ואפתח בבדיחה :

[גרי רשף]

גמני כמו כל היהודים עסוק בסיפוריםB-

אמת או חובה?..אה.. אמת או שקר? 1. מתי כספי השאיר לי הודעה בביפר שהוא רוצה לכתוב בפורום, ואני אמרתי לו שזה רק בתנאי שהוא ישרשר. 2. התקשרתי לפול מקרטני והיצעתי לו להופיע עם רינגו סטאר במפגש הפורום הבא אצל אריאלה (להקת "החברים של ג´ון וג´ורג´"). 3. אריק שרון פגש אותי בחדר המדרגות, ואמר לי: "מסור לקוליפון שאני מת על להקת פיקודרום עוד מהימים שפיקדתי על ה-101 (הֶ-הֶה!!)". 4. שמעון פרס הזמין אותי לנאום יחד איתו כשהוא קיבל פרס נובל לשלום. 1. שקר: אין לי ביפר. 2. שקר: לא אזמין מישהו ששר באנגלית למפגש פורום מוזיקה עברית. 3. שקר: להקת פיקודרום לא היתה קיימת אז. 4. אמת!* * רק שזה לא היה לנאום אלא לשיר, זה לא היה שמעון פרס אלא יוני רכטר, זה לא היה בטקס חלוקת פרס נובל אלא בהופעה בצוללת הצהובה, וזה לא הייתי אני אלא טרילילים. כן, כן: ככה זה כשממנים את האטד לנוע על העצים, ומכל בעלי הקשרים מצאו דווקא חדל אישים ("חדל אש" ברבים?) כמוני, כשהסיפור היחידי שאני מצליח להיזכר בו הוא שהשתנתי לצידו של שמעון פרנס (הג´ינג´י) בשרותים הציבוריים של התיאטרון העירוני בחיפה לפני כשלוש שנים..

 

[zimes]

../images/Emo6.gif גרי- ענק כתמיד!

(אני מתיחסת לסיפור על הנאום עם פרס)

 

[shellyland]

טוב, אתם לא משאירים לי ברירה

1. בתור ילדה היו לי אינספור התחככויות (ככה כותבים? זו מילה מאוד רעה לדיסלקטים) בסלבריטאים, שנבעו מהעובדה הפשוטה שאבא שלי עבד ברשות השידור, בהתחלה ברדיו ואחר כך בטלויזיה, ואני הייתי נוהגת להתרוצץ להם שם בין הרגליים מאולפן לאולפן. הכי אהבתי לראות כשהיו מקליטים תוכניות וגם להסתובב בתקליטיה כמו עמי ותמי בבית של הממתקים. את רוב המפורסמים שפגשתי שם אני בקושי זוכרת, ואת חלקם אפילו לא הייתי מספיק בוגרת בשביל להבין בכלל מי הם ולמה אני צריכה להתרגש. אבל אלה ש"עשו לי את זה" היו דוקא אנשי הרדיו, אותם ואת עבודתם הערצתי כבר מגיל קטן (טוב, ככה זה כשאבא עובד ברדיו). אבי אתגר היה אחד מחבריו הטובים בילדותי, ואני זוכרת טיולים איתו בעיר העתיקה בירושלים וברמאללה (משום מה הוא נורא אהב לקחתאותנו לשם), כשכל שנייה אנשים עוצרים אותנו למדברים איתו, ואני לא הבנתי למה. עוד אחד מחבריו הקרובים היה יגאל בוטון (עורך) והוא נהג להביא לי מתנות מהתקליטייה שאני לא בטוחה אם מותר לדבר עליהן כאן. בכל אופן, היה לי אוסף תקליטי-שדרים (כך קראו לזה אז) גדול ונדיר, וכמו שאמרתי כבר מאה אלף פעמים - אני מתביישת לספר מה עשיתי איתם. 2. אני למדתי בבית ספר בירושלים בו למדו המון "ילדים של..." וכמה מחברי לספסל הלימודים היו נצר למשפחות סלבריטאי-צעצוע, כמו הבן של יגאל שילון, הבן של יאיר אלוני, הבת של דן תיכון, הבת של שמעון טסלר (ואשתו היתה המורה שלי), הבן של יואש אלרואי (מהספורט), הבן של אריאל ויינשטיין ז"ל (מל"ע והליכוד) שהיה גם חבר מאוד קרוב ויקר שלי ועד היום אני מטורפת עליו, ועוד כל מיני אישי תקשורת ופוליטיקה שאני לא זוכרת עכשיו אבל בטח אזכר אח"כ. 3. דני רופ למד כמה שכבות מעלי ואחיו (רוני רופ) היה מיודד איתי. אח של ירון קולס (גל"צ) למד איתי וירון למד עם אחותי. גלעד עדין (חדשות) היה מדריך שלי בצופים (נהגנו לכנות אותו בלעם במלעיל, יען כי חמור היה). זוהר זמיר (להקת פיקוד מרכז "יא-ליל") היתה מדריכה שלי בצופים. תמי ורון (נדמה לי שזה שם משפחתה) ששיחקה את אילנה דיין ב"רק בישראל" למדה שכבה מעלי, ושוב - יש עוד מלא כאלה שאני לא זוכרת כרגע, אבל זה יבוא לי. 4. יעקב שוורץ, כוכב בית"ר ירושלים של שנות ה-80 גר בדירה מעלי כשהייתי בתיכון והייתי שורצת בדירתו, וכך זכיתי להכיר מקרוב את אלי אוחנה, אורי מלמיליאן ושות´ 5. בצבא קהלני היה נוהג לשרוץ קבע במשרד שלי והיתה לנו אחוקייה רבה (האיש מצחיק רצח!). 6. כמה מטובי חברי הולכים להיות סלבריטאי צמרת.

