חידה מי חשב שזו חוצפה להתיחס לקב"ה כפונקציונר

[ד.ר. דוליטל]

אספר לך סיפור

הסופר אחד העם סיפר פעם התארח אצלו ח.נ. ביאליק ושכח אצלו נעל בית בודדת. אחרי כמה ימים מקבל מביאליק מכתב ששכח נעל אצלו ומבקש שיחזיר לו אותה. אחד העם מחזיר לו מכתב: נכון, אמנם מצאתי אצלי נעל, אבל אין שום הוכחות שהיא שלך..
ביאליק מחזיר לו מכתב זועם: מה זאת אומרת? בוודאי שהיא שלי אני מבקש שתחזיר לי אותה תכף ומייד!
אחד העם מחזיר לו תשובה בנחת רוח, לא לא זה לא הולך כך אולי היא שייכת למישהו אחר? אני צריך הוכחות! ושוב ביאליק זועם ושוב אחד העם עם הנחת רוח שלו, וכל מכתב ארוך ומנומק ומתפלמס. בסוף אומר לו אתה יודע מה תשלח לי את הנעל הבודדת שאצלך ואני אראה אם היא דומה אשלח לך את שניהם. ושוב ביאליק רותח השתגעת? איך אשלח לך? תחזיר לי כבר את הנעל! ואחד העם: אתה יודע מה תצלם לי את הנעל ואני אראה אם הם דומים... וכן הלאה וכן הלאה, הכל בגלל אותה נעל בית מסכנה..

אם אתה מסכים שאין תמימות דעים בשאלה האם ה' מקבל תפילות, די בזה כדי שליבוביץ לא יביא אותו כתנא דמסייע בשום עניין של תפילה , ולו כדי "לא לעורר את הדוב".

ודי לי בזה כדי שאומר איפכא מסתברא כי בשבילי זה העיקר.
מה אנחנו לומדים מזה ה' מקבל תפילות או לא.

 

[מפענח התעלומות]

יאללה ספר סיפור

ואללה איזה סיפור.

אם כי אני חייב להודות שלא הבנתי את הנמשל. אלא אם כן זו סתם היתה אתנחתא סיפורית - לאו דווקא כמשל למשהו, ואם כך, אז אספר גם אני לך סיפור-גומלין, אפילו יותר קצר - כאתנחתא סיפורית: פעם יצאו שני אנשים לטייל, בייחוד האמצעי.

לגבי טענתך שליבוביץ לא רצה "לעורר את הדב": אזכיר לך, שליבוביץ הביא פעם את דברי רש"י על הפסוק הראשון של התורה, כדי ללמוד מקושית רבי יצחק - שהעיקר זה המצוות - ולא הקדמת התורה על בריאת העולם. לשיטתך, למה עשה זאת ליבוביץ? האמנם לא חשש "לעורר את הדב", באשר לעמדת רש"י אודות זכותו של העם היהודי על השטחים הכבושים? אלא שליבוביץ לא חשש לזה, כי הוא יודע להפריד בין הדבקים: עמדת רש"י על המצוות - לחוד, ועמדת רש"י על השטחים הכבושים - לחוד, ואין לערבב בין השניים.

