עדיין קשה לי עם העובדה שזה בחסות סלקום.
"בעיניי כל הדבר הזה הוא מבורך ,כי בסך הכל זה עוד דרך לשמוע את הדיסק וזה מה שחשוב, לא באים לפרסם את סלקום ולא באים לפרסם מכשירים, סלקום בעיניין הזה היא גוף בדיוק כמו ה"תו השמיני" או "הד ארצי" או כל חברה אחרת שמוציאה דיסקים ,פשוט בסיגנון קצת אחר." אז זהו שלא. ברגע שהמותג סלקום יהיה על המוצר ויהיה ניתן להשיג ברשתות סלקום, זה אוטומטית מפרסם את סלקום ומכשיריה, לא משנה עד כמה היא תרצה לנסות להיות כמו הד ארצי או התו השמיני. ברגע שאדם שרוצה לקנות תאלבום בכרטיס sim, הוא יצטרך להכנס לחנות של סלקום. ברגע שהוא בחנות של סלקום גם ימכרו לו מכשירים לפאלפון וכו'. סלקום הוקמה כחברת תקשורת למכירת פלאפונים. ובשנים האחרונות אורנג' התחילו לתפוס לה נתח מהשוק ולכן היא הקימה מותג חדש שנקרא 'סלקום ווליום' שמטרתו למכור מוזיקה לדור הצעיר, בתקווה שזה יביא לעליית הנתח בשוק. נכון להיום, לאור סלקום ווליום וכל ההתעסקות של סלקום במוזיקה, להרבה יותר אנשים יש מכשירי סלקום וזה רק כי האמן האהוב עליהם עשה לסלקום פרסומת או שאת השירים של האמן האהוב עליהם ניתן להשיג בסלקום. ונכון שזה מעודד את הקניה של מוזיקה חוקית בארץ, וזה אולי היתרון היחידי, רק חבל שזה נעשה דרך חברה פלאפונית. לעומת זאת, אם הד ארצי או התו השמיני היו מוכרים דיסקים על כרטיסי sim, ממגוון של אמנים, אז הדבר היה מתקבל, משום שמטרת החברות הנ"ל הוא למכור מוזיקה ולא פלפאונים. כך, אדם ייכנס לחנות מוזיקה ושם יוכל לקנות sim של מוזיקה, בלי שאיזה חברה פלאפונית תבוא ותתנפל עליו לקנות את אחד ממוצריה. אז אני מאוד נגד הדיסק sim של חברה פלאפונית. ברגע שזה יהיה של חברה שמטרתה למכור מוזיקה - אני הראשון שיקנה דבר כזה. מה שכן, אין לי sim בפלאפון ואני בחברת פלאפון אז גם ככה אין לי כוונות לקנות את זה בפורמט sim.