רעיון מעולה וויז
למרות שאני חושב שוועידת אינפוליס היא לא יותר מצגה צינית, הנושא עצמו מאד חשוב. המצב בין יהודים לערבים בתוך ישראל: - ליצור קבוצה המורכבת מיהודים וערבים שאינם פוליטיקאים בהווה, אינטלקטואלים משני הצצדים שתדון ותניב מסמך בעל משמעויות ביצועיות ולא רק הצהרתי שמתרכז אך ורק על מה שכן מסכימים בין הצצדים ובעיניינים פרטניים של זכויות פרט, על ישראל להתרכז בכל הקשור לזכויות פרט ועל הערבים בישראל לשתף פעולה עם המדינה כדי להניב תוצאות טובות יותר עבורם, טענתי זאת בעבר שלא משנה מה המדינה תעשה, אם הערבים לא ישתפו פעולה עם המדינה ויעבדו איתה לא יהיו תוצאות בשטח, מתן הכספים יהיה לשווא. - הדרישות שלי מהצד השני זה פשוט לא לפעול למען שינוי זהות והגדרת המדינה, אני לא מבקש הסכמה, אלא פשוט להפנים ולחיות עם זה. לא להביע הזדהות עם מדינות אויב או אירגוני טרור, לא לחתור תחת המדינה, להפנים את העובדה שערביי ישראל הם ערביי ישראל, אוסף פרטים שהם במקרה ערבים והזכויות שלהם הם תוצר של אזרחותם, לפלשתינאיות שלהם אמיתית ומוחשתית ככל שתהיה אין שום משמעות חוקתית בתוך ישראל ופיכ גם ללאומיות ולשאיפות הלאומיות אין שום משמעות. - פרט להקצאת משאבים וחיזוק שיתוף הפעולה אין עוד דבר שאני רואה שניתן עוד לעשות. ישראל לא תשנה את ההמנון, דגל, ציביון, לאומיות, חוקי האזרחות או חוק השבות. - ממה נובע האי אמון? האי אמון נובע מההסתכלות הבסיסית של רוב ערביי ישראל על היהודים כאל פולשים קולוניאליסטים שהקימו מדינה על חשבונם, הסתכלות מעוות ומגוכחת ביותר אבל היא קיימת וכל עוד ערביי ישראל ובכלל הפלשתינאים לא יסתכלו עלינו כאל ילידים בדיוק כמוהם (כן כולל בוריס שעלה אתמול מרוסיה ופעם האחרונה שאבות אבותיו היו קשורים פיזית לאדמה כאן זה לפני 2000 שנה), הילידות שלנו נובעת מהדת שלנו והעובדה שהיא נוצרה כאן ולא מהעובדה של עיבוד אדמה ומגורים פיזים כאן. - אני לא יודע אם אפשר לאחות את הקרעים, זה תלוי בערביי ישראל. הסיכסוך הישראלי-פלשתיני: - גבולות: שטח מקביל בגודלו לשטחי 67', כמו שאמר אבו מאזן, 6,205 קמ"ר, אך לא בקווי 67' אלא על פי המציאות הדמוגרפית הנוכחית היום, אחרי הכל הסיכסוך הוא בין עמים ולא על גבולות כך שראוי שהגבולות יהיו על פי פיזור העמים ולא גבולות שרירותיים. השכונות הערביות של מזרח י-ם לפלשתינים, וואדי ערה+המשולש לפלשתינים, גושי ההתיישבות הגדולים לישראל, עציון, אדומים, מרחב י-ם, אריאל. בקעת הירדן בשליטה ביטחונית ישראלית, חלקים מהר חברון, בינימין ובכלל מרחב השליטה על מרכז הארץ. - פליטים: הפליטים יחזרו לפלשתין, לא לישראל, אם מדינות אחרות בעולם ירצו לאזרח חלק, בבקשה, ישראל מקסימום תעזור הומניטרית ביחד עם מדינות אחרות מהעולם בפירוק מחנות הפליטים ושיקום הפליטים בבתי הקבע שלהם. - י-ם: השכונות הערביות במזרח י-ם לשליטה פלשתינית וניתוקם המלא מי-ם, השכונות האלה מבחינתי יהפכו לאל קודס ויקום שם הפרלמנט הפלשתיני, השכונות היהודיות נשארות בידי ישראל, הר הבית נשאר בריבונות ישראלית, האתרים הדתיים יהיו מנוהלים ע"י ראשי הדת המקומיים של כל דת, הוואקף או הכנסיה, נא לא להתבלבל בין ניהול לבין ריבונות. - מעברי גבול: ישראל תשלוט במעברי הגבול. זה לא אישי אבל מניסיון אנחנו צריכים לסמוך אך ורק על עצמינו. על מה לא הייתי מוכן להתפשר? בראש ובראשונה זכות השיבה, אני גם לא מוכן שנפנה 400 אלף איש מביתם, לא הייתי מוסר את הר הבית גם כן ןאם זה אומר שלא יהיה שלום, אז לא יהיה שלום. האם אני חושב שיש פתרון? לא, אין פתרון. האם מה שקורה בשטחים משפיע על מה שקורה בישראל? משפיע מאחר ומדובר באותו עם עם אותם שאיפות לאומיות. הסכמי שלום: - עם סוריה: מוכן לוויתור על רמת הגולן בתנאים מאד מאד מחמירים שעל סוריה לעמוד ולתת לנו את התמורה המתאימה: רמת הגולן מפורזת, תחנות התראה כמה שישראל רוצה, העפת גורמי טרור ומניעת כניסתם/שהייתם בסוריה, פירוק החיזבאללה, הפסקת קשרים עם איראן, הפסקת המעורבות בלבנון. רצוי לציין שאני לא חושב שיש סיכוי כיום שסוריה תעמוד בתנאים הנ"ל ולכן מו"מ והחזרת הגולן לא רלוונטים. - הסכמי השלום מועלים בראש ובראשונה לנו, עם מי הייתי רוצה? עם מי שרק מעוניין.