הבעיה עם הכותרת "איפכא מסתברא" היא, שכותרתך הנ"ל הוצמדה לכותרתי שבכלל לא עסקה במה שעסק תוכן ההודעה של כותרתך הנ"ל; אם כי שמשום מה אתה חשדת (ללא בסיס במציאות) שחידתי כן עוסקת במה שעסק תוכן ההודעה של כותרתך הנ"ל. האם אתה רוצה שאחזור על המשל שנתתי על הניק שלי "מפענח התעלומות"? אז אזכיר: ובכן, האם לדעתך זה סביר, שלמקרא נוסחו של הניק הנ"ל - תתחיל לחשוד בי, שאני עוסק - לא רק בפענוח של תעלומות - אלא גם בפענוח של צילומי רנטגן המיועדים לזהות חום אצל חולי שפעת, ואז על הניק שלי תגיב בהודעה שאומרת: "איפכא מסתברא, כדי לזהות חום אצל אדם חולה לא משתמשים בצילומי רנטגן אלא במדחום פשוט"? אבל מה הקשר בכלל? מה הקשר בין הניק שלי לבין התגובה של עניין המדחום? ומה הקשר בין החידה שלי, לבין הודעתך "איפכא מסתברא" - שבכלל לא עסקה בנושא שבו עסקה החידה - אלא עסקה בשאלה האם הקב"ה מקבל תפילות? כי בוא נניח שאני ואתה מסכימים שהקב"ה מקבל בקשות, נו אז מה? איך זה סותר את פתרון החידה? החידה שאלה מי חשב שזו חוצפה להתייחס לקב"ה כפונקציונר, והפתרון הוא השו"ע; אמנם מדברי השו"ע לא מוכרע האם הוא סובר (כמוני וכמוך) שהקב"ה מקבל בקשות, אבל מדברי השו"ע כן בוקעת לחישה הלוחשת שחוצפנים הם אלו המחשיבים את הקב"ה כפונקציונר הממונה על מילוי בקשותיהם. יתר על כן, השו"ע יכול אולי לחשוב שהקב"ה מקבל בקשות - נניח בקשות של ענוותנים שאינם מחשיבים אותו כפונקציונר ושאינם מצפים למילוי בקשתם כי מבחינתם הם סתם דלים ונבזים המבקשים בפתח, ובה בעת יכול השו"ע גם לחשוב (כפי שהוא באמת חושב) שחוצפנים הם אלו המחשיבים את הקב"ה כפונקציונר הממונה על מילוי בקשותיהם. אין סתירה בין זה לזה, ולכן אין מקום לכותרת "איפכא מסתברא": לא כתגובה לניק שלי, וגם לא כתגובה לחידתי.

 

[ד.ר. דוליטל]

חשבתי בתור מפענח התעלומות

ששומע לחישות מתחת לשטיח. לא תתקשה להבין.
ובכל זאת לא לקחתי סיכון והוספתי: "הכל בגלל אותה נעל בית מסכנה.." גם כאן תראה איזה שרשור בגלל שתי מילים עדינות ובלתי מזיקות "איפכא מסתברא" שכאמור במודיעין מצאו לנכון להקים יחידה בשם זה..

היכן שמעת כאן חצוף ופונקציונר? "אל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו (כ"כ גם בשו"ת בר אילן) כיון שכוונתי בתפלתי (כאן אומר מה עלתה במחשבתו של אותו אדם) כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם -שעל ידי כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו- אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו"
אתה מבין? יאמר בלבו.

 

[מפענח התעלומות]

אתחייב לפענח רק תעלומות המנוסחות על ידי כחידה

להבא אנא השתדל להוסיף אחרי כל משל את הנמשל, כפי שגם אני משתדל לעשות - אחרי כל משל שאני מביא (וכזכור הבאתי לא מעט).

במודיעין כינו בצדק את היחידה בכינוי "איפכא מסתברא", כי באמת היא מתאפיינת בהצגת תיזות הפוכות זו לזו. אבל הרי בהודעת ה"איפכא מסתברא" שלך - לא היצגת משהו שהפוך לפתרון החידה שלי, כי החידה שלי ופתרונה עסקו בשאלה מי חשב שחוצפנים הם אלו החושבים שהקב"ה הוא פונקציונר הממונה על מילוי דרישותיהם, בעוד שהודעת ה"איפכא מסתברא" שלך - דנה בשאלה האם הקב"ה מקבל תפילות - שזו סוגיה נפרדת אשר כלל איננה קשורה לשאלה האם חוצפנים הם אלו החושבים שהקב"ה הוא פונקציונר הממונה על מילוי דרישותיהם; והנה לך ראיה פשוטה לכך ששתי השאלות הללו אינן קשורות זו לזו: שהרי - ניתן לענות ב"הן" על כל אחת מהן - מבלי שהעולם ייחרב! ואגב, אותה הודעת "איפכא מסתברא" שלך התיימרה להתבסס על כביכול-עובדה - שאותה כבר היפרכתי אחרי שסיפרתי מה אמרה שכנתי על דברי סוקרטס: ואכן, כשם שמדברי סוקרטס - אשר תבע מכל אדם לשנן לעצמו שהוא בן תמותה ושלכן אין האחרים משועבדים לו - לא בוקעת לחישה הלוחשת שיתכן אדם אשר האחרים כן משועבדים לו ובלבד שהוא לא בן תמותה, כך מדברי השו"ע - אשר אסר על האדם לומר לעצמו שראוי הדבר שהקב"ה ימלא את בקשת האדם הזה - לא בוקעת לחישה הלוחשת שיתכן אדם שבקשותיו כן מתמלאות ע"י הקב"ה ובלבד שהאדם הזה ראוי לכך.

