כן...ולא.
תראה, באפיסטמולוגיה (האגף בפילוסופיה שאחראי על השאלה "מה זה ידיעה?") יש שתי גישות עיקריות: אמפיריציזם ורציונליזם. אמפיריציזם היא התפיסה שלפיה אנחנו יכולים להבין את המציאות מתוך התבוננות וניסיון. רציונליזם (שאיננה "רציונליות", אגב) היא התפיסה שלפיה ההתבוננות והנסיון שלנו אינם אמינים כמו התבונה, הלוגיקה והחשיבה, ולכן מוטב להסתמך עליה. החושים יכולים להטעות, העין יכולה לתעתע, ההבנה שלנו את מה שקולטים החושים יכולה להיות בעייתית, וכן הלאה, אבל ההגיון שלנו, אם מיישמים אותו בקפדנות, יכול להתגבר על המכשולים הללו. (יש גם גישה אידאליסטית, ועוד כמה, ויש גם נקודות שבהן אמפיריציזם אינו מנוגד לרציונליזם, אבל בוא נישאר ממוקדים...) כשאתה "בודק את העובדות", כלשונך, אתה עובד בצורה אמפיריציסטית. זה לא מפתיע, כי אנחנו חיים בתקופה שבה האמפיריציזם שולט בכיפה; כל המדע, כמובן, מבוסס על התפיסה האמפיריציסטית, והתרבות שלנו כל-כך רוויה באמפיריציזם שאנחנו בעצם לא שמים לב שזה מה שאנחנו עושים.ושיש גם אלטרנטיבות לנקודת המבט הזו. הרבה אנשים מודרניים, ובפרט מדענים, נוטים לזלזל בגישה הרציונליסטית כי "המציאות מראה שהמדע עובד". זו בעצם טענה מעגלית - למעשה אנחנו מוכיחים אמפיריציזם על-ידי עצמו. אז אני אישית מסכים איתך שכש"בודקים את העובדות" מתקבלת התמונה שתיארת. גם אני אמפיריציסט. אבל אני רוצה להזכיר שיש גם גישות אחרות לבחינת המציאות, והן לא מוגבלות לאנשים שהם "טיפשים" או "עיוורים" או "ילדים קטנים". יש לגישות הללו טענות חזקות מאד, שאנחנו שוללים כי הנחות-היסוד שלנו לגבי הדרך אל הידיעה שונות משלהם. זו בערך הנקודה שבה הרבה מדענים מתחיים להתרגז על "כל הפילוסופים האלה שסתם מסבכים את החיים". חלק מהרוגז הוא מוצדק, וחלקו נובע מכך שאף אדם (מדענים הם אנשים) לא אוהב שמערערים על תפיסת המציאות שלו.דתיים לא אוהבים את זה, וגם חילונים לא.