 

[shellyland]

אה, וגם קיבלתי מכתב אישי משמעון פרס

כשהייתי סטודנתי יזמתי, ערכתי והוצאתי לאור (יחד עם עוד כמה חברות) עיתון ספרות סדונטיאלי. שמעון פרס, שקיבל עותק מן העיתון הזה, שלח לי מכתב מאוד פלצני אך יחד עם זאת מרגש, וברך אותי לרגל הוצאת העיתון. וגם: עבדתי כשנתיים בעיתון שעסק בתרבות וספרות עברית ("אריאל" של משרד החוץ), ושם הייתי בקשרי עבודה עם מיטב הסופרים והמשוררים בארץ. היחיד שריגש אותי באמת היה אתגר קרת, שהיתה לנו סידרה של שיחות טלפון מאוד מעמיקות עליו ועל יצירתו. אני הסתובבתי כמה שבועות אחר כך כשיכורה מעצם העובדה שאתגר קרת מקבל ממני ביקורת על יצירתו, ועוד מוצא אותה מאירה ומעניינת. אין דבר שעשה לאגו שלי יותר מזה, למרות שאני בטוחה שהקרת אינו זוכר היום דבר וחצי דבר.

 

[shellyland]

אבל שום דבר לא מנצח את העובדה

שלפני מספר שבועות הוזמנתי לארוחת ערב-יום-שישי אצל האחיינת של יגאל בשן, פגשתי את משפחתו, ישבתי בשולחן ליד אחותו וזכיתי לשמוע ממנה סיפורים יד ראשונה על האליל ואת השם המפורש רץ שם כאילו שמדובר בסתם בן-אנוש. אחת החוויות היותר מרגשות של חיי, מעבר לעובדה שהם כולם אנשים מקסימים ומעניינים ותענוג לשהות במחיצתם.

 

[הדודה המתוקה]

אם לשלי מותר אז גם הדודה נזכרת

שבפעוטון בו הייתי (בסביבת גן השושנים בירושלים) מקום פסטורלי לכשעצמו למדו איתי בגן שתי בנות של דנים. הבת של דן אלמגור והבת של דן בן אמוץ.. ועוד אומרים שירושלמים לא באים מחברה טובה.. ומודה באשמה.. אני לא זוכרת אף אחת מהן ואם זה שווה משהו.. בבית ספר יסודי.. בכיתות א-ה למדה איתי בכיתה בהפסקות אחת גילי אנקורי. ידועה יותר לציבור בתור גילת אנקורי מרמת אביב וכל זה.. וגם היינו יחד בחוג לבאלט.. אחותי הבינונית תוכל לאשר.. יש משפט ידוע של המורה דאז שנשאר חקוק על לוח לבבנו. ואם כבר בית ספר עממי אז המורה שלי להתעמלות בכיתה ו´ היתה אחות של דליה מזור. להמשיך? האמת גם אז היתה היפה של הכיתה. מי שרושם

 

[המתגונן]

שכחת גם

את המפגשים עם עופר כלף!.. דרך אגב איזה תיכון זה היה?

 

[zimes]

../images/Emo12.gifוכל אלה

הצביעו בסקר של הטושים הדקים?