אתה ממשיך לצדד בגירסה "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו אחרי שכיווונתי בתפילתי", תוך שאתה טוען שכך גם גירסת פרויקט השו"ת, אבל אתה מתעלם משתי עובדות: א. גירסה זו מופרכת מצד עצמה (עיין באותיות שהדגשתי לעיל), כי אילו - כטענתך - השו"ע התכוון להתחיל לצטט את מחשבת האדם רק החל מהמילים "אחרי שכיוונתי בתפילתי" - בעוד שהמילים הקודמות היו אמורות להיות דברי השו"ע עצמו (על האדם), אז השו"ע היה אמור לכתוב: "אל יחשוב שראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו", העדר האות ש מוכיח שהשו"ע מתחיל לצטט את מחשבת האדם - כבר החל מהמילים "ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי", כי ברור שהאדם אומר "ראוי" ולא "שראוי". אגב שים לב, שבדיוק מאותה סיבה - כתב השו"ע בהמשך דבריו: "ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה" - אך לא היה שייך שהשו"ע יכתוב: "ויאמר בלבו שמי אני דל ונבזה". ב. פרויקט השו"ת איננו המקור הראשוני. המקור הראשוני, שקדם בכמה מאות שנים לפרויקט השו"ת, הוא זה.

אתה מצטט את דברי השו"ע, אשר אגב (אם כבר - אז) אף אני אצטטן שוב (תוך דילוג על מה שלא רלוונטי): "אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתי...אלא יחשוב...ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא", ואחר כך אתה מזכיר שכל זה הנו מה שהאדם נדרש לומר "בליבו". ובכן מה בכך? אכן על האדם אסור לחשוב לעצמו: "ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה בקשתי", אלא על האדם לומר בליבו: "מי אני דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". עד כאן הצהרת השו"ע על האיסור והחובה המוטלים על המתפלל לחשוב ולומר בליבו. אלא שאני הוספתי, שמתוך הצהרה ברורה זו של השו"ע - בוקעת ועולה לחישה לא פחות ברורה, הלוחשת - שאם האדם לא יאמר בליבו "למה מי אני בכלל אדם דל ונבזה" - אלא יחשוב לעצמו: "ראוי הוא [הדבר] שהקב"ה כן ימלא את בקשתי", אז אנו נחשוב ונאמר בליבנו עליו: "למה מי אתה בכלל - אדם דל ונבזה, שתבוא לדרוש דרישות ממלך מלכי המלכים הקב"ה - כאילו שהוא איזה פקיד הממונה על מילוי בקשותיך, חצוף שכמוך". זוהי אפוא הלחישה הברורה - הבוקעת ועולה מהצהרתו הברורה של השו"ע; שעה שמידת בהירותה של לחישה זו, אינה נופלת ממידת בהירותה של הלחישה הבוקעת ועולה מהצהרת שר הכלכלה הנוכחי בנט שהצהיר שמעולם לא אמר שאינו הולך עם החרדים - אך שר האוצר לשעבר שטייניץ הבהיר למה מתוך הצהרה קודמת של בנט (שהוא הולך רק עם לפיד אחרי שהלה הצהיר שאינו הולך עם החרדים) בוקעת ועולה לחישה ברורה הלוחשת שהוא לא הולך עם החרדים.

 

[ד.ר. דוליטל]

יש לך ספק

שראוי הדבר?
הרי זה הנוסח שתקנו חז"ל.

 

[מפענח התעלומות]

כבר כתבתי שאין זה משנה האם ראוי הדבר

מה שמשנה זה האם חוצפנים הם אלו החושבים שראוי הדבר. השו"ע הצהיר מפורשות שאין לאדם לחשוב שראוי הדבר, ומדברי השו"ע אף בוקעת ועולה הלחישה, שאם אדם כן חושב שראוי הדבר שהקב"ה ימלא את דרישותיו של האדם הזה, אז עלינו לומר בליבנו על האדם הזה: "למה מי הוא בכלל, אדם דל ונבזה, חוצפן שכמותו, שיחשוב שראוי הדבר שהקב"ה ימלא את דרישת האדם הזה, כאילו שהקב"ה הוא איזה פונקציונר הממונה על מילוי בקשות האדם הזה".

