נכון. וסליחה על ההשוואה
האולי אופטופיקית. אבל זה מזכיר לי את הסיפור עם חוני המעגל ועץ החרוב. וכדי לא להביא אותו בארמית, הנה הוא בעיבוד לילדים, אותו מצאתי באתר שנקרא rushd.net:
הנוטע
איש אחד הלך בדרך. ראה אדם זקן מאוד נוטע עץ חרוב.
אמר לו:
- בעוד כמה שנים יתן עץ זה פרות?
אמר לו:
-בעוד שנים רבות.
אמר לו:
- וכי בטוח אתה שתהיה עד אז ותוכל ממנו?
אמר לו:
-כשם שנטעו אבותי לי כך אני נוטע לבני.
כלומר: נורא נורא קשה ליצור שפה חדשה כזאת (ניטרלית, שתחליף את האנגלית וכו'), ונראה כמשימה בלתי אפשרית, שכרוכה בהשקעת זמן עצומה ובשיתופי פעולה שקשה אפילו לתאר. אבל אולי צריך להתחיל איפשהו, כמו בסיפור של חוני...
אבל לזה, כידוע לנו, צריך ממש משוגעים לדבר, כמו למשל ד"ר אליעזר לודביג זמנהוף, ממציא האספרנטו.