וזה מזכיר לי את פגישתי עם משה פרסטר
שהיתה הזויה משהו... היתה תקופה בתיכון שהייתי מסתובבת קבוע עם מצלמה (ריפלקס, בלי פלש מטעמי אידאולוגיה, ועם פילם ש"ל) כמעט לכל מקום. הייתי מצלמת חתולי רחוב, אנשים מעניינים, בניינים וכל מה שנראה לי שווה תמונה. יום אחד ביוצאי מחנות לצרכי חשמל ואלקטרוניקה (אתם יודעים - סוללות, נורות, קלטות וכו´) פגשתי בחוץ את משה פרסטר מחנה את האופנוע שלו. אני כבר לא זוכרת איך ולמה, אבל פתחנו בשיחה, במהלכה הוא סיפר לי שהוא זה עתה עבר עם משפחתו לגבעתיים. בתור גבעתיימית גאה מלידה, ברכתי אותו על הצטרפותו לתושבי העיר, וערכנו שיחה של כ-5 דקות על... כמה טוב לגור בגבעתיים (שככה יהיה לי טוב!). מה יש כ"כ הרבה להגיד על גבעתיים? בחיי שאין לי מושג. נראה לי שקשקתי שם שטויות בלי הכרה, והבחור היה פשוט מנומס מכדי לקטוע את התיכוניסטית המתלהבת... אמרתי שזו היתה שיחה הזויה, נכון? בסוף השיחה נזכרתי שיש לי מצלמה בתיק, וצילמתי אותו על האופנוע. למרבה הצער, באותה תקופה היתה לי בעיה עם הצמצם (הוא לא היה נסגר מספיק מהר, מה שגרם לחשיפות ארוכות מדי גם כשהוא היה מכוון על הקפאת תמונה) ולפיכך התמונה יצאה מטושטשת למדי...
אפשר לזהות שזה משה פרסטר (אם יש מידע מוקדם) אבל הפוטנציאל לתמונה היסטורית אבד... אויה.
(לפחות את המצלמה תיקנו מאז).
