אתה אומר שאני מנהל את הדיון בחוסר יושר, אבל כתבת
שנצרות ויהדות התפתחו בצורה שונה, הסברת איך התפתחה הנצרות, אבל לא אמרת אף מילה על איך התפתחה היהדות!
 
הסיפורים של היהדות ישנים יותר משל הנצרות, אבל הם עדיין סיפורים שמישהו כתב בדיעבד.
למעשה, חקר המקרה מצא מקורות של חלק מהם בדתות קדומות יותר.
אז אפה ההבדל? למה אתה לא מציג אותו?
 
בנוסף, שאלת: "היכן טענתי שעל מנת לפסול סיפור צריך להוכיח שהוא שגוי?"
בדיוק כאן:
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/570/183148231
דרשת מ-nightjar להוכיח לך שהסיפור מצוץ מהאצבע, והמשכת במשך כל הענף בשרשור להתעקש שחובה עליו להוכיח שהסיפור שיקרי, ולא עליך או על המספר להוכיח שהוא נכון.
 
ועכשיו לפסקה הפותחת שלך:
1. אם התנ"ך אינו מתיישב עם המציאות, איזו סיבה יש לי להאמין שהוא נכון, ושהוא יכול לגבור על המציאות?
 
2. את ארוחת הבוקר שלי קיבלת ממסעדה.
המסעדה קיבלה את הרכיבים מהחקלאי.
ואת הגז והחשמל לבישול מקבוצת אנשים אחרת, שעובדים לא פחות קשה מהחקלאי.
 
לאורך כל השרשרת לא ראינו שום "הוא" שנתן משהו למישהו במתנה. החקלאי גידל את המזון בעמל כפיו, הטבח הכין את המזון בעמל כפיו, ואני עבדתי בעבודתי כדי להרוויח כסף במעל כפי לשלם לטבח ולחקלאי על העבודה שלהם ולקבל את המזון.
 
אותו כנ"ל לגבי חיים, עבודה, וכל השאר - עבור החיים שלי הורי עמלו קשה.
ועבור עבודה ומה שיש לי היום אני עמלתי. בשום מקום לא נחת עלי כלום משמיים, לא נגלה לי שום "הוא", ואם לא הייתי עושה את מה שעשיתי לא הייתי מקבל שום דבר מזה.
 
חוסר הגינות היחיד כאן, שלא לומר חוצפה, הוא ניסיון מצדך לבוא אלי בטענה שאינה מגובה בשום ראיה, ולקחת ממני קרדיט על כל החיים שלי עבור מישהו אחר.
 
אבל בוא נסתכל על זה מכיוון שלך:
אם הוא נותן לי את החיים, אז הוא גם נתן לי את הפצצה המתקתקת בבטן שנקראת התוספתן, וגם לחץ על הדק ההפעלה שלה כשהייתי קטן, וכמעת הרג אותי.
אני לא יודע אם התוכנית שלו היית להרוג אותי כי הוא ידע שאני אגדל לא להאמין בו ולזלול בייקון, אבל אם כן, נראה שרופא בשר ודם, הצליח לסכל את התוכנית הזו ולהציל את חיי ברגע האחרון.
 
גם אם תגיד שהרופא והידע בעצם קיים בזכותו, עדיין תצטרך לומר שגם הסבל שלי מהניתוח קיים בזכותו, ואני צריך להודות לא על הסבל?
שנגרם לי הרבה לפני שהגעתי לגיל המצוות, ועדיין האמתי שהוא קיים, כי לא ידעתי להבחין בין דמיון למציאות?
 
אתה דורש ממני להכיר בחיים הרגילים שלי כטוב שקיבלתי ממנו, אבל בחיים שלי יש והיה גם לא מעט סבל, אבל אני אמור לפתור אותו מהאחריות לסבל הזה?
 
איפה ההגינות?