 

[shellyland]

רק אלה מסעיף 6

ותלמדי כבר להפסיד בכבוד. מאוד לא חינני האופן בו אתם לא מסוגלים לקבל את העובדה שאני צודקת וכולכם טועים.

 

[הדודה המתוקה]

אויש ואני חשבתי שאת מתייחסת

לסיפור ההשתנה עם ש.פ (שמעון פרנס לא פרס) . ורציתי לדעת מה את עושה בשרותי הבנים..

 

[קוליפון]

אפרופו אריק שרון

לי כן יצא לדבר איתו ותתפלא על להקת פיקוד הדרום. אני ממש לא מעריך את האיש פוליטית ולדעתי הוא עושה ועשה הרבה טעיות. אבל היה מרגש זו הייתה שיחה טלפונית בעקבות פרויקט שעשיתי לפיקוד הדרום.

 

[המתגונן]

אהה אז גם אני יכול להשוויץ?

לפני כמה חודשים אריק סיים נאום, הפנה ראשו אלי ואמר "תודה לעמית" נהניתי מאוד, וגם הייתה בחירה מצויינת.

 

[trilliane]

*מחרחרת מצחוק* ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif ../images/Emo6.gif

 

[JinXing]

הסיפור שלי

שמעתי שיש פורום בו מספרים אנשים על חוויות/קשרים עם סלבריטאים מעולם הזמר העברי. כשנכנסתי לפורום (המשעשע, אני חייב לציין) שלכם, החלטתי להעלות את סיפורי הנוגע ללב. אנא, אם סיפורי אכן עורר בכם חמלה, וברצונכם לא לשתוק עוד ולשנות את המצב כדי שילדים תמימים כמוני לא יכאבו עוד – אנא תרמו ביד רחבה. סיפורי מתחיל כאשר לאבי היתה ידידה תל-אביבית, מחומצנת (זה מה שאני הכי זוכר ממנה, זה ושהיה לה קול סדוק מניקוטין). יומאחד, איכשהו, הגעתי לשם לביקור. כשהבן שלה ואני ירדנו לשחק בחצר, נתקלתי במדרגות (פיזית, למיטב זכרוני), בישראל גוריון, האיש והאגדה מ"שלוש ארבע חמש וחצי". זוכרים אותו? הוא חייך אלי. זהו. הרגשתי כבר אז שחיי השתנו לבלי היכר. נולדתי כדי להתחכח איתם. לדבר איתם, להתמרח עליהם (זה אני לא בטוח)..... סלבריטאים – עולם חדש לגלות. כשאני בן איזה תשע או עשר, כשאני יושב עם אבא במטבח, אוכל ארוחת ערב כשאבא שומע חדשות גל"צ בשבע בערב, קולו של הקריין עלה מהמקלט, ואבא אמר שאני והקריין משפחה. היה זה לא אחר מאשר עדי טלמור. כן! הנבואה מתגשמת! עוד אחד לרשימה. הפעם – קשר דם (כמעט). אמא שלי, אמא שלה, אחות שלה, בן שלה, אשתו, אחותה נשואה לעדי טלמור. עדיף על הכלום שיש להרבה אנשים אחרים בעולם. אחרי כמה שנים, כאשר אני נושא עימי את "חותם טלמור", מסתבר לי שדוד שלי מתחתן מחדש. בערב החתונה, התחוור לי כי שוב בורכתי באור הידוענים: באחד השולחנות ליד רחבת הריקודים באולם, ישבה לא אחרת מאשר – אורה חיון! כן כן, הכלה (מלשון "כלי עולם") עם הגוונים מ"שעת כושר" (ערוץ אחד, שתיים בצהריים, פק"ל א"ג יומי, אם תזדמן לכם איזו מכונת זמן שכן עובדת). גם הפעם היה קשר דם כמו אצל עדי טלמור, אבל יותר קרוב. היא באה מהצד של הכלה, בת דודה שלה. אורה חיון, או כמו שאני הייתי מכנה אותה בחיבה, אורה, נראתה כאחד האדם שם בחתונה. אולם אני, כבר אז בגילי הצעיר (12), ידעתי שזה הכל הסוואה. היא פשוט לא רצתה להתבלט, רצתה להסתיר את ההילה והכנפי-מלאך, ולהיות כאחד האדם. אחחחח, אורה אורה, הגמישה והחטובה..... ולהתכופף, אחת שתיים שלוש! יותר נמוך, אחת שתיים שלוש.... (סליחה, הייתי בן 12 אז). אגב, אות הפתיחה הקופצני היה מוזיקת רקע לחלומות רטובים בזמנו, אבל אל תגלו לאורה. זה סוטה לפנטז על בני משפחה ככה? ומאז, חיי הפכו משופעים בתקריות ידוענים. מפגישה מקרית עם משה פרסטר שיצא לרוקן את הזבל בגופייה, ברמודה ורגליים לבנבנות ויחפות, לבדיחה שהצחיקה את פולי מהגשש (נו באמת, כמה מכם הפתעתם את האמן באומנותו שלו??), להתקלות עם דב נבון על האופניים ברח´ בן יהודה. לפני שנשכח נזכיר את הצ´יט-צ´אט הקצרצר עם מתי כספי (נדמה לי, או שהוא בכוח מנסה להפגש עם פשוטי העם?) אחרי הופעת רדיו עם הפרברים, או את הצמרמורת שחלפה בגופי כאשר הבנתי שהמשקפופר בשולחן מולי באפרופו שבפארק הלאומי זה אכן ארז טל, וזאת שיושבת עם הגב אלי, ונראית כאילו היא בולסת עם הידיים, זו מרבי שלו (זה היה בתחילת שנות ה-90). אבל ללא ספק, אותו ידוען, שלוקח את כולם בכיסו הקטן, הוא יוסי חורי מהפרברים. עכשיו, בטון רציני, מערכת הידידות ביננו היתה די רצינית ופרטית ואני מנוע מלפגוע בפרטיותו של הבנאדם (כי אחרי הכל, כולנו בני/בנותאדם), אבל אפתח את הצד שלי במערכת. הכרנו לפני כמה שנים תוך עיסוק בתחביב משותף, שבו האיש הוא שפיץ. מהר מאוד (או שמא חלמתי חלום) התיידדנו כדי ביקורים הדדיים בביתו של השני, החלפת חומר מוזיקלי, בילויים משותפים אם ביושבין ואם במסובין..... מה אומר? האמת, האדם פתח לי עיניים בנוגע למוזיקה ישראלית ובכלל, שלא לדבר על עזרה אדירה בתחביב המשותף. אז זהו. לא גרנו בשכנות, נתקלנו בסופר, או אפילו לא ניגו ביחיד (תאמינו לי – תודה לאל), אבל בהחלט היינו חברים טובים. אבל כיום, אבוי, כל הרשת המופלאה של סלבריטאים ביי הולכת ומתאדה לה, שכן גזרתי על עצמי גלות מרצון וכיום אין יותר קשר ביני לבינם... אבל הכיף שהיה ביננו לא ימש מזכרוני, לעד, ולעולם. אה כן, גם ראיינתי ימבה פוליטיקאים (השמות שמורים במערכת) שבאו לנאום בבי"ס תיכון שלי לפני כל סימולציית בחירות, אז כמה נקודות כל זה שווה? ג´יי אקס נ.ב., מישהו זוכר את תוכנית המהפכה של שוורץ הגדול מגל"צ?

