אז דבר ראשון מי שצריך להאשים
זה את אלה שכן רימו. לא כך? ככה אנשים כמוך לא ייפגעו. אתן לך דוגמא מתחום אחר. אנשים בימינו שמבקשים קצבת נכות מביטוח לאומי מחולקים לשניים. אלה שבאמת צריכים, ואלה שמשקרים. בין אלה שמשקרים יש שתי קבוצות - אלה שלא צריכים לקבל בכלל, ואלה שצריכים לקבל אבל מחמירים בפני הועדות את המצב שלהן. אני מכיר את הנושא מקרוב, כי עבדתי שנה בבית לוינשטיין, ששם יש ועדות של ביטוח לאומי, ואני מכיר את העובדים והרופאים שם. אז מה קורה במצב כזה? אותם אנשים שבאמת צריכים, מקבלים הרבה פחות או בכלל לא, כי הועדות והרופאים מראש כבר באים בגישה שאולי האדם משקר להם. רופאים אמרו לי את זה במילים אלה ממש. עצוב, אבל זה אמיתי. הדבר מקביל לגיוס לצבא. יש כאן שני סוגים של אנשים שלא משרתים בצבא... אלה שחד משמעית לא רצו ושיקרו, ואלה שלא גייסו אותם מסיבה כזאת או אחרת. לחבר'ה השניים היתה האופציה להתנדב, ואם היו עושים כך, זה היה "נחשב" להם כמו שירות רגיל. לגבי אלה שבחרו לא לשרת, אני חושב שהם צריכים להיות אמיצים מספיק כדי ללכת עם זה להמשך החיים מבלי לחשוש מזה. שיקחו אחריות לדבר שהם החליטו לעשות. בשורה התחתונה, אני לא מסכים עם פגיעה באנשים שהצבא שחרר אותם כי באמת הם לא יכולים לשרת. אבל אני גם לא מסכים כל כך עם אנשים שבמקום לתת מעצמם שנתיים או שלוש בשירות לאומי בשכר של 400 שקל לחודש (ובאמת לתרום, הרי יש שירות לאומי בפנימיות\בתי חולים וכו') בחרו להתחיל את הקריירה שלהם בזמן שחבריהם לכיתה נותנים מעצמם למען "הסביבה" (כדי שנועה לביא לא תתרעם חלילה). מה לעשות, אנחנו לא חיים באי בודד, הלוואי שזה היה ככה, אבל כשחיים עם עוד אנשים יש זכויות אך גם יש חובות.
את בפנים?
