יש שרשור

[ליטל ו]

Awww

לחזור? קחי אותנו אתך... כשייגמר הסיפור, בטח נחזור כולנו. או לפחות, ככה זה בדרך כלל עובד בסיפורים...

 

[ליטל ו]

אוו,

אני ממש אוהבת את גארי/אז'אר במיוחד את עפיפונים. אני לא זוכרת איזה זה "חרדתו של המלך סולומון" (אם כי הצלחתי לגלות כבר לפחות חמש דרכים שונות בהן אנשים מאייתים את השמות בחיפוש אחר תקציר). אבל מאד אהבתי את "עפיפונים", והתפעלתי מ"כל החיים לפניו". מהאחרים אני זוכרת רק קטעים. ותודה! *חיבוק* הרבה מרשימת המוסיקאים שלך נמצאים ברשימת ה"מתישהו כשאני אגיע לזה" שלי *מחפשת את פרנץ מארק בגוגל* איך מאייתים? וכל השאר - נייס, נייס אני מעדיפה את הציורים היותר מוזרים של פיקאסו אוו, ושכחתי לציין את האמנות היפאנית המינימליסטית שאני לא מבינה בה בכלל אבל אוהבת. אפילו כשהיא לא בדיוק מינימליסטית... כזו ששמה דגש על החלל, איך הוא מחולק, מה מרכיב אותו וכו'. הרבה יופי שם, תשומת לב, מערכתיות. את מר ורטיגו לקחו לי אחרי כמה פרקים (היה צריך להחזיר לספריה). אני באמת צריכה לקרוא את השאר תודות! (אגב, אם מסקרן אותך לשמוע מעוד אנשים, אני ממליצה שתפתחי שרשור חדש, לא נראה לי שהרבה קוראים כאן).

 

[DrSnoop]

כותבים את זה

FRANZ MARC. רציתי רק להגיד שכשכתבתי פיקאסו, בכלל התכוונתי למאטיס... אופס. קחי ממני, קחי ממני! (את מר ורטיגו). אני סוג של מסיונרית כשזה מגיע לספרים/ מוסיקה שאני אוהבת כנ"ל לגבי "חרדתו של המלך סלומון", אם את רוצה.

 

[ליטל ו]

*הולכת להסתכל*

אווה, איזה יופי! איזה יופי של צבעים חלק מהם זורקים אותי, משום מה, לאייטיז. אבל בכל זאת אוי, גם אני מתבלבלת בשמות. ומילא כשאלה אנשים שאני לא יודעת עליהם שום דבר, אבל למה אריסטו ואפלטון?! *g* תודה והאח למיסיונריות! זה סוג של פילנטרופיות (חוץ מכשזה מגיע לשלב ה"הדבר שאני הכי פחות אוהבת בטורי איימוס זה את ארי", שנאמר על ידי מישהו שאני לא מכירה על מישהו שהיה פעם ידיד שלי, ותיאר במדוייק גם את רגשותי).

 

[ליטל ו]

וגם

זה_ וזה. יו, ואחרת לגמרי

 

[ס א א ס קי]

האמת היא שתליתי בעיקר תצלומים

שלה עצמה (וגמ עודכמה ציורים..) כי יש לה מראה נורא חזק (והתעצבנתי שסלמה הייק שיחקה אותה בסרט ההוא) אבל אחרי שני לילות בערך, התחרפנתי לגמרי מהמבטים שלה דאדאיסטים אני די מחבבת, במיוחד בשירים . (אולי הייתי מחבבת את האמנים אם הייתי יודעת /מבינה קצת יותר על הרעיונות שמאחורי) מחבבת גם את ז'אן מישל באסקיאט, וקצת פופ ארטים. (היתה לי תקופה של דייויד הוקניP (והיתה תקופה של לוסיאן פרוייד שכחתי לכתוב גם שאוהבת היום את פול קליי, ואת דגה (סתם כי מצאתי ספרון עם סדרת ציורים אדומים שלו

והתאים לי, למרות שהיום יש בי אי נוחות מסויימת כלפי אובייקטי-נשים בכל הציורים התקופתיים

)ורמיר.. (לא ידעתי שזה היה הסיפור של קית' הרינג-מגניב! ו-וואו, יש לך שאיפות שאפתניות ממש, עם להקים לחיים שרטוטי דה וינצ'י זה דבר שהייתי רוצה לראות. האנטר תומפסון נשמע ממש מסקרן, ברגע שאסיים את אלה שיש לי עכשיו (זה פשוט כבר לא חוקי אם אני אתחיל עוד ספר אחד...

) אני חושבת שאחפש אותו.. סופרים צרפתיים? אלה שאת בטח מכירה ....אלבר קאמי,וסארטר (טוב לא כולם בדיוק מאה 19 P וויקטור הוגו (

) ואמיל זולא טיפה (כי הומניסטים צרפתים שולתים!!) וטיפונת פלובר ו...משוררים ארורים כמו ארתור רמבו ושארל בודלייר (מממ..למרות שכשאני חושבת על זה עכשיו, לא קראתי אותם ש נים.) ועוד כמה שאני לא זוכרת כי קראתי אותם באנתולגיות כיס של אמא שלי מהצבא.. מחבבת גם מילן קונדרה. (וגם פילוספיה מזרחית +הגיגי קרישנמורטי וספרי ילדים

בטח שבתרגומים הישנים. (גם צ'ארלס דיקנס וג'ורג' אליוט והאנס כריסטיאן אנדרסן) ובקשר לביטלס /ג'ון לנון טוב, האמת היא שהפטיש היה זהה ברמתו לקווין

(וכל מי שמאשים את יוקו, לא יכול להיות חבר שלי) בכלל עד גיל מסויים, אהבתי רק מוסיקאימיות מתים. אז היו לי הרבה אנשים להתעצב עליהם. בזמנים האחרונים אהבתי מאוד את ה-SWANS +angels of light(שזו להקת בת של למרות שמייקל ג'ירה (הכותב-מבצע) נראה לי הרבה פעמים גבר נרקיסיסט שנהנה להתפלש בשפלות שלו, והוא די מעייף לפעמים,עם הרגשה שהוא סתם רודף אחר הזנב של עצמו... המוסיקה שיוצאת ממנו לפעמים......................................... היא הדבר הכי..'נקי' יפיפה 'מזכך' (טוב אין לי ממש מילים שמתאימות שלא מרגישות תלושות ומגוכחות

) נוצרימים קוראים לתחושה כזאת bilss. אני חושבת. (הוא בעיקר עוסק בכיעור ויופי בלתי נתפסים, ובטרור רגשי.אני אוהבת טרור ואני *אוהבת* את פטי סמית', בגלל האייקוניות התרבותית שלה, וגם מאז שקראתי את הליקרס של השירים אני מעריצה. ופאנק נושך או סתם חביב. וסיקסטיז וסבנטיז,וג'אז משנות ה-20. וכל מיני אלטרנטיב לסוגיו. ואת הסמית'ס כשאני אופטימית

. הם מצחיקים אותי בהיסטריה. ומשוררי ביבים כמו טום וויטס, ולו ריד. וסתם אנשי ביבים מגניבים כמו איגי פופ. ואני מתרשמת מפי ג'יי הארווי, כי היא מיתית ואצילית ומטורפת (לא *אוהבת* כי 'אוהבת' שמור לאנשים שאני מתמוגגת מהם אישית וחולמת לפגוש אותם, ולצאת לשתות שוקו ביחד

. כמו קריסטין הרש או שאן מרשל). וסורי, ממש אין לי מושג מה להמליץ לך, אני דווקא בעניין של ספרים עמוסי תיאורים כרגע P:..

 

[אורי 0]

שכחתי! הירונימוס בוסך!

צייר פלמי מתחילת המאה ה16, שפשוט צייר סיוטים נהדרים (וגם חלומות!) התאהבתי בו בגיל 15-16 בערך. ולפני שנה ראיתי את פי ג'יי בצרפת, תקנאו!