 

[ד.ר. דוליטל]

אתה לא עונה

אם הכוונה לדעתך ש"ראוי הוא" פירושו ראוי הדבר, למה "אל יחשוב ראוי הוא"? הרי זאת תפילה שחז"ל תקנוֱ! איך אאפשר שהשו"ע יאמר שאיננה ראויה?
אלא ודאי "ראוי הוא" הכוונה למתפלל.

 

[מפענח התעלומות]

חז"ל תיקנו שהאדם יבקש בנוסח שהם תיקנו

אבל חז"ל לא תיקנו שהאדם יחשוב שהוא ראוי לכך שתתקבל תפילתו. לטעמו של השו"ע, אין לערבב בין הציפייה (הלגיטימית) של חז"ל מהאדם שיתפלל בנוסח של בקשה, לבין הציפייה (הלא לגיטימית) של האדם מהקב"ה שימלא את בקשת האדם.

לגבי תמיהתך "איך אפשר שהשו"ע יאמר שאיננה ראויה?" האם אמרתי שלדעת השו"ע התפילה איננה ראויה? לא, אלא מה שאמרתי הוא, שלדעת השו"ע, הציפייה שתתמלאנה הבקשות המנוסחות בלשון-התפילה - היא זו שאיננה ראויה. אין לערבב בין נוסח הבקשות שבתפילה, לבין הציפייה שהן תתמלאנה.

אגב, לגבי הסיפא שלך, שב"ראוי הוא הכוונה למתפלל": זה כמובן בלתי אפשרי, מהטעמים שפירטתי בהודעתי הלפני קודמת.

 

[ד.ר. דוליטל]

אני שמח שאתה מסכים אתי..

לפחות ע"פ הרישא שלך, ש"ראוי הוא" הכוונה למתפלל .
שכן כתבת: "אבל חז"ל לא תיקנו שהאדם יחשוב *שהוא ראוי* לכך שתתקבל תפילתו" .

לגבי הסיפא שסותרת את הרישא, והטעמים שלך,
כנראה שהגירסה שלך לא נכונה. גירסת השו"ת נבחרה מבין עשרות גרסאות,
עכ"פ לא יתכן ש"ראוי הוא" הכוונה על תוכן התפילה. הרי גם אם המתפלל חושב שמגיע לו רח"ל, לא הופך את תוכן התפילה ללא ראוי.

 

[מפענח התעלומות]

צטט מדברי את המשפט שממנו היסקת שהכוונה למתפלל

מה שכתבתי הוא, שחז"ל לא תיקנו שהאדם יחשוב שהוא ראוי. בכך התכוונתי לומר, שבדברי חז"ל אנחנו לא נמצא תקנה שאומרת שעל המתפלל לחשוב שהוא [המתפלל] ראוי. אז איך מזה למדת, שכאשר השו"ע אמר "ראוי הוא" - התכוון השו"ע למתפלל? הרי דבריי התייחסו אל מה שאנחנו לא נמצא בחז"ל, אבל מזה עדין אינך ללמוד - שאת מה שאנחנו לא נמצא בחז"ל - אנחנו כן נוכל למצוא בשו"ע, כך שלגמרי לא ברור לי איך למדת מדבריי את מה שאין בהם: לא כהצהרה, ואפילו לא כלחישה.

לגבי גירסת פרויקט השו"ת, כבר בהודעתי הלפני לפני קודמת הוכחתי, שלא יתכן שזו הגירסה הנכונה, כי אילו היה כטענתך, שציטוט מחשבת האדם מתחילה יותר מאוחר - בעוד שהמילים "ראוי הוא" הם חלק ממחשבתו של השו"ע על מה שהאדם לא אמור לחשוב, אז השו"ע היה אמור לכתוב "לא יחשוב שראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו" (מה עוד שבהמשך כתוב במפורש "שכיוונתי בתפילתי", אלא שאתה מנסה לטעון שהציטוט מדברי האדם מתחיל רק מהמילים האלה). ובכלל, איך אתה מעדיף גירסה של מישהו שחי בדורנו, על פני הגירסה הותיקה מלפני מאות שנים? לפי ההיגיון שלך - המעדיף גירסה חדשה על פני יישנה - למה שלא נעדיף את גירסת ויקיטקסט?

