שיעור בגיאוגרפיה
ערים פלסטיניות לפני אל נכבה: יאפא (ה-מרכז התרבותי הגדול של פלסטין), אלקדס, עכא, חיפה, ספד, נצרת, בירשבע, אל רמלה, אל-ליד. בערים האלה מרבית התושבים הפלסטינים גורשו מבתיהם באופן מכוון ואסטרטגי, וזאת מעבר לכ500 עיירות וכפרים בכל רחבי הארץ, אשר בחלקם נערכו מעשי טבח והוצאות להורג, שתושביהם הצטוו לצאת מן הארץ. מיעוט מהם הפך להיות עקורים, קרי: פליטים פנימיים. אם זה לא טיהור אתני אכזרי במיוחד, אני לא יודעת מה את מחשיבה ככזה. האוכלוסיה היהודית בפלסטין, רובם מתנחלים אירופאים לבנים, הייתה כשליש מאוכלוסית הארץ, אבל החלטת החלוקה העניקה לשליש את מחצית הארץ. תגידי, לו את פלסטינית, ואת הרוב, האם את היית מסכימה שחבר קולוניאליסטים אירופאים ישתלטו על מחצית מארצך? יותר מזה, אני מציעה שתקראי את הדיונים הפנימיים בועד הפועל - לא הייתה כוונה לכבד את החלטת החלוקה. הכוונה הייתה להצטייר כלפי חוץ כמי שמעוניינים בפיתרון של חלוקה, אבל להתכונן להשתלטות על החלק (פחות מחצי!) המיועד למדינה הערבית. בדיוק לשם כך התחילו עוד בסוף שנות השלושים להכין את "תיקי הכפרים" - פרויקט ריגול שכלל אינפורמציה פרטנית ביותר על כל כפר, שכונה או עיירה פלסטינית בפלסטין, כולל זהות המשפחות החזקות, הנטיות הפוליטיות שלהם, הקשרים העיסקיים שלהם וכו'. בנוסף, תכנית הטיהור האתני ידועה בשם תכנית ד'. האם ידעת שהיו גם תכניות א, ב ו-ג' והן כוללות פירוט ברור מאוד של מטרות, בין היתר הטרדות והצקות של האוכלוסיה המקומית, הוצאות להורג, גירושים והשתלטות על כפרים ושטחים חקלאיים. לא נעים לשמוע, אבל זה מה שלא סיפרו לך. את יכולה להכחיש כמה שתרצי, אבל זה לא יעזור לך כדי לפתור את המצב, רק יחמיר אותו. הפיתרון היחידי הוא פירוקה של המדינה הקולוניאלית והשבת הפליטים לאדמותיהם, תוך מתן פיצויים כמובן.