 

[גרי רשף]

../images/Emo45.gifוניגש להצבעה../images/Emo31.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

אני מקבל את הצעתה של שלי לערוך הצבעה מסודרת, כדי לקבוע סופסוף מי שיחק אותה הכי בגדול, התחכך בהנאה במיטב הידוענים ונאנק אנקת גבהים.. בשעות הקרובות יתפרסם סקר, והקלפיות יפתחו למהלך היומיים הקרובים. לנוחות ציבור בעלי זכות הבחירה, אני מצרף בזאת את עיקרי הדברים, תוך שאני מפרש אותם על פי מיטב הבנתי: סאביבית- לימדה את צביקה פיק לצרוב דיסקים לאחר שהוא לא הצליח, ואף התלונן ש"הנה ימים רבים חלפו ושתי ידי עייפו". גנגי- דני סנדרסון כתב עליה את "ככה היא באמצע" (ליד התחנה לבדה עמדה..) לאחר שנתן לה טרמפ. IloveMusic- ישב על בירכיה של חווה אלברשטיין, והיא שרה לו את "כשתגדלי תביני..". מאמא עוף- רבקה מיכאלי הצילה את אחותה מיוסי בנאי (להזכירכם- מהנדס ואשת מהנדס!). כספית- שרה את "הילדה הכי יפה בגן" ויודית משכה לה בשערות ("עשב בשערה.."). סקאלי- כל אמ"י באו לאבא שלה לטיפולי אא"ג. עמית- קישקש עם קישקשתא, ואבא שלו טיפל באלו ששרדו את טיפוליו של ד"ר סקאלי. דודה מותק- יהורם גאון סחב לבנים בשביל לראות אותה מהבניין שבנו מול ביתה, ושרק לה מהסולם כשהיא עברה יומיום בתשע. שלי- דני ליטאני כתב עליה את "משבר אמון" לאחר שיצא עם JazzNut לסיבוב בארים שתועד בסרט "החיים על פי אגפה". שי קון- אכל וואפלים אצל ידידו אבי טולדנו (שמכנה אותו עד היום "ידידי טינטן"). פילפל- הציל את יודית רביץ, ששרה את "סליחות" לזכר הארוע (באת אלי.., תן לי ללכת..). טרילילים- נתנה ליוני רכטר הזדמנות לשיר במהלך אחד ממסעות הופעותיה. איתי פלאות- רינה מור הסתובבה לו בין הרגליים, והוא שיחק כדורגל נגד רפי גינת (Dearj וגדעון רייכר היו שוערים מעופפים). קוליפון- הציע לאריק שרון להצטרף לשלושת השמנים בשיר "אני מת" (שהוקלט כשאריק היה אלוף פיקודרום..). מתי כספי- פגש את גנגי במחלקת הגבינות (כשקנה גבינה לעוגה לטרילילים), ואת הדודה במחלקת הבשר (כשקנה סטייקים לכספית). גרי רשף- ניהל את הפורום שבו כל התמהונים הנ"ל כילו את זמנם לריק.

 

[shellyland]

רשף, אתה מנסה לרמוז

שאתה שוב מטיל ספק באמיתות דברי, או שאתה זוכר מפעם שבאמת השיר הזה נכתב עלי (רק שדני ליטני לא יודע את זה)? כך או כך, אני מייד רצה לשנות את החתימה שלי. ועכשיו דילמה: איזה חלק מהשיר להכניס לחתימה? הייתי שמחה לשים את כולו, אבל זה קצת ארוך מדי, וכל משפט כמעט נראה לי רלוונטי בדרכו. פתוחה להצעות.

 

[גרי רשף]

אני מציע שתתני אותו בכמה דוגמאות../images/Emo22.gif

ונוכל אז כולנו לבחור..

 

[shellyland]

להלן הדוגמאות (גם מזה נעשה סקר?)

אפשרות א´ (האפשרות הפאתטית): למה את אף פעם לא שמחה אין לך מנוחה תמיד רוצה הכל בבת אחת למה את נבהלת מכל שטות פוחדת מטעות תמיד את מוכרחה להיות בטוחה. אפשרות ב´ (האפשרות המאיימת): אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות אני אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך. אפשרות ג´ (האפשרות הפסיכואנליטית): סיפרת שמילדות את כבר דפוקה רצית להיות מלכה תמיד נשארת הבת של השכנה ממול לקחו אותך תמיד די בקלות חכית להזדמנות אבדת את הראש סיפור נדוש. אפשרות ד´ (האפשרות המציאותית): אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות אני אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך. אפשרות ה´ (האפשרות המיוחלת): עכשיו את יכולה להיות שמחה קחי לך מנוחה אני איתך עובר את המסע נסי לתת בי קצת יותר אמון נמצא את הכיוון הדרך ארוכה ואת מלכה. אפשרות ו´ (האפשרות ההגיונית): אז אתן לך אותי בכמה דוגמאות ותוכלי אז לבחור אם לצחוק או לבכות אני אדע לפחות שעשיתי הכל בשבילך. רמז לבוחרים: הכי אני רוצה שאפשרות ה´ תהיה נכונה, אבל תרגישו חופשי להציע את מה שעל לבכם.

 

[גרי רשף]

אי אפשר להריץ שני סקרים במקביל../images/Emo22.gif

אבל אולי יש איזה פורום חדש בתפוז שיסכים לארח סקר כזה, כדי לבחון את ציפיות הגולשים מהמנהלת?..

 

[shellyland]

הפורום ההוא עוסק רק בעניינים רצינים

ולא תהיה שם טולרנטיות מצד ההנהלה לשטויות או מציפים למיניהם. מדובר בהנהלה רצינית שאינה משועשעת כלל מדאחקות, אחוקיות, השחלות, יחצ"נות או טושים (זה העבים). לא יהיה גם מקום לתעמולה פמיניסטית מכל סוג שהוא. ראו הוזהרתם! (רשף, חן-חן על ההשחלה - כן תרבה)