למה אתה מייחס לי דברים שלא טענתי? האם טענתי שהביטוי "ראוי הוא" מתיחס "לתוכן התפילה"? לא, אלא טענתי שהמילים "ראוי הוא" - כלומר ראוי הדבר - מתייחסות אל הציפייה שהבקשה תתמלא. אין לזה שום קשר לתוכן התפילה.

 

[ד.ר. דוליטל]

אז מה "הדבר" הזה...

אם לא תוכן התפילה, וגם לא המתפלל?
כנראה בגירסה שלך הו' לא הודפסה כמו שצריך.
הגירסה שיש לי בבית, זה ו' לא י'. וכן בגירסת השו"ת שכאמור נלקחה מעשרות גרסאות אחרי מחקר רציני.

 

[מפענח התעלומות]

כבר כתבתי מה הדבר הזה

הדבר הוא מילוי הבקשה. לא הרי הבקשה כהרי מילוי הבקשה. זה שיש בקשה מהקב"ה, זה דבר אחד, והוא כמובן לגיטימי. זה שאחר כך גם מצפים שהקב"ה ימלא אותה - כאילו שזו היתה דרישה ולא בקשה, זה דבר שני, והדבר השני הזה - אינו לגיטימי לדעת השו"ע. האמנם אתה סבור שהבקשה זה היינו הך כמו מילוי הבקשה? להזכירך: מי שממנו מצופה לתת את הבקשה עצמה - זה האדם הפונה, בעוד שמי שממנו מצופה (לא בהכרח בצדק) להיות אחראי על מילוי הבקשה - זה הגורם שאליו פונים - לא האדם הפונה. אם כן מדובר בשני דברים לגמרי: הבקשה, ומילוי הבקשה. אגב, תמהני מה הוספתי לך כאן שלא כתבתי בהודעותיי הקודמות, כשהבהרתי פעם אחרי פעם - שהדבר שעליו מדבר השו"ע באומרו "ראוי הוא" - הנו מילוי הבקשה.

תמהני איך אתה טוען שהגירסה "שיעשה בקשתי" לא הודפסה כמו שצריך; הרי זו הגירסה הקדמונית מימים ימימה, ואני חוזר ומפנה אותך (נדמה לי בפעם השלישית) ללינק הזה, שבו כבר אין מקום לספיקות. זו כמובן גירסת המהדורה הותיקה המקובלת ביותר בעולם של השולחן ערוך (ארבעה חלקים), הלא היא מהדורת "מגיני ארץ". מה עוד שבהודעותיי הקודמות כבר הוכחתי פעם אחר פעם שגירסתך בלתי אפשרית גם מבחינת דקדוק המשפט.

אינני יודע מה הן אותן "עשרות גירסאות" אשר מהם - לטענתך - נלקחה גירסת פרויקט השו"ת "אחרי מחקר רציני". לא פעם ולא פעמיים מצאתי בגירסת פרויקט השו"ת טעויות הקלדה (אמנם מעטות מאד, אבל גם כאלה היו), כך שמי שהקליד לפרויקט השו"ת - עליו נטל-הראיה. על כל פנים, מה שמחייב אותי בנוסח של החידה ושל פתרונה, זה ההליכה אחרי גירסאות מהדורות השו"ע, לא ההליכה אחרי גירסת פרויקט השו"ת שהקליד מתוך מהדורות השו"ע. ובכן, מתברר שעל גירסת פרויקט השו"ת חולקות כל מהדורות השו"ע, להוציא את גירסת "שולחן ערוך משנה ברורה" (חלק אורח חיים) - שכנראה היא זו שישנה בביתך. אבל גירסת "מהדורת שולחן ערוך משנה ברורה" (לחלק אורח חיים) - פשוט העתיקה מתוך גירסת השולחן ערוך המקורי, כך שאם כבר נפלה טעות - אז זו טעות ההעתקה מתוך גירסת מהדורת שולחן ערוך המקורית, כפי שלמשל מופיע במהדורה הקלאסית "מגיני ארץ" (שו"ע ארבעה חלקים).

