עכשיו הגזמתם!!
לא רק ששופטים אותנו בלי סוף, קוראים לנו משתמטים, וטוענים שאנחנו "לא תורמים"- עכשיו גם מתחילים לקחת מאיתנו עוד זכויות? אולי גם יאסרו עלינו כניסה לבתי-קפה? אולי כשמישהו שעשה צבא מטייל איתנו- הוא יחוייב להחזיק אותנו עם רצועה ולהחזיק איתו, רק למקרה, שקית לאיסוף קקי?!?!?! די! הגזמה פראית. אני לא עשיתי צבא, וגם לא סיימתי תיכון. סבלתי מחרדות קשות שעד היום לא יודעים מה גרם להן להופיע. טופלתי אצל פסיכולוגים, מטפלים בתנועה, דימיון מודרך ועוד ועוד, אבל כלום לא עזר. בערך שנה אחרי שעזבתי את בי"ס, המצב התחיל להשתפר. החלטתי לרדת לאילת. משם והלאה זה נהיה יותר ויותר גרוע. החרדות שלי נהיו כ"כ קשות שבגיל 19 התפקוד שלי ירד כמעט עד לאפס. לא היו לי חיים, ירדתי בערך 10 ק"ג (מ-56, לא 100) ולא יכולתי לישון לבד, או להיות לבד. לשמחתי ההורים שלי הם אנשים מדהימים שעברו את הכל ביחד איתי, והיום, כמה שנים אח"כ, אני כבר בסדר. מיותר לציין שצה"ל כמובן לא היה מעוניין. אני לא מאשימה אף-אחד. הלכתי לצו ראשון והציעו לשחרר אותי. ביקשתי מהם לעשות את המבחנים הפסיכו-טכניים, ולהוכיח את עצמי. הם קבעו לי את המבחנים+ועדה רפואית לאותו יום. חשבתי שאני אעשה מבחנים ואז אלך ואשכנע איזו ועדה שכדאי לגייס אותי. כשסיימתי את המבחנים הגעתי ל"ועדה"- חדר עם רופא אחד שאמר לי:" את ___ ?" אמרתי "כן". "אז תחתמי לי פה בבקשה" שעה אח"כ כבר הזמינו אותי ל"שיחת סעי לשלום", כי מתברר שחתמתי על הפטור, בלי שבכלל ידעתי. אחלה ועדה רפואית.. פה זה נגמר, וצה"ל עשה בשכל- כפי שכתבתי בגיל 19 כבר הייתי על הפנים. לו היו מגייסים אותי זה היה עלול לקרות בתוך מסגרת צבאית וזה הדבר האחרון שהם צריכים. בת-דודה שלי לעומת זאת, בת-גילי, גוייסה לצה"ל, והעבירה את זמנה כך: 8:30 בבוקר היא יוצאת לכיוון הבסיס, מכינה קפה, שותה קפה ומעשנת פרלמנט לייט עד השעה 14:30, נוסעת הביתה, ישנה עד 21:00, מתארגנת ויוצאת לבלות (בין היתר לשתות אלכוהול ולנהוג-ואם היתה הורגת עצמה בתאונת דרכים כשהיא חיילת- כמובן שצה"ל היה משלם פיצויים למשפחתה. והרבה. מניסיון..)חוזרת הביתה בערך בשעה 2:30-לישון. וחוזר חלילה, וחוזר חלילה... אבל היא וכל חברותיה "תרמו למדינה" ויצביעו כאוות נפשן.. אני לא. אני אספוג את המילה המכוערת "משתמטת" בכל מקום שאלך, ולך תסביר לכל אחד מה קרה לך כשהיית אמור להיות בצבא. אני אדבר עם חברות שלי בטלפון מהטירונות, והן יבכו לי ויספרו לי כל מה שקורה, ואח"כ יתרגשו כ"כ בסיום הטירונות, בטקס היפה. אני אעבור איתן את הכל בטלפון, ובשבתות כשנשב ביחד, אכיר את החברות החדשות שהן הכירו בצבא, את הבחורים שהן הכירו בצבא, את החוויות שהן חוות שם. אני אראה אותן יוצאות לחפש"ש ומשתחררות, ובאיזה מקום זה יצבוט לי, כי לא באמת הייתי שם בעצמי, לא פגשתי אנשים, עברתי תפקידים, בכיתי בטירונות וכו'. נאלצתי לפספס את כל זה, ואני בסדר עם זה. השלמתי עם זה. אבל עכשיו גם יקחו ממני זכויות בסיסיות של אזרח בישראל? אני לא אצביע? האם אני תיירת בארץ שלנו רק כי לא גייסו אותי לצבא?? האם זה המעמד שלי בגלל שבגילאים 16-22 הייתי חולה? אם זה נכון, אז אני מראש כבר מוותרת על הזכויות האלה. אין להן שום ערך אם זה המצב.