האידיאולוגיה של משרד הבריאות להפחיד הציבור

[Markup]

השאלה כמובן אילו שאלות יש שם ומה

הן מכסות. יש גם סטאז'? מיונים אחרים?

 

[פולספגן]

לא, זה הדבר היחיד

בנוסף, זה תקף רק למי שנסיונו מתחת ל-20 שנה, כי מי שנסיונו מעל 20 שנה פטור מהמבחן הזה ורשיונו מוכר ממדינתו.

 

[ivgy1980]

העולים מרוסיה סוג ג'

אולי ד'

השאלה שלי היא האם להתייחס באריכות או בקצרה...

 

[Markup]

אני מעריך שפולספגן מחזיקה

נתונים מספריים על כך שרופאי ביקור בית ממוצא רוסי ושלמדו ברוסיה עושים יותר טעויות מאשר עמיתיהם הישראלים באותו שירות. נשמח לראות את הנתונים הללו.

 

[פולספגן]

לא העולים, אלא הרפואה שם

זה לא רק שם, אלא גם ברומניה, סלובקיה ואיטליה היכן שישראלים רבים הולכים ללמוד כשלא התקבלו כאן בארץ.

 

[cומcו]

זה שאפשר לקנות שם תואר זה מספיק בשביל להסכים

עימה.

 

[מור סגמון]

אני לא חושב שזו הבעיה

אני חושב שישנם אנשים שהמיאוס ממשרד הבריאות ושירותיו כל כך גדול, עד שהם לא חושבים שיש איזושהי תועלת שיכולה לצמוח מזה ומעדיפים להחרים אותם לגמרי. זה מקבל אצלם חיזוק מהתובנות שלהם על כוח הטבע להביא ריפוי.
במקרי חירום, זו יכולה להיות התוצאה הטראגית.

 

[פולספגן]

מפתיע אותי מאוד תגובתך בתור אחד שדוגל בלחלות

במחלות הילדות, לעתים אפילו ע"י הדבקה יזומה.
חום 38 מעלות גם בגיל כזה, לא מחייב לקחת לרופא ובהחלט אפשר להמתין יומיים-שלושה ולא יקרה כלום.
חום גבוה יותר זה כבר סיפור אחר כפי שפרטתי מעלה.

 

[כפר שמריהו]

מפתיעה אותי מאוד תגובתך בתור מי שכתבה כאן

רק לפני כמה ימים שגם חום של פחות מ-38 מעלות מעיד על בעיה ולכן אסור לחסן או לטוס וכו'... אז אם יש עדות לבעיה עם תינוק בן חודשים ספורים זה פתאום בסדר, נעלמה הבעיה ולא צריך לקחת לרופא ולא להתייעץ אלא לחכות לראות מה יקרה? באמת?

 

[פולספגן]

היכן הסתירה?

בחום כזה צריך להשאר בבית ולנוח ולא להתחסן או ללכת למשפחתון או כל פעילות אחרת.
ההורים צריכים לעקוב ואם רואים הרעה במצב, אז צריך לקחת לרופא.

אם אין להם את היכולות לעקוב, אז שייקחו ישר לרופא.

 

[כפר שמריהו]

כלומר, לחכות שיהיה יותר גרוע לפני שפועלים?

מוזר, לא ראיתי ממך עד כה גישה כל כך שאננה כשמדובר בחיי תינוקות רכים... אם יש סימנים שעלולים להעיד על בעיה רפואית וההורים אינם רופאים ולא יודעים לאבחן, לא חבל לבזבז זמן לפני שלפחות מתקשרים לרופא, במינימום?

באמת לא ברור לי למה לחכות... אם היה מדובר בתינוק קצת יותר גדול או בילד, אז אפשר יותר לראות התנהגות, אפשר יותר לתקשר איתו... אבל תינוק קטן לא ממש מתקשר ולא תמיד רואים שינויים בהתנהגות או יודעים לפענח אותם כהלכה. כשמדובר בחיי אדם בחיי שלא ברור לי למה לקחת סיכון מיותר.

אבחנה ומעקב עצמיים של אנשים נטולי הכשרה רפואית, עם כל הכבוד, לא נראים לי גישה מי יודע מה, ובשלב שהם ישימו לב שמשהו השתבש מאוד זה כבר עלול להיות מאוחר מדי (ואת התוצאות ניתן לראות).

 

[פולספגן]

מהסיבה הפשוטה ביותר של תועלת מול נזק -

הסבירות שתינוק יתפוס משהו במרפאה, במיוחד כאשר חומו עלה וגופו עסוק להלחם במטרד, גבוה בהרבה מהסיכוי שמשהו יסתבך ויהיה מאוחר מידי.

בשורה תחתונה, אני רואה את זה כניהול סיכונים מחושב.

 

[כפר שמריהו]

על סמך מה ביססת את הסבירויות האלה? לא ברור לי

בפרט שצוינו כאן אפשרויות נוספות לפני המרפאה - שיחת טלפון להתייעצות עם הרופא, הזמנת רופא הביתה (תשלמי מספיק לרופא פרטי, תקבלי אחד מאיזה מוצא אתני שתרצי...) ואם כבר מגיעים למרפאה, הרבה פעמים נותנים קדימות למקרים דחופים ולתינוקות רכים, או שיש פתרונות אחרים, למשל מה שכתבת שאת עושה עם בעלך.

בקיצור, להמתנה שהדברים יתפתחו יש מחיר. אני לא רואה בזה סיכון לא מחושב בכלל...

 

[פולספגן]

אתה באמת חושב שמקרה כזה מצריך רופא פרטי?

שאר החלופות שלך באמת לא שוות כלום, כי מה רופא יכול לעזור בטלפון?
(למיטב ידיעתי, עדיין לא ניתן לבדוק בדיקה פיזית דרך הטלפון)

על החלופה של רופא הביתה כבר הסברתי את ההסתייגות שלי.

הפתרון היחיד שנשאר הוא מה שעשיתי עם בעלי, אך זה רק למקרים שראינו צורך לכך עפ"י הבנתינו המושכלת וזה בדיוק עונה להגדרה של סיכון מחושב.

 

[כפר שמריהו]

מקרה שהסתיים במות התינוק? אה, כן, בהחלט.

 

[חסון וקס]

 

[פולספגן]

יש לך את הסטטיסטיקה לעומת מקרים שנדבקו

במרפאה והסתיימו במוות?

 

[כפר שמריהו]

לא, ולך? איך בכלל אפשר לדעת מי נדבק במרפאה?

אבל אני מזמין את כולם לעשות ניסוי ולבדוק כמה מקרים הם מכירים של תינוקות שמתו כתוצאה מביקור במרפאה וכמה מקרים הם מכירים של אנשים שמתו כתוצאה מאי קבלת טיפול רפואי בזמן, או אנשים שניצלו במזל גדול ממוות רק בזכות טיפול רפואי בזמן. לא חייבים רק מוות, אגב, גם נכות זה לא כזה גליק, לפי מה שמספרים...

אני יכול להעיד על עצמי שבילדות הוריי לקחו אותי לרופא על משהו קטן שהציק לי ונראה די בנאלי ולא רציני משום בחינה שהיא. אבל התלוננתי, אז בסוף היום עברנו בדרך במרפאה ליתר ביטחון, שיהיה. הרופא שבדק אותי החליף צבעים ומיד שלח אותי לבית חולים לטיפול והשגחה. הטיפול הצליח, למרבה השמחה. אין לי כוונה להיכנס לפרטים כי אני שומר על פרטיותי, אבל בואי נגיד שאם היינו מחכים עוד יום יומיים כנראה שהיו לי היום אחוזי נכות. ההבדל ביני לבין תינוק הוא שהייתי בגיל מבוגר מספיק כדי להסביר בדיוק מה מציק לי ולהתלונן להורים. תינוק לא מסוגל לעשות זאת.

אגב, לא בדקתי, אבל מתוקף ההגדרה אני משוכנע שהסטטיסטיקה של אנשים (כולל תינוקות כמובן) שהיו זקוקים לטיפול רפואי כדי לשרוד אבל לא קיבלו אותו (בזמן או בכלל) ומתו היא די קרובה ל-100%...

 

[פולספגן]

לא, אך אני לא נחרצת כמוך ומנתחת את זה בצורה

מושכלת ע"ס הגיון בריא.

אגב, מסכימה איתך ש"לא חייבים רק מוות" וזה תקף גם לדבריי

 

[כפר שמריהו]

רגע רגע, שאבין, את מאשימה *אותי* בנחרצות?

אחרי שנימקתי, הסברתי, הצעתי פתרונות שונים וכו'?

אני חושב שאני מנתח את זה בצורה מושכלת ע"ס היגיון בריא ובסיסי להפליא: אני לוקח בשיא הרצינות ענייני בריאות, בפרט כשמדובר בתינוק קטן שלא יכול לדבר ואלה דברים של חיים ומוות (עובדה). אני רוצה להישאר בצד של החיים, אם אפשר... אז אם יש אינדיקציה לבעיה או משהו שחורג מהשיגרה אני רוצה להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך ושהוא יגיד לי שזה לא רציני, או לחלופין יסביר לי מה לבדוק, אחרי אילו סימנים לעקוב, אם יש צורך בבדיקה פיזית וכולי. לשבת ולחכות ולראות מה יקרה ולאן זה יתפתח נראית לי גישה בעייתית למדי שבה עלולים לפספס את הרכבת בסופו של דבר, ומחיר הפספוס כבד מדי לטעמי. אני באמת לא מבין למה לא להקדים תרופה למכה ולהיות בצד הבטוח.