אני דווקא סבלתי בשקט
זה היה מין חוזה בלתי כתוב ביני ובין אמא שלי - היא לא נלחחמת אתי על הצמחונות ואני אוכל הכל כדי שהיא לא תחשוש לתת-תזונה ח"ו. וכך אכלתי ערמות של סויה סרת טעם (אז לא היה אפילו טבעול). זאת לעומת אח שלי, שאכל הכל בעיקרון אבל ההיה בררן ומפונק (יחסית אלי לפחות). כיוון שתחלתי בגיל רך, בכלל לא זכרתי מה הטעם, ולא היו לי שום געגועים לזה -להיפך, מזון שנראה כמו בשר הגעיל אותי. פעם הכינו לי במיוחד נקניקיות מסויה, שנראו והריחו ממש כמו נקניקיות רגילות. זה הגעיל אותי וסרבתי לאכול, מה שכמובן גרם למריבה. לאבא שלי יש עד היום בעיות עם זה וכל פעם שאני בא אליהם לאכול או יוצא איתו למסעדה הוא נורא לחוץ בקטע הזה, שיהיה לי מה לאכול ושאני אוכל מזין. המצחיק שהוא התחיל להריץ את הקטעים האלה שנה אחרי שגמרתי לגדול. אידאולוגיה - עברה לי בגיל די צעיר. היום זה כאמור בעיקר הרגל, וחוצמז זה בגלל שאני לא אוכל גופות, אבל אין לי בעיה לעשות ניתוח לאחר המוות לגופות אם אחרים משום מה רוצים לאכול אותם. וכך חייתי לי שנים עם אשה וילדים אוכלי-כל, הכנתי להם שניצלים, נקניקיות ועוף (לא כ"כ בישלתי, בעיקר מזון מכון ודברים שאשתי בשלה, אבל עדיין), ולא היתה לי שום בעיה עם זה.