והנה לך עוד הוכחה מאד פשוטה, שאכן הגירסה הנכונה - היא זו שבמהדורת שולחן ערוך המקורית (כפי שלמשל מופיע במהדורה הקלאסית "מגיני ארץ" ובשאר המהדורות להוציא כאמור את מהדורת "שולחן ערוך משנה ברורה"): ובכן, כידוע - השו"ע הרי לא המציא את פסקיו יש מאין, אלא פשוט העתיק את לשון הפוסקים הראשונים. והנה מתברר, שמקור נוסח הדין הנ"ל, הוא הטור - וספר-מצוות-קטן (סמ"ק), ושם כתוב במפורש "לא יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה את בקשתי". יתר על כן, רבי יוסף קארו בכבודו ובעצמו, מחבר הספר "שולחן ערוך", ציטט בספרו בית יוסף (שם) את לשון הטור שממנה הוא העתיק לספרו שולחן ערוך, ומתברר שגם בבית יוסף מצוטט להדיא - כפי שכתוב בטור ובמהדורות המקוריות של השו"ע. תמהני לכמה ראיות נוספות אתה עוד זקוק על מנת להתרשם שגירסת "בקשתו" שגויה.

 

[ד.ר. דוליטל]

באמת לא הוספת כלום...

זה לא כ"כ משנה "בקשתי" או "בקשתו" כי גם אם אתה לא מוכן לקבל ש"ראוי הוא" הכוונה על המתפלל שזאת האפשרות הכי סבירה, למרות כל הפלפולים והאקרובטיקה שלך, ואתה רוצה לומר ש"ראוי הוא" פירושו ראוי הדבר, אל תשכח שמדובר בתפילה שחוברה ע"י חז"ל.
מה כ"כ גרוע שאדם יחשוב שהתפילה שחוברה ע"י חז"ל תתקבל? וכן גם ההערה שלך למטה ב"ראוי שנלך" אף כאן ראוי "שיעשה הקב"ה בקשתי" אה"ן מה כ"כ גרוע שיחשוב שהקב"ה יעשה את בקשתו כל עוד שמדובר בתפילה שחז"ל חיברו אותה?
אלא ודאי מדובר במתפלל אם הוא ראוי או לא ראוי,
אם ראוי תפילתו תתקבל. אם לא ראוי תפילתו לא תתקבל.
אבל לעולם אל יחשוב אדם את עצמו ראוי אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו.

 

[מפענח התעלומות]

לגבי טענתך על "הפילפולים והאקרובטיקה"

כבר נתתי כמה וכמה הוכחות ברורות, הן מעצם הלשון עצמה, הן מנוסח המהדורות המקוריות של השו"ע, הן ממקור הדברים בטור, והן מלשון רבי יוסף קארו עצמו (מחבר השו"ע) בספרו בית יוסף, שהגירסה הנכונה היא "בקשתי", כך שלבוא אחרי כל זאת - ולומר על שזה: "פילפולים ואקרובטיקה" - זה עצמו סוג של פילפולים ואקרובטיקה.

לגבי שאלתך, מה גרוע בזה - שהאדם יחשוב שתפילתו שתוקנה על ידי חז"ל "תתקבל" - היינו תתמלא: ובכן ראשית אני מזכיר שוב שחז"ל תיקנו רק לבקש אל לא תיקנו לצפות שהבקשה תתמלא - כאילו שהיא דרישה-ממש ולא בקשה-גרידא. שנית, השו"ע עצמו ענה על שאלתך "אל יחשוב: ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה בקשתי כי כיוונתי בתפילתי...אלא יחשוב...ויאמר בליבו: "מי אני דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". במילים אחרות (הבוקעות כלחישה מדברי השו"ע), אם - במקום שהאדם יחשיב את עצמו "כדל ונבזה" אשר "מי הוא" בכלל שיבוא בדרישות כלפי מלך מלכי המלכים - האדם הזה משום מה דווקא כן רואה בבקשה הזו (שתוקנה ע"י חז"ל) סוג של דרישה-ממש אשר מופנית לאיזה פונקציונר הממונה על מילוי דרישות, אזי לדעת השו"ע זה דבר פגום יסודו. ואם - אחרי כל ההסבר הזה של השו"ע ושלי - עדין לא ברור ברור לך מה כל כך פגום בזה שהאדם מצפה שהקב"ה ימלא את הבקשה (שתוקנה ע"י חז"ל) כאילו שזו דרישה-ממש ולא בקשה-גרידא, אז עיין שוב בנוסח החידה, שם זה לדעתי הכי ברור.

 

[מפענח התעלומות]

לגבי טענתך על "הפילפולים והאקרובטיקה"

כבר נתתי כמה וכמה הוכחות ברורות, הן מעצם הלשון עצמה, הן מנוסח המהדורות המקוריות של השו"ע, הן ממקור הדברים בטור, והן מלשון רבי יוסף קארו עצמו (מחבר השו"ע) בספרו בית יוסף, שהגירסה הנכונה היא "בקשתי", כך שלבוא אחרי כל זאת - ולומר שזה: "פילפולים ואקרובטיקה" - זה עצמו סוג של פילפולים ואקרובטיקה.

לגבי שאלתך, מה גרוע בזה - שהאדם יחשוב שתפילתו שתוקנה על ידי חז"ל "תתקבל" - היינו תתמלא: ובכן ראשית אני מזכיר שוב שחז"ל תיקנו רק לבקש, אבל לא תיקנו לצפות שהבקשה תתמלא - כאילו שהיא דרישה-ממש ולא בקשה-גרידא. שנית, השו"ע עצמו ענה על שאלתך "אל יחשוב: ראוי הוא [הדבר] שיעשה הקב"ה בקשתי כי כיוונתי בתפילתי...אלא יחשוב...ויאמר בליבו: "מי אני דל ונבזה, בא לבקש ממלך מלכי המלכים הקב"ה". במילים אחרות (הבוקעות כלחישה מדברי השו"ע), אם - במקום שהאדם יחשיב את עצמו "כדל ונבזה" אשר "מי הוא" בכלל שיבוא בדרישות כלפי מלך מלכי המלכים - האדם הזה משום מה דווקא כן רואה בבקשה הזו (שתוקנה ע"י חז"ל) סוג של דרישה-ממש אשר מופנית לאיזה פונקציונר הממונה על מילוי דרישות, אזי לדעת השו"ע זו פשוט חוצפה. ואם - אחרי כל ההסבר הארוך של השו"ע ושלי - עדין לא ברור ברור לך מה כל כך "גרוע" (כלשונך) בזה שהאדם מצפה שהקב"ה ימלא את הבקשה (שתוקנה ע"י חז"ל) כאילו שזו דרישה-ממש ולא בקשה-גרידא, אז עיין שוב בנוסח החידה, שם יש הסבר קצר וקולע, שאותו ניתן להבין על נקלה - דווקא בגלל שהוא כל כך קצר וקולע. אבל אם משום מה ההסבר הקצר ההוא אינו לגמרי ברור לך, אז תוכל לעיין שוב בהסבר הנרחב יותר הניתן ע"י השו"ע עצמו - ובמיוחד בלחישה הבוקעת ועולה ממנו - כמפורט לעיל.

 

[ד.ר. דוליטל]

אני אחדד לך את השאלה

אם "ראוי הוא" לא הכוונה על המתפלל, אז מה קשור להיותו של המתפלל דל ונבזה?

 

[מפענח התעלומות]

אז אחדד לך את התשובה

ברגע שהמתפלל חושב על עצמו "למה מי אני בכלל, אדם דל ונבזה, שאבוא לדרוש דרישות ממלך מלכי המלכים", או-אז יפנים המתפלל הזה, שלא ראוי [הדבר] לצפות ממלך מלכי המלכים שימלא את הבקשה, כאילו שהוא רק איזה פונקציונר הממונה על מילוי בקשותיו של אותו מתפלל דל ונבזה.

 

[ד.ר. דוליטל]

אם כך

למה השו"ע תולה זאת בהיותו של המתפלל דל ונבזה, שיזכירו לו את עוונותיו?
היה עליו לומר באופן כללי מי אנחנו בני האדם דלים ונבזים שנבקש ממלך מלכי המלכים כאילו שהוא פונקציונר?

 

[מפענח התעלומות]

לפי שו"ע כל אדם הוא דל ונבזה גם כשאין בו עוון

ולכן כל אדם צריך לשנן לעצמו "מי אני דל ונבזה".

 

[ד.ר. דוליטל]

לכן אני שואל

למה השו"ע פונה לאדם הפרטי ואומר לו תחשוב שאתה דל ונבזה אחרת יפשפשו במעשיך?
יאמר באופן כללי על כל בני האדם שאנחנו דלים ונבזים שבאים לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא .