התנצלות, והבהרה. חבר´ה, רדו מהעץ.
האמת היא שאני מופתע מאוד. וגם די נבוך. וגם משועשע. אבל זה בטח יעבור תיכף. לא, איני חושב שאת שקרנית וגם לא צבועה. יהיה לך קשה מאוד לשכנע אותי שכן. כנראה שהסתמכתי יותר מדי על ציפייה שהמשפט שלפני ה"התנפלות", והמשפט המסכם, יבהירו שמבחינתי האבחנה (שלא משנה אם היא שטחית או לא, דוב לבן) עדיין לא נחתמה. שאלתי אותך שאלה : האם זה כך ? האם אכפת לך רק מעצמך ? כי בהודעה שקדמה בשרשרור חזרת שוב ושוב שמה שמעניין אותך הוא את עצמך, ולא האחרים. ורציתי להוסיף : לא נראה לי שאת כזו. אבל רציתי גם להיות קיצוני. כן, להיות ברור. אין לי שום כוונה להכנס לדיון כלשהו על "אגואיזם - כן\לא". ולכן אמרתי : אם כך הדבר, כנראה שיהיה זה סוף ההתכתבות ביננו. אני הסתמכתי על כך שלא כך הדבר. הי, לעזאזל : זאת מחמאה ! או.קיי... דרך קצת בעייתית להעביר אותה. אני אלמד את השיעור. אני מצטער על שנפגעת. אני שמח שהתייחסת במלוא הרצינות, וכך גם האחרים בפורום שמיהרו להפגע גם הם. אבל אני שמח שהצלחת להפיק משהו חיובי מאי ההבנה הזו. (הלוואי עלי... אני בד"כ נכנס לספין ריגשי קטלני מדברים כאלה). זה מזכיר לי משהו : לג´ורג´ גורדייף היתה שיטה. בקבוצות שהוא עבד איתן, הוא יצר סיטואציה עבור כל אחד מהמשתתפים, כך שהוא יתעצבן. כלומר, הקבוצה "שיחקה" סיטואציה מסויימת כדי לעצבן במיוחד את אחד ממשתתפיה. ואז, כשאותו אחד היה בשיא רוגזו, גורדייף היה צועק לו : "השאר בלתי מוטרד !". כלומר, זה היה תרגול של מירכוז עצמי. (אבל זו לא היתה כוונתי כאן.)
זה בסדר! כן... בדיוק כמו שזה עכשיו - זה בסדר! יותר מבסדר!!!
