יש שרשור

[sha na na revol]

haha, 5 גדול!

 

[ליטל ו]

../images/Emo13.gif

1 - אוה {חיבוק} 2 - Hee, איזה חמוד זה *שולחת חיבוק לסאאסקי הקטנה* הוא בטח היה גאה. בפעם הראשונה שראיתי את אנני לנוקס חשבתי שהיא דיויד בואי... 3 - אוי, גם אני... פשוט שאתאיזם זה גם להאמין במשהו, בשבילי, ואני פשוט לא יודעת. אתאיזם זה חד משמעי מאד. ואני לא יודעת. זה נראה לי כן. מה שאני כן יודעת, או מאמינה שאני יודעת, גם משחק תפקיד מסויים. למשל, אני יודעת שיש דברים (כמו אמנות) שיכולים להרגיש לי קדושים. אבל לא תמיד אותם דברים. או - אני יודעת שאני מרגישה כל מני דברים - אני בוחרת הרבה פעמים לקרוא לחלק מהם אנרגיות. אין לי מושג למה זה נחשב לחלק מאמונה, למה נהוג לחבר את זה לכל מני פילוסופיות. לדעתי זה פשוט חוש שקצת יותר/קצת פחות מחודד אצל אנשים שונים, פחות או יותר במודעות. אבל שם זה כבר ספקולציות. דברים לא מושלמים ולא מיופייפים - אהבתי וגם את מומו, אגב 5 - קוווול... רוצה לספר?

 

[ס א א ס קי]

(אוו...יש לך אמנים אהובים? ובקשר ל-5, אני פשוט חונכת של מישו, שצריך עזרה עם ההגעה וכמה דברים בבי"ס, אז בעצם העבודה שלי היא ללכת לתיכון, ולדבר עם המורים ולרשום את השיעורים.

 

[ליטל ו]

אמנים - וואו... בואי, קווין, הול וחברים, דגלס אדמס, מונטי פייתון, אנשי ה"reduced shakespeare company וחברים, האנטר תומפסון, צ'אק פולניק וחברים, לאחרונה Mucha ופתאום אני מתלהבת מארט נובו... כלמני את? חונכת - קול

 

[ס א א ס קי]

)

Mucha-הייתי במוזיאון שלו פעם.

. מממ...אני לא מכירה המונים, אבל בחדשים האחרונים אני ממש אוהבת את מארק רות'קו(אני יכולה להישבע שהריבועים שלו חיים ונושמים!~), ואת אודליון רדון (ככה סתם אני בכלל אוהבת אמנות פרימיטיבית ומיסטית) היתה לי תקופה שתליתי תמונות של פרידה קאלו בחדר, היו מדהימות, אבל אלוהים הן עשו לי סיוטים.... האמת היא שחשבתי על אמנים מהכיוון הפלסטי,אבל תמיד נהדר למתוח לאורך ולרוחב: את קווין לא שמעתי שנים רבות, אבל אם תעירי אותי באמצע הלילה, קרוב לוודאי שאני עדיין יכולה לדקלם את אוסף הHITS שלהם... ובגיל 11 קראתי לכל כלבלב נטוש שפגשתי 'פרדי'. בליל סדר האחרון,הדוד המסורתי שלי לא יכל להגיע, ולכולם נשבר כבר מההגדה, אז שידלתי אותם לראות 'בראיין כוכב עליון' במקום (לורטה!!

). על האנטר תומפסון לא שמעתי....(?) מה אני עוד? ממ...אני אוהבת סופרים צרפתיים מהמאה ה-19, כאלה עם אווירה צרפתית דחוסהומעושנת ולהט רעיוני. (למרות שבעיקר אני מתחילה הרבה ספרים....P אני *אוהבת* ספרי ילדים, כאלה של מיכאל אנדה, ולואיס קרול, וא. א. מילן. (פעם היתה לי חורשה, אז קראתי לה "יער ת"ק הפרסאות . ואגדות, אבל דווקא מהצד המורבידי-טראגי ופרוורטי שלהן. לא חושבת שהייתי מקריאה אותן לילדים

. וכרגע התחלתי בערך 10 ספרים מסוגים שונים ומשונים...(תאריך סיום לא ידוע) טוב...אני יכולה להמשיך ללהג המון המונים (בעיקר על מוסיקה אבל אני חוששת שזה הופך לבלוג שלי P:

 

[אורי 0]

שהתאהבתי בך כבר אמרתי...

פוביזם, ואקספרסיוניזם גרמני, וסוריאליזם, וכל מה שצבעוני וסוער. ואני כשהיינו ילדים קראנו "ששת האורנים" לחורשת ברושים קטנה בדרך מהבית שלי לזה של הבני-דודים... ובנס עוד לא כרתו אותם. ספרות, כל מיני. בתור נער קראתי קנוט המסון, אבל עבר לי מהר. היינריך בל משהו. שהתאהבתי בך זה חשדות ישנות...

 

[ס א א ס קי]

..*..

(

) (

) (

) זהו, זה מה שהיה לי לכתוב. אין לי מושג מי זה קנוט המסון, ואני לא יודעת מה "הינריך בל משהו" אומר (למרות שקראתי איזה ספר שלו פעם) אבל זה שעשע אותי בכל מקרה...

 

[ליטל ו]

גם אני

לא יכולה להגיד שאני מכירה/מבינה ב המון. רותקו - pretty colors פרידה קאלו - אני לא יכולה להגיד שנאי אוהבת, אבל יש בהם *משהו*, בהחלט. היא לוקחת למקום אחר, לתהליך חשיבה, למוח אחר. משהו כזה לא הייתי תולה, קרוב לוודאי בשביל מוזר/יצירתי/creepy יש לי את דאלי וכן, אני אוהבת גם את מגריט,ואת אשר, ואת כל הילדים של הדאדא וחברים של הדאדא, כל יקירי המתחכמים והפילוסופיים על הקיר פעם היו לי אנשים רוקדים של קית' הרינג, היום אני פחות נלהבת (בכלל ברגע שמשהו תלוי, הוא נוטה להמאס עלי יחסית מהר :/ ). אבל אהבתי, למשל, את איך שהוא צייר ברכבת התחתית איפה שהיה מקום, ואנשים התחילו להכיר את היצירות, ולהסתובב עם סיכות שלהן ולעצור אחד את השני ברחוב... אני אוהבת שיצירות מתערבבות בתרבות ומקבלות חיים משלהן! לאחרונה יצא לי להתלהב מחדש פתאום בדה ווינצ'י, אבל יותר ברישומים ובדגמים שלו. נורא התחשק לי לבנות משהו מזה בעצמי. כלבלבים בשם פרדי - אוההההה... ונשמע שאת אליהם כמוני אל הביטלס אהההה לורטה! אהבתי אותה והגנתי עליה רבות עוד לפני שלגמרי ידעתי מה אני רוצה לעצמי שם... Where's the foetus going to gestate?! You going to keep it in a box?! האנטר תומפסון - פחד ותיעוב בלאס ווגס. מומלץ, ולו בשביל כמה שהוא צורח תרבות אלטרנטיבית, תקופתית ורבת חן בדרכה תומפסון פיתח (פחות או יותר) סגנון כתיבה בשם עיתונאות גונזו. הרעיון הוא שכותבים (או מקליטים) את המאמר/יצירה בזמן שחווים את מה שכותבים עליו. כלומר -את כותבת על צניחה? תקליטי את זה בדרך למטה. את כותבת על סמים? תכתבי כשאת עליהם. וכו'. איזה סופרים צרפתיים? (תוהה אם אני מכירה) ספרי ילדים ואגדות זה בית הגידול שלי שם אני קוראת, כותבת, מקבלת השראה, משחקת... זה הבית. (ותרגומים ישנים ) יער ת"ק הפרסאות - אוה... *חיבוק* להגי נא! את מעניינת היום קרה דבר עצוב. הלכתי לקנות ספר, ולא מצאתי שום דבר שרציתי לקרוא מספיק בשביל להוציא עליו יותר משלושים שקלים. הכל נראה יבש או פופוליסטי, הכל נראה... רע. לכל היותר הצלחתי לעניין את עצמי קצת בספרי עיון, הסטוריה, תאולוגיה, גאוגרפיה... אבל לא שום דבר עלילתי. אני רוצה ספר עם עלילה טובה! ודמויות מפותחות (אבל פיתוח שיוצא מעלילה. כל כך נמאס לי כרגע מספרים של תיאורים ופסיכולוגיה בגרוש :/ )! ואינטיליגנציה! אני רוצה סופר שנהנה *לספר*, story teller. אז כמובן שאני נודדת לספרים ישנים או לפנטזיה, אבל חוץ מג'ורג' מרטין (ועוד אסימובים מהמד"ב), אין ברשימה שלי שום דבר. בלה.

 

[DrSnoop]

אני כל כך רוצה

להמליץ לך על ספר נפלא, שהוא אחד הספרים האהובים עלי. קוראים לו "חרדתו של המלך סולמון", וכתב אותו אמיל אז'אר, הלא הוא רומאן גארי הנפלא. פשוט לא נתקלתי בהרבה סופרים שנגעו לליבי כמו רומאן גארי. הוא היה כנראה אדם מאוד מיוחד. ועכשיו, אני גם רוצה לספר לכם קצת מה אני אוהבת... ניק דרייק, שלמי שלא מכיר הוא זמר ויוצר נפלא, שלמרבה הצער התאבד אחרי שהוציא ארבעה אלבומים בלבד. קייט בוש היא אהבת חיי בערך מכתה ב', ובעייני היא אשה מדהימה. ניק קייב, דפש מוד, פלסיבו, קיור... כל פעם אני במוד אחר (רובם מדוכדכים משהו, כמו שבטח הבנתם לפי טעמי במוסיקה), ומישהו אחר עונה לי על הצורך הרגשי. פרנץ מארק הוא צייר לא כלכ ך מוכר (לפחות בארץ), אבל אולי הצייר האהוב עלי. הוא מצייר בצבעוניות מופלאה, סוחפת ומשרה אווירה של חלום. האובייקטים שלו הם כמעט תמיד בעלי חיים,והוא מצייר (או יותר נכון צייר) אותם מכזה מקום של אהבה ורוך, שמי שאוהב בעלי חיים לא יכול שלא לאהוב אותו. יש לי אפילו קעקוע שמבוסס על ציור שלו. אני אוהבת מאוד גם את ון גוך, מונק, מגריט. לפעמים גם פיקאסו (לא יודעת להגדיר תקופה, אבל בגדול אני אוהבת שהוא מצייר פחות אבסטרקטי). אני מאוד אוהבת את פול אוסטר (בעיקר את מר וורטיגו, לוויתן ומוסיקת המקרה). אהבתי מאוד ספר בשם "כשהיינו יתומים", של מחבר אנגלי ממוצא יפני, נדמה לי שקוראים לו אישיגורו. יש לי עוד הרבה, BUT ENOUGH ABOUT ME... מי הבא בתור?

 

[ס א א ס קי]

....ניק דרייק.... כזה יפה ושביר היה. אני ממש אוהבת אותו, הוא מאוד מוסיקה לבקרים סגרירים ושקטים של חוף ים. ניק קייב הרבה פעמים עשה לי רצון להיות אוונגליסטית (או משהו) ולהיוושע... קייט בוש היא כזאת סוכריה

. בקשר למוד קודר-מחבבת גם ג'וי דיוויז'ן? אני מכירה את הסוסים של פרנץ מארק.

(מותר לשאול איזה קעקוע?) ובכלל , לאמא שלי יש ספר שנקרא joy of color מאיזו תערוכה של איזה אספן ממוזיאון ישראל, שבה הוא קיבץ המון המון אמני צבע מדהימים (פעם הפ היו הקבוצה האהובה עלי כמו מאטיס,וקאנדינסקי ואלכסיי פון יבלנסקי ופרנץ מארק ועוד המונים. ופעם גם היה לי ממש עניין עם ואן גוך. אני חושבת שהייתי...גרופית שלו. (קראתי כל ביוגרפיה בדוייה או אמיתית, שמצאתי, כל ספר ואסופת מכתבים ואנציקלופדיה ואפילו היו לי תמונות שלו בתור ילד, מודבקות ביומן.) ציורים אהובים..?

 

[ליטל ו]

*beam* אהבתי

 

[DrSnoop]

גם אני

הייתי ממש מאוהבת בון גוך, וגם היום אני מרגישה קרבה מאוד גדולה אליו, הוא פשוט אמן מדהים בעייני. הייתי בתערוכה שסיפרת עליה, וכל כך ריגש אותי לראות שם ציור של פרנץ מארק, אבל לצערי היה רק אחד. לקבוצה שאת מדברת עליה קראו "הפרש הכחול (רק בלי מאטיס, שהוא מתקופה קצת אחרת). הם היו אקספרסיוניסטים ועבדו בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, והם הקבוצה האהובה עלי באומנות. בכלל, אני הכי נמשכת לאקספרסיוניזם (גם בחיים...). הקעקוע שלי מבוסס, או יותר נכון צויר בהשראת ציור שנקרא DEER IN THE WOODS, שהוא רק אחד מכל כך הרבה ציורים מדהימים שלו.אני אוהבת את DEER IN THE SNOW, RED DEER 2,DREAMING HORSE,אילה בגן המנזר (הציור הראשון שלו שראיתי) ועוד כל כך הרבה. אם יתקיים מפגש הפורום המדובר, אשמח מאוד להראות לך. אני מאוד אוהבת את "ליל כוכבים" של ון גוך, וגם את שדה העורבים, הציור האחרון שלו, שאחרי שצייר אותו התאבד ): הייתי יכולה להמשיך עוד ועוד, אבל אולי כבר נמאס לך... אז בפעם אחרת חמוטל

 

[ס א א ס קי]

נכון!!! הפרש הכחול !!

בכלל שכחתי.....(נדמה לי גם פול קליי היה שם.) ממ...לא ידעתי שזו היתה תערוכה של הקבוצה הזו, חשבתי שהוא פשוט אסף כל מיני אמני צבע מרהיבים כאלה ו...הלכתי לחפש את הקעקוע שלך

ו-וואו, זכרתי את הסגנון שלו, אבל אפפעם לא שמתי לב שיש לו כזאת עדינות... תודה

זה ממש מקסים. (אני אתחיל לדוג ציורים שלו עכשיו (

באמת תודה, אין לך מושג כמה אני מתרגשת למצוא דברים חדשים כאלה) ו- ליל כוכבים...

וגם שדה חיטה עם עורבים.....הייתי בוהה בו שעות. