המשך
השקרן או שלא הבין הדברים, או עשה עצמו לא מבין [שהרי פטרוניו טומי לפיד וד"ר מלר מבאר שבע לא מבינים בדיוק בענייני קשקשת של חיות...], שב"למדנותו" "חולק" על המעדיו"ט ומביא "ראיה" מרמב"ן שמביא מהספרא שגם חית הים צריך ב' סימנים, ע"כ א"א להגיד תירוץ המעדיו"ט. ושטות זו היא פחות מבורות, שהרי המעדיו"ט עצמו אומר שם שחית הים צריך ב' סימנים, אלא שאין הכלל של חז"ל כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר מתיחס לחית הים, ואדרבא צריך לראות את ב' הסימנים כי אינו כדג לגבי כלל זה. ולעצם השאלה אם חית הים טהורה עם שני סימנים, בלי קשר למעדיו"ט, הנה לרמב"ם במאכ"א ב' י"ב בכלל כל חיות הים טמאים, ועי' ערוה"ש יו"ד פ"ג סעיף ז' ואילך לבאר הרמב"ם ולהצילו מהשגת הפר"ח, שדגים בשם חיות מותרים, אך לא בצורת חיות, עי"ש. ועי' במגדל עוז ליעב"ץ בסוף הספר פ"ו אות ח'-ט' שמצאנו חיות עם קשקשת בלי סנפיר כבתו"כ שמיני פ"ג פי"ז: סירני אסור אף שיש לו קשקשת בזנבו. ועי' שו"ת הלכות קטנות לר"י חגיז ח"א רנ"ה על יצור עם ידים ורגליים כשל אדם עם קשקשים בלי סנפיר, ועי"ש ח"ב סי' ה' שמסיק שאפילו היה לו סנפיר ג"כ היה אוסרו בגלל הרגלים. והכרתי ופלתי ביו"ד שם אוסר את הדג הזה, ומבאר שנכתב על דרך רוב ולכל כלל יש יוצא מן הכלל, שאם מצאו דג עם קשקשת אפשר לאוכלו כי סמכינן ארובא, לא חיישינן לדבר לא מצוי, ומקשה עליו הפרמ"ג א"כ למה לא תירצה זאת הגמ' כששאלה מדוע כתבה התורה סנפיר, שתתרץ: בשביל אותו המיעוט שאין לגבם כלל זה, ועי' לב אריה חולין שם שביאר בכרתי ופלתי שכיון שדג זה שישנו הוא סם המוות וממילא לא יאכלו אותו, לא היתה תורה צריכה לכתוב אותה לולא יגדיל תורה כו'! ועי' מעדיו"ט סוף דבריו שג"כ מזכיר סברא זו למה אוכל דג כשמוצא רק קשקשת הרי אולי זה אותו שטינק"ס, אלא: "דלדבר דלא שכיח לא חיישינן". שהרי לא רק רוב מסייע לכלל זה, אלא ה"יוצא מן הכלל" הוא נדיר ביותר: דג אחד מתוך 25,000 [זה המספר יודע, ואינו מעודכן שעכשיו יודעים על יותר מ30,000 דגים... עי' לקמן] אך כבר ראינו מה"לב אריה" שגם ה"יוצא מן הכלל" הנ"ל הוא לא רק נדיר אלא ממילא אף אחד לא יאכלנו כי הוא סם המוות! ועי' בפי' זית רענן על ילקוט שמעוני ויק' י"א י' שמבאר את מה שאמרה גמ' "יגדיל תורה ויאדיר" הכוונה כמו במשנה בסוף מכות: רצה הקב"ה לזכות את ישראל כו', עי' רש"י על המשנה מכות כ"ג ע"ב שהכוונה שיש ציווי לא לאכול שקצים ורמשים אף שממילא הם משוקצים, כדי להרבות שכר למקיים, וכמו"כ פה גבי דג השטינק"ס, ממילא לא היו אוכלים כי הוא רעל, וציותה זאת התורה כדי להרבות השכר! עי' בשואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' נ"ד [והשיקוץ לא כתב מקומו המדוייק שלא תראה יפיו המרהיב, וכתב רק ראשית דבריו] שכלל זה של חז"ל נכון על כל הדגים הידועים מזמן אדם הראשון, אך ידעה תורה שלאחר מכן יהיה דג עם קשקשת בלא סנפיר, ויהא אסור לאכלו כי הוא סם המוות, ע"כ כתבה הסימן השני להגיד שאם ימצאו דג לא שכיח זה לא תאכלוהו! וזהו ה"יגדיל תורה ויאדיר". ועד"ז כתב האבני שוהם לרמ"ל שחור בפרשת הדגים בשמיני, שזו הכוונה להגדיל תורה ולהאדיר, כי לא היה הדג הזה תחילה וכל הדגים שהכירו בזמן חז"ל הם עם כלל זה של חז"ל, וכשנמצא דג זה עם הידע שאין לו סנפיר, ואדרבא, זה מראה שהתורה משמים כי ידעה שיש דג עם קשקשת ללא סנפיר שאסור לאכלם! רק שהשו"מ כתב שלא היו ידועים בזמן אדה"ר כשנתן הכללים, כי רק אחר ימיו הרכיבוהו, והאבני שוהם אומר שלא היו ידועים גם בזמן חז"ל. ודע שדיברתי עם מומחה לדגים ואמר לי שניסו הוא וחבריו לברר מהו אותו ה"מרינוס" הנידון, ואף אחד אינו יודע מהו, שלא מכירים דג כזה שהוא עם קשקשת ורגליים ורעיל ובלי סנפיר. ואולי הוא איזו לטאה דו-חיים [כצפרדע] שחי במים וביבשה והוא שרץ לכל דבר ואינו דג כלל. וכל זמן שאינו ידוע, א"א להראות במה הוא יוצא דופן. א"כ נכון לעכשיו, לא ידוע שום דג מהרבבות שישנם, אפילו אחד ויחיד, שאין בו את הכלל המדוייק של חז"ל!! http://www.google.co.il/search?q=cache:9HilHxzLDfgC:www.mechon-mamre.org/b/l/l6106.htm+%D7%A1%D7%A0%D7%A4%D7%99%D7%A8+%D7%99%D7%92%D7%93%D7%99%D7%9C+%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%95%D7%99%D7%90%D7%93%D7%99%D7%A8&hl=iw&ie=UTF-8