 

[ס א א ס קי]

אם זה במקרה שם נוסף להירונימוס בוש

אז בטח שמכירה

ואם לא, אז-לא...?

*מקנאה* * מקנאה* *מקנאה*................ איך היא בLIVE?

 

[אורי 0]

בוֹסְךְ

למה הוא פלמי, לא גרמני. כמו שצריך להגיד פן-חוך ולא ון-גוך. יש שם למשל נהר שקוראים אותו סְכֶלְדֶה וכותבים אותו Schelde. הח' הזאת נשמעת קצת כמו ה' שואית, משהו שרק החברה האלה מסוגלים לבטא (לפני שנתיים פגשתי פלמית בכינוס אקדמי וחקרתי אותה על הנושא, שלא תגידו שאני לא יסודי). אה, "ספינת השוטים" - קטנה, איזה 40X20, וכאילו לא מרשימה. מהוהה במקצת (בכ"ז בת 500 שנה), אבל ההבעות של הפרצופים! אפשר לטבוע בה הרבה זמן.

 

[ס א א ס קי]

טוב, ../images/Emo13.gif

לפעם הבאה שאתקל בקבוצת פלמים, אשתדל לזכור את זה..... רוצה לאיית לי, כדי שאוכל לחפש ולראות גם ?

 

[אורי 0]

Bosch

כמו החברה הזאת של מקדחים וכלי עבודה חשמליים.

 

[ליטל ו]

Hee, אהבתי את השם החדש

 

[אורי 0]

אני אאוט!

פי-ג'יי? מסתכלת אליך ישר לעיניים (הייתי די קרוב), לא זזה כמעט, אבל כל מלה טוחנת אותך.

 

[ס א א ס קי]

*נושכת שפתיים*

יאאאא....לך. דווקא חשבתי שהיא תהיה רבת מחוות ודיוותית בהופעה ואם מדברות על פי ג'יי, שירים מועדפים ?

 

[אורי 0]

מודה בבורות...

הידע שלי מצטמצם ללפני אחרון, ששמעתי אותו לפני שנתיים, ול To bring you my love, שסיפק לי את הצורך בקתרזיס בפריס. אבל To bring you my love קודם כל, וגם Down by the water, שטוב שהיא לא שרה אותו בפסטיבל (לבריאותי הנפשית). אם כי By the greenwood side-o, של ג'ון באאז חביב עלי בהחלט, למרות הנושא המצמרר.

 

[ס א א ס קי]

................

אני לעצמי, הכי מתרשמת מהאלבומים הראשונים שלה, אבל בכולם יש דברים שאני אוהבת. (גררר *מקנאה בך עוד קצת* ) ואת השיר של ג'ואן באאז, אני לא ממש זוכרת (אני הכי אוהבת אותה בגלל דברים שהיא מייצגת בשבילי

בעיקר מבחינת רצון וכוונות ומסירות עמוקה לאין כמוה.... אני לא מכירה המון שירים-וגם מוסיקלית היא לרוב 'נקייה'ו- propr' מדי בשבילי,אני צריכה להיות במוד מסויים בשבילה) (אבל *הולכת לחפש*)

 

[אורי 0]

מתוך התקליט Joan, 1967

שעתיר ניסויים מוסיקליים שרובם, לדעתי הם לא לעניין. אבל יש שם את השיר הזה - ואת Siagon Bride. ונכון: ג'ון באאז שרה לפעמים מוסיקה שחורה בצורה הכי לבנה שאפשר. את רוב השירים של בוב דילן שהיא שרה אני מעדיף בביצוע שלו. אבל אני אוהב גם את הביצועים שלה. מה שהיא באמת עושה טוב זה בלדות עממיות, ארוכות כאורך הגלות (שבדרך כלל יש בהן שורה אחת ממש מצחיקה או אירונית), מצמררות לעתים. ויש דברים שחייבים את הקול הנקי שלה. למשל ב Vagoner's Lad, שהיא שרה ללא ליווי.

 

[DrSnoop]

א-הם, כאילו דה!

אני ראיתי אותה בפסטיבל הבלוז בחיפה אבל בכל זאת אני מקנאה.

 

[אורי 0]

שכחתי! הירונימוס בוסך!

צייר פלמי מתחילת המאה ה16, שפשוט צייר סיוטים נהדרים (וגם חלומות!) התאהבתי בו בגיל 15-16 בערך. ולפני שנה ראיתי את פי ג'יי בצרפת, תקנאו!

 

[ליטל ו]

../images/Emo13.gif

פרידה - lol אני מחבבת פופארט באופן כללי, אבל לא במיוחד מכירה/מבינה בזה (חילקי נא, אם בא לך ). קית הרינג לא התפרסם רק דרך עניין הגרפיטי, הוא עשה את זה אחרי שהוא כבר היה מוכר, לפחות קצת, אבל הוא התחיל להסתובב עם אנשים שעשו גרפיטי (בעיקר ללכת אחריהם, גיק לבנבן ופעור עיניים, ולהתפעל מכמה שהם מגניבים *חיבה*), וזה היה ניכוס העניין לאמנות שלו. ברכבת התחתית היו מכסים פרסומות שפג תקפן בגליונות נייר שחור, והוא התלהב מכמה שזה נוח לציור (בגיר). משם השאר התפתח דה וינצ'י - די ירדתי מזה, אני לא מוצאת שרטוטים שאני מבינה איך להרכיב וכבר פחות נלהבת מזה, אבל יש (או היתה. אני ממש מקווה שזה לא ירד ושאני לא מתבלבלת עם משהו אחר) תערוכה של כאלה בטכנודע. אני חייבת ללכת לשם שוב - הלכתי עם המשפחה וכל כך אהבתי (זה אחד המקומות החביבים עלי, ועוד עם התערוכה הזאת!), והם התעקשו ללכת אחרי רק משהו כמו 3-4 שעות!... האנטר תומפסון - מגניב הוא איש מוזר שכזה. *כבוד* *g* המממ, אני לא מכירה את כל הצרפתים שלך קאמי אני לפעמים אוהבת ולפעמים לא, לויקטור הוגו אני (ואני מתנצלת, באמת) רוצה בלהט להכניס מכות. זה במידה לא מבוטלת באשמת אנדרו לוייד וובר (?) ורימון, אבל זה לא מפחית את הלהט (גררררר...). את פלובר ואת אמיל זולא אני לא מכירה, למען האמת (אם כי אולי את זולא למדתי בהקשר של פילוסופיה?). רמבו מבחינתי הוא הבחור מהמחזה על חייו. שנים מהכיתה שלי העלו סצנה משם, ואני ישבתי שם עם חיוך ענקי ולא בוגר מרוח על הפרצוף וחיכיתי שהם יתנשקו. והמורה (השמרן והאידיוט, לרוב) התעקש שצריך להיות ביניהם יותר מתח מיני, ושהם לא נוגעים מספיק, ואני השתדלתי לא להתנהג כמו זכר טיפוסי כלפי לסביות. וסתם כי זה הזכיר לי - את ייסורי וורתר הצעיר חיבבתי,(עד שהבנתי את הפואנטה ונמאס לי), אבל מסתבר שהמון יושב על התרגום. מסתבר שלפחות באחד התרגומים כל הסרקזם והעקיצות פשוט הלכו לאיבוד איפשהו, וזה סתם נשאר משעמם. LOL, אז אני אשתדל לא להאשים את יוקו האמת שלא כל כך מעניין אותי להאשים אף אחד שם. זה תהליכי. קרה. *מושכת כתפיים* Hee אני אוהבת טירור כשהוא בסגנון פייט קלאב ויופי/כיעור יכול להיות נושא ממש מעניין *מוסיפה לרשימת ה'לבדוק'. הממ, בכלל הוספת לי כל מני לרשימת ה'לבדוק' היום וגרמת לי לתהות אם איגי פופ שותה שוקו. פטי סמית - מה שלה? שמעתי קצת ולא דיבר אלי, אבל אני רוצה לתת עוד צ'אנס.