ואיך זה קשור לנושא?
כמעט כל מה שאמרת על מצבם של נשים בארץ נכון. יש לי בעיה עם כמה אמירות: 1. " בקיצור אין בנו שום פגם" וזה יעמוד בפי עצמו. 2. "סטטיסטית המדינה הקטנה והפרימיטיבית שלנו מוצפת בשוביניסטים סתומים". על פי איזה מחקר? 3. "תכפיל את זה במומצע של 100 גברים לאחת " אתן ממש צריכות חיים... 4. "אני לא יוצאת עם בנות אז אני לא יודעת כמה המצב גרוע ... אם בכללל..." המצב יותר גרוע ממה שאת חושבת. את רוצה דוגמאות של הצד השני? בבקשה, להלן רשימת הסיבות כשהאישה לא רצתה בי: 1. אתה מרוקאי!!! אאני לא מתקרבת לחיות כמוך! 2. מה? מה ז'תומרת אתה לא בא לאסוף אותי? איזה מין גבר אתה?! 3. מתי אתה לוקח אותי לסופ"ש באיטליה? 4. מאיפה? אתה מעיירת פיתוח? כאילו... להורים שלך אין כסף?! 5. אז החברים שלך יותר חשובים לך מאשר לצאת עם החברות שלי... 6. חברה שלי אומרת שאתה חתיך מידי וזזה מסוכן כי הסיכוי שתבגוד בי גבוהה. ויש עוד כמה. אז אידיוטים יש בשני הצדדים (כמו שכבר אמרתי). כדי להיות פוסט-פמיניסטית, יש צורך בדרישה לשיוויון, ולא רק איפה שנוח לכן כנשים. את צריכה לדרוש ממנו לשלם ת'חצי שלך בדייט ראשון, אחרת את זורעת את הזרעים הראשונים של מערכת שובניסטית, את צריכה לנייד את עצמך אל הדייטים הראשונים בדיוק מאותה סיבה, את צריכה ליזום שיחות שאחרי הדייטים (בלי התחשבנויות מי התקשר מתי) ממש מאותן סיבות. ואני יכול להמשיך עוד הרבה דוגמאות. הנקודה היא, שאם את רוצה יחס שווה, תתנהגי כמו אחת שלוקחת אותו, לא כמו אחת שמצפה לקבל אותו. ותוקפנות היא לוא דווקא הדרך להשיג את זה. אפשר בדרכי נועם, חיוך ובלי עקיצות. פשוט לקבוע. כי בעולם הגברים, ביננו לבין עצמינו, זה עובד בדיוק אותו הדבר. מי שמפגין חולשה וחוסר יכולת לדאוג לעצמו, זה היחס שהוא מקבל. לטוב ולרע.