ילדים זה לא שמחה

[KallaGLP]

אבל לא כל אחד רוצה להיות רופא במיון.

חטבעי שאנשים ינו להימנע מקושי ולחץ של דברים שאינם מעוניינים לעשותם. אם מישהו רוצה משהו ונהנה ממנו, שווה לו כל קושי וכל לחץ כדי לעשות אותו, כי יש לו יותר סיפוק ואושר מלעשות אותו. מישהו שמרגיש שהיעוד שלו להיות רופא, יהיה מסופק למרות הלחץ. אך מישהו שמאבד הכרה למראה דם - כנראה שלא יהנה. אני לא הייתי רוצה להיות רופאה, לא מרגישה שום רצון או צורך שכזה, ואני מאמינה שמקצוע כזה היה מפחית מאושרי. אותו הדבר עם ילדים - מי שלא רוצה ילדים, למה לו להתמודד עם האתגרים הקשורים בגידולם? הוא לא רוצה, למה לשכנע אותו?

 

[KallaGLP]

*טבעי, ינסו

 

[Amiram_e]

אני לא ניסיתי לשכנע אף אחד לעשות ילדים

התשובות היו ענינייות בתגובה לטיעונים כנגד.
תקראי את כל השרשור, על אף שהוא ארוך הוא מעניין.

 

[KallaGLP]

קראתי וגם הגבתי במקומות לא מעטים.

 

[evanescent]

מה שאתה אומר נכון אולי לזוגות

שנמצאים אחד עם השני מטעמי נוחות בלבד. אבל אצל חלק מהזוגות קימת גם אהבה אחד לשני ורגש כזה כשלעצמו יכול להוות סיבה להישאר...ויש גם מה שנקרא היקשרות. שמעת פעם על רגשות כאלה כמו אהבה והיקשרות? כי לפי השאלה שלך נשמע כאילו לא...

 

[KallaGLP]

אהבה? לא רואה למה שתפחת רק כי אין ילדים.

בן זוגי הוא אהבת חיי, בלי קשר לילדים כן או לא. לא מסוגלת אפילו לדמיין את חיי בלעדיו. וחוץ מזה, בגישה הזו, מה יחזיק בני זוג ביחד לאחר שהילדים גדלים? ולמה בכלל כל כך חשוב שיהיו ביחד אם הקשר ביניהם כה חלש שאינו מחזיק מעמד בלי ילדים?

 

[ruven7]

הבעייה היא שהורים לא יודעים לשים גבולות היום

כמו שכתבת-עסוקים בריצוי הילדים ושוכחים שהורות זה גם הצבת גבולות.

 

[סיגלית 2014]

גם אני עבדתי בהוראה

כל אחד והבחירות שלו בחיים.
כל אחד וההשקפה שלו בחיים, הרצונות שלו, התשוקות שלו ומה שעושה לו טוב בחיים.
יש כאלו שרואים גידול ילדים כנטל, כהקרבה, או "להכניס ראש בריא למיטה חולה".
יש כאלו שיראו בילדיהם את האור, את השמחה בחיים, את המשמעות.

במשפחתי כל אחי (חוץ ממני, תודה לאל) עברו טיפולי הפרייה (ושבע מדורי גיהינום, אם יורשה לי) במשך שנים, רק כדי להיכנס להריון. וזו הייתה רק ההתחלה. כיצד ניתן להסביר את זה? למה שאנשים יעברו זריקות, ניתוחים, כאבים, בכי, כאבי לב, ייאוש מהול בתקווה ובציפייה, איבוד הספונטניות, ולפעמים גם איבוד ההנאה, ביחסי מין. וכל זה בשביל מה?
ומי אמר שגידול ילדים כולו שמחה אחת גדולה, אושר רצוף, כיף גדול? ומי סיפר שהבאת ילדים לעולם וגידולם הוא סיפור די פשוט? וזול?

אז למה בכלל לעשות ילדים? כאב ראש אחד גדול לא? כל אחד יענה לך אחרת. אחד האחים שלי למשל אמר לי, לאחר שאשתו הצליחה להיכנס להריון: "אם לא היינו מצליחים, לא יודע איך החיים שלי היו נראים. איזו משמעות הייתה לי לחיים ללא ילדים? הייתי סופר את הימים עד למוות".

ובנימה יותר אישית, גם אני אוהבת ילדים וכמו שכתבתי בהתחלה, גם אני פליטת מערכת החינוך. אומנם לא הייתי מחנכת אבל העבודה כמורה מקצועית, גם בבתי ספר תיכוניים וגם בבתי ספר יסודי, במשך קצת יותר מ-7 שנים, גרמו לי לרגעי סיפוק אבל לצערי גם לכאבי ראש ולב, ובשנה האחרונה לנזקים בריאותיים עד שוויתרתי, לפני 3 שנים.
אבל... אין מה להשוות בין עבודה בהוראה לבין גידול ילדים בבית. הילדים שלי בבית נתנו לי כוחות. מה שהציל אותי ועזר לי לשרוד את השנה האחרונה היו חיבוקים עם הילדים שלי בבית (כפרה עליהם!)
עד שלא תגדל ילדים בביתך ויהיה לך ניסיון בגידול ובחיים עם ילדים (אל רק בעבודה), לא תוכל לעולם להשוות. לרחם על אחרים אולי כן אבל לא להשוות ולא להסיק מסקנות. המסקנה היחידה שאתה כן יכול להסיק היא שאתה לא בנוי לעבוד בהוראה ולהסתדר עם קבוצות של 30-35 ילד במשך 6-8 שעות ביום.

בהצלחה בגלידריה

 

[מעאלי]

ברור שאין מה להשוות.

ואגב אני הייתי מורה מאד מוצלח ואהוב כפי שציינתי אבל באמת שכבר לא יכולתי להמשיך יותר.
שיהיה לך בהצלחה. אני עדיין אוחז בעמדה שלי ולא מוכן לקחת את הסיכון הזה. הורות היא אחריות גדולה מדי בשבילי. תודה.

 

[סיגלית 2014]

אם אין מה להשוות אז העובדה שהיית מורה לא רלוונטית

וגם לא השחיקה שחווית לא רלוונטית לעניין גידול ילדים. יש גם שחיקה במקצועות אחרים.
אין קשר ולא היית צריך להכניס לעניין את ההוראה.
אתה פשוט לא רוצה לגדל ילדים וזה בסדר.
אגב, יצא לי לפגוש מורים מעולים שאהבו את העבודה שלהם ולא היו להם ילדים.

 

[מעאלי]

אבל בכל זאת המצוקה של הילדים

שלימדתי משקפת חינוך לקוי או מצב לא צפוי שנקלעו אליו הילדים האלו. אז למה מלכתחילה להביא ילדים לעולם אם רוב הילדים בעייתיים והוריהם לא מסוגלים לטפל בהם כראוי.

 

[סיגלית 2014]

תגיד אתה אמיתי?

מה הקשר בין חינוך של ילדים אחרים לחינוך של ילדים שהם שלך? כנראה עד שלא יהיו לך ילדים משלך לא תוכל להבין.

נראה לך שלא יצא לי לראות ילדים מסכנים? יצא לי ללמד ילדים של הורים גרושים, של יצאניות, של נרקומנים, של מפורסמים, ילדים של הורים מאד צעירים שפצחו בפרק ב' בחיים ו"פתאום"לא רצו יותר את הילדים שלהם כי הם מפריעים להם לחיות ואלו עברו לסבתא.
אז?
יצא לי ללמד ילדים עם חרדות, שעברו טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים. שהלב נקרא מכאב רק מלראות אותם, עוד לפני שהם פתחו את הפה.
אז?
מה הקשר לילדים שלי? מי קבע ש"רוב" הילדים הם בעייתים? מי קבע ש"רוב" ההורים לא מסוגלים לטפל בהם כראוי? מי קבע מה זה "כראוי"?

ועוד דבר, כמורה אתה אמור לדעת שהחינוך מתחיל ונגמר בבית!
כשמדובר בילדים שלך אתה עושה את הבחירות שלך, אתה מעניק כמה שאתה יכול להעניק לילד, אתה בוחר את הגבולות ואתה מחליט כיצד לחנך את ילדיך.
אם אין לאדם יכולת כלכלית או נפשית ופסיכולוגית לגדל ילד, ברור שעדיף לא להביא אותו מלכתחילה. אבל בגלל שאחרים לא משקיעים בילדים שלהם כפי שאני חושבת שצריך להשקיע בילדים, זה לא אומר שאני לא צריכה להביא ילדים לעולם ולהשקיע בהם את כול כולי: באהבה, בחינוך, בתזונה בריאה, בחום ובתמיכה, בהשכלה, בלבוש מכובד... you name it. וכשאני מצליחה לתת לילדים שלי ורואה אותם פורחים, יש לי סיפוק אדיר שלא ניתן לתאר במילים.
ילד זו השקעה, השאלה עד כמה אתה מוכן להשקיע. כדי להביא ילד לעולם ולגדל אותו צריך להיות מוכן נפשית (ולא רק כלכלית) ולהבין שהצרכים שלו קודמים לשלך. מי שלא מסוגל להבין ולהרגיש כך, שלא יביא ילדים.

 

[מעאלי]

אני לא אביא ילדים. הורות מבחינתי זה פרויקט

טרחני. ילדים זה נטל. נקודה.

 

[מט חנק]

סבבה. אבל מה מפריעים לך אחרים שלא חושבים כמוך?

 

[מעאלי]

ומה מפריע שזה מפריע לי. משפחות ממשיכות להיווצר

במילא עם ובלעדי הפורום הזה. באתי לכאן להתחזק ולחזק כאלה שחושבים כמוני ואני מאמין שאנחנו אחוז קטן בחברה. אז לתמוכי הורות אין מה לדאוג שזה מפריע לי.

 

[מט חנק]

על סמך מה קבעת שזה מפריע לי?

לך מפריעים אנשים שרוצים להיות הורים ואתה מנסה לדבריך להניא אותם מזה. אבל מבחינתי זה ממש לא מזיז, בדיוק כמו שלא היה מזיז לי אם היית אומר שמפריע לך קיומם של הומוסקסואליים ואתה רוצה להמיר אותם.
ואגב אני לא תומך הורות. לדעתי זה היה די ברור מכל התגובות שלי שאני ליברל ולא מתיימר לחשוב שיש דרך חיים אחת שמתאימה לכולם. שכל אחד יעשה מה שבא לו.
פשוט זה פורום, פתחת פוסט , טבעי שתהיינה שאלות. בסך הכול לא היה מובן לי מה זה מפריע לך.
אני עדיין חושב שהגישה שלך לא רציונאלית, אבל אם אתה נהנה מזה שזה מפריע לך- מצידי אתה יכול להשאר מופרע.

 

[סיגלית 2014]

לא ניסיתי לשכנע אותך כן להביא ילדים

הטענה שלי הייתה שאין קשר בין מה שכתבת על ילדים בעבודה שלך לבין ילדים שהם שלך. לדעתי הטיעונים שהעלת לא הגיוניים ולא רלוונטיים.
אתה לא חייב דין וחשבון לאף אחד, אתה לא רוצה ילדים. נקודה.
אבל יש הבדל בין לרצות, או לא לרצות, משהו בחייך לבין לבוא ולהסיק שמי שאין לו ילדים מרגיש יותר מאושר (כאשר כל אחד מגדיר אושר בצורה אחרת) ולנסות לחנך אחרים.
בהצלחה

 

[דנידין1813]

בשביל מה?

"במשפחתי כל אחי (חוץ ממני, תודה לאל) עברו טיפולי הפרייה (ושבע מדורי גיהינום, אם יורשה לי) במשך שנים, רק כדי להיכנס להריון. וזו הייתה רק ההתחלה. כיצד ניתן להסביר את זה? למה שאנשים יעברו זריקות, ניתוחים, כאבים, בכי, כאבי לב, ייאוש מהול בתקווה ובציפייה, איבוד הספונטניות, ולפעמים גם איבוד ההנאה, ביחסי מין. וכל זה בשביל מה?"
&nbsp
בשביל רעיון (הורות) שיש המטיפים כי מביא אושר.
&nbsp
ברגע שאדם מאמין להטפות וכתוצאה מכך עולה בו כמיהה לילדים כי מאמין שילדים אכן יהפכו את חייו למאושרים, הוא יעשה שמיניות באוויר כדי להביא ילדים, וכן, יהיו לו מחשבות קשות מאוד כאשר ישקול את האפשרות שלא יהיו לו ילדים. אבל, מה שמחקרים מלמדים אותנו, שאותם אנשים שרצו ילדים, אך לא הצליחו להביא, בניגוד לתחזיות שלהם, המשיכו להיות אנשים לא פחות מאושרים מאשר הורים (ובזמן שהילדים גדלים בבית, אפילו מאושרים יותר מההורים). ואני שוב מדגשים שמדובר במחקרים שבדקו את ההתנהגות של רוב האוכלוסיה (במדינה מערבית), ומקרים פרטניים יכולים להיות שונים.

 

[סיגלית 2014]

יש גם כאלו שנהנים מגידול הילדים

ואיך תקרא להם? מזוכיסטים?

האמת, המחקרים האלו לא כל כך מעניינים אותי. לי כבר יש ילדים, ויכול להיות שהייתי יותר "מאושרת" אילו לא היו לי. אולי היה לי יותר זמן. אבל לא הייתי מחזירה אותם גם אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור. אז אותי אתה לא צריך לשכנע.

אני מאמינה שיש הכל מהכל ויצא לי לפגוש בחיי: יש אנשים שאוהבים ילדים ורוצים להביא ילדים לעולם ונהנים מגידולם. יש כאלו שרצו להביא ילדים ולאחר שהביאו מרגישים אחרת ולא רוצים אותם יותר. יש גם כאלו שלא רוצים ילדים וממשיכים לחיות כך באושר ויש גם כאלו שלא רצו ולאחר שהביאו ילדים לא התחרטו.

בגידול ילדים יש קשיים, זו השקעה, זו אחריות גדולה ולא כל אחד מתאים לכך.

בבית הורי לא היו הטפות ושטיפות מוח על האושר שמביאים ילדים. הכמיהה לילדים עולה גם מדברים אחרים ולא חסרים כאלו. יש גם את הרצון שלי, חוץ ממה שהחברה משדרת לי. כמו שכבר כתבתי, כל אחד והרצונות שלו, התשוקות שלו ומה שעושה לו טוב.

 

[דנידין1813]

כמובן שזו השערה

אבל קשה לי להאמין שרבים היו מביאים ילדים אם הנורמה החברתית היתה נגד ילודה, ומדגישה רק או בעיקר את הקשיים והחסרונות שבגידול ילדים. הרצון לילודה הוא לדעתי בעיקר (לא רק, אך בעיקר) תולדה של נורמה חברתית פרו-ילודה (אפילו ילד אחד, אבל שיהיה ילד), נורמה אליה אנו נחשפים כבר בילדות שלנו, שיוצרת כמיהה להורות אצל רבים. זו כמו הנורמה החברתית שמעלה על נס נשים רזות. מדוע רוב הגברים נמשכים לנשים רזות? רק בגלל נורמה חברתית, אין לנו שום דבר בדנ"א שגורם למשיכה מינית דווקא לנשים אלו, אך מילדות אנו גדלים על הנורמה הזו, ואנו תוצרים של החברה בה גדלנו.

לגבי כאלו שנהנים מגידול הילדים, בוודאי שלא הייתי קורא להם מזוכיסטים. אני משוכנע שגם אני אהנה מגידול הילדים. השאלה היא אבל באילו הנאות "אשלם", או אילו הנאות אאבד (שינה, בילויים, מיצוי פוטנציאל בקריירה, תחביבים, ספונטניות ועוד), תמורת ההנאה של גידול הילדים. החיים הפכו לכל כך מלאים, עשירים ומעניינים היום, שהתחושה (שלי לפחות) היא שפשוט אין זמן לילדים... הם יכנסו לחיים כל כך מלאים ועמוסים כבר ככה, שזה פשוט טירוף.