכוחות הפנימיים האין-סופיים החבויים בה, כוחות שלא הכירה בהיותה למעלה. על-ידי הירידה היא מגיעה לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'. זו העלייה שהיא זוכה בה על-ידי הירידה. זה הסבר אחד, שנחיתותו של העולם הזה היא המביאה את העלייה. אולם יש בתורת החסידות הסבר שני, עמוק יותר, שמגלה דווקא את העילוי שבעולם הזה. ההנחה הטבעית, שהעולמות הרוחניים העליונים ניצבים בדרגה גבוהה יותר מהעולם שלנו, אינה פשוטה כל-כך. מבחינות רבות יש יתרון עצום דווקא לעולם הזה. הניצוצות האלוקיים שבעולם הזה נובעים ממקור אלוקי גבוה לאין ערוך מ'זיו השכינה' שמאיר בגן-העדן. כאשר נשמה יורדת לעולם-הזה, מתלבשת בגוף גשמי ועוסקת בתורה ובמצוות, היא מתקשרת עם הניצוצות האלוקיים הגבוהים הטמונים בעולם הזה. היא מגיעה לדרגת דבקות בה' שהייתה מחוץ להישג-ידה בהיותה למעלה. וזו העלייה האמיתית שזוכה לה הנשמה בעקבות הירידה
יותר טוב לדעת את מטרת בואינו לעולם מאשר לברוח שובו ושב מהאמת ירידה לצורך עלייה אחת השאלות השכיחות ביותר בספרי החסידות היא – "למה ירדה הנשמה למטה?". לכאורה, מה השאלה? הנשמה ירדה למטה כדי שנחיה. אלא השאלה נשאלת דווקא מתוך הבנת המהות הפנימית של הדברים – מהי הנשמה, היכן הייתה קודם ירידתה, ומה מצבה האמיתי כשהיא שרויה בתוך גוף גשמי. שוו בנפשכם בן-מלך עדין ומפונק שלפתע הטילוהו לאיזה אי נידח, בין ילידים גסים ופרימיטיביים. אם אך ננסה לתאר בדמיוננו את מצבו, נחוש רגשות חמלה עזים על מר-גורלו. אך קודם שנרחם על אותו בן-מלך מסכן, כדאי שנתחיל לרחם על עצמנו, על הנשמה שבקרבנו. בתוך כל יהודי שוכנת נשמה רוחנית אלוקית, שירידתה לגוף הגשמי עמוקה לאין-ערוך מנפילתו של בן-המלך אל הילידים הפרימיטיביים. ירידת הנשמה נשמתנו היתה במקורה בעולמות הרוחניים העליונים, בגן-העדן. לא היו לה שם יצר-הרע, תאוות גשמיות וחומריות, ולא כל הבעיות שאנו מכירים בחיינו. איננו יכולים כלל לתאר בדמיוננו את העונג המופלא של הנשמה הנמצאת בגן-העדן והנהנית מזיו השכינה. והנה, נטלו נשמה זו והורידוה מטה-מטה, עד העולם התחתון והירוד ביותר. ובעולם זה עצמו כלאו את הנשמה בתוך גוף גשמי וחומרי, לצד יצר-הרע ו'נפש הבהמית', שאין בעולמם אלא גשמיות וחומריות. מעבר זה מתואר נפילה "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא" (=מגג גבוה לבור עמוק). ונשאלת השאלה, למה עשה ה' ככה? מהי המטרה של הסבל הגדול הזה שנגרם לנשמה עם ירידתה לעולם-הזה? התשובה לשאלה זו מתומצתת בחמש מילים: "ירידה זו צורך עלייה היא". נכון, המעבר של הנשמה מגן-העדן אל העולם הזה הוא ירידה גדולה ועצומה עד מאוד; אך על-ידי-כך היא זוכה לעלות לדרגה גבוהה לאין-ערוך מזו שבה הייתה קודם ירידתה למטה. בהיות הנשמה למעלה היה הכול בבחינת 'מתת-חסד'. דבקותה באור האלוקי וצימאונה להיכלל בזיו השכינה לא באו על-ידי עמל ויגיעה מצידה, אלא כתחושה טבעית של נשמה השואפת להיכלל במקורה האין-סופי. אך כאשר הנשמה יורדת לעולם הזה, לגוף הגשמי, היא נאלצת להילחם עם יצר-הרע, ו'הנפש הבהמית' ופיתויי העולם. כאן, כל צעד של התקרבות לה' כרוך בעמידה בניסיונות רבים ובקשיים גדולים. התעלותה כאן אינה מתת-חסד אלא פרי עבודה ויגיעה עצמיות. זאת ועוד: ההתמודדות עם קשיי העולם-הזה מעוררת אצל הנשמה כוחות עמוקים שלא באו לידי ביטוי בהיותה בגן-העדן. כאשר אדם נקלע למצב קשה ובלתי-שגרתי, הוא מגלה לפתע בעצמו כוחות נסתרים שלא הכירם קודם-לכן. כך גם הנשמה מגלה דווקא בעולם הזה את הכוחות הפנימיים האין-סופיים החבויים בה, כוחות שלא הכירה בהיותה למעלה. על-ידי הירידה היא מגיעה לדרגה אחרת לגמרי של עבודת ה'. זו העלייה שהיא זוכה בה על-ידי הירידה. זה הסבר אחד, שנחיתותו של העולם הזה היא המביאה את העלייה. אולם יש בתורת החסידות הסבר שני, עמוק יותר, שמגלה דווקא את העילוי שבעולם הזה. ההנחה הטבעית, שהעולמות הרוחניים העליונים ניצבים בדרגה גבוהה יותר מהעולם שלנו, אינה פשוטה כל-כך. מבחינות רבות יש יתרון עצום דווקא לעולם הזה. הניצוצות האלוקיים שבעולם הזה נובעים ממקור אלוקי גבוה לאין ערוך מ'זיו השכינה' שמאיר בגן-העדן. כאשר נשמה יורדת לעולם-הזה, מתלבשת בגוף גשמי ועוסקת בתורה ובמצוות, היא מתקשרת עם הניצוצות האלוקיים הגבוהים הטמונים בעולם הזה. היא מגיעה לדרגת דבקות בה' שהייתה מחוץ להישג-ידה בהיותה למעלה. וזו העלייה האמיתית שזוכה לה הנשמה בעקבות הירידה
יוחנן כהן הגדול
New member
תורת החסידות
הנו תורה חדשה יחסית יש תורות יותר ישנות כמו תורת משה ותורת ישו ומוחמד. התורה של משה כלל לא ידע על כל הדברים הללו.
הנו תורה חדשה יחסית יש תורות יותר ישנות כמו תורת משה ותורת ישו ומוחמד. התורה של משה כלל לא ידע על כל הדברים הללו.
שאלה לי אלייך..
כבר קלטתי שאתה כותב במספר ניקים, ובעצם אתה אותו אחד, וזה קצת מדהים אותי הרצון העז שלך (ירון ידען) לנסות ולשכנע את כל הדתיים בטעותם "הטראגית"... אבל מה שמעניין אותי, ובאמת נסה לענות לי בכנות, מדוע חזרת בשאלה? ממה ברחת, ולאן הגעת? כי אני סקרנ, ואני באמת רציני, כיוון שאדם ששלם עם דרכו, אינו צריך הצדקות לעצם קיומו כחילוני או כחוזר בשאלה. אתה הרי מבין שהפעילות שלך כולה מוכיחה את ההפך. מדוע שלא תחיה את חייך החילוניים בשקט? כי הרי שנינו יודעים שאף אחד בעצם אינו מפריע לך. מה כן מפריע לך ידידי? מה באמת מציק לך? האם אתה זקוק לאישורים לדרך שבחרת? מדוע אינך פשוט חי את חייך?
כבר קלטתי שאתה כותב במספר ניקים, ובעצם אתה אותו אחד, וזה קצת מדהים אותי הרצון העז שלך (ירון ידען) לנסות ולשכנע את כל הדתיים בטעותם "הטראגית"... אבל מה שמעניין אותי, ובאמת נסה לענות לי בכנות, מדוע חזרת בשאלה? ממה ברחת, ולאן הגעת? כי אני סקרנ, ואני באמת רציני, כיוון שאדם ששלם עם דרכו, אינו צריך הצדקות לעצם קיומו כחילוני או כחוזר בשאלה. אתה הרי מבין שהפעילות שלך כולה מוכיחה את ההפך. מדוע שלא תחיה את חייך החילוניים בשקט? כי הרי שנינו יודעים שאף אחד בעצם אינו מפריע לך. מה כן מפריע לך ידידי? מה באמת מציק לך? האם אתה זקוק לאישורים לדרך שבחרת? מדוע אינך פשוט חי את חייך?
שאלה לי אלייך..
כבר קלטתי שאתה כותב במספר ניקים, ובעצם אתה אותו אחד, וזה קצת מדהים אותי הרצון העז שלך (מי שלא תהיה) לנסות ולשכנע את כל החילונים בטעותם "הטראגית"... אבל מה שמעניין אותי, ובאמת נסה לענות לי בכנות, מדוע חזרת בתשובה? ממה ברחת, ולאן הגעת? כי אני סקרנית, ואני באמת רצינית, כיוון שאדם ששלם עם דרכו, אינו צריך הצדקות לעצם קיומו כחרדי או כחוזר בתשובה. אתה הרי מבין שהפעילות שלך כולה מוכיחה את ההפך. מדוע שלא תחיה את חייך החרדים בשקט? כי הרי שנינו יודעים שאף אחד בעצם אינו מפריע לך. מה כן מפריע לך ידידי? מה באמת מציק לך? האם אתה זקוק לאישורים לדרך שבחרת? מדוע אינך פשוט חי את חייך? … אני לא באמת סקרנית. רק רציתי להראות לך שזה עובד בשני הכוונים. ואני כן סקרנית לשמוע למה מהכוון שלך זה בסדר ומהכוון שלו (מי שהוא לא יהיה) – זה מראה, כמו שהבנתי ממה שכתבת, שהוא לא שלם עם דרכו.
כבר קלטתי שאתה כותב במספר ניקים, ובעצם אתה אותו אחד, וזה קצת מדהים אותי הרצון העז שלך (מי שלא תהיה) לנסות ולשכנע את כל החילונים בטעותם "הטראגית"... אבל מה שמעניין אותי, ובאמת נסה לענות לי בכנות, מדוע חזרת בתשובה? ממה ברחת, ולאן הגעת? כי אני סקרנית, ואני באמת רצינית, כיוון שאדם ששלם עם דרכו, אינו צריך הצדקות לעצם קיומו כחרדי או כחוזר בתשובה. אתה הרי מבין שהפעילות שלך כולה מוכיחה את ההפך. מדוע שלא תחיה את חייך החרדים בשקט? כי הרי שנינו יודעים שאף אחד בעצם אינו מפריע לך. מה כן מפריע לך ידידי? מה באמת מציק לך? האם אתה זקוק לאישורים לדרך שבחרת? מדוע אינך פשוט חי את חייך? … אני לא באמת סקרנית. רק רציתי להראות לך שזה עובד בשני הכוונים. ואני כן סקרנית לשמוע למה מהכוון שלך זה בסדר ומהכוון שלו (מי שהוא לא יהיה) – זה מראה, כמו שהבנתי ממה שכתבת, שהוא לא שלם עם דרכו.
שאלה לי אלייך...
האם את חושבת שהטענה "גם הוא גנב" מכשירה את הגנב הראשון? נניח לצורך הדיון שהתולעת הוא חוזר בתשובה הכותב בפורום כדי להצדיק בפני עצמו את ההתחרדות שלו. האם זה פוסל את האפשרות שיוחנן הוא חוזר בשאלה הכותב בפורום כדי למצוא חיזוקים נפשיים לחזרתו בשאלה ע"י השמצת והנמכת המחנה שממנו יצא?
האם את חושבת שהטענה "גם הוא גנב" מכשירה את הגנב הראשון? נניח לצורך הדיון שהתולעת הוא חוזר בתשובה הכותב בפורום כדי להצדיק בפני עצמו את ההתחרדות שלו. האם זה פוסל את האפשרות שיוחנן הוא חוזר בשאלה הכותב בפורום כדי למצוא חיזוקים נפשיים לחזרתו בשאלה ע"י השמצת והנמכת המחנה שממנו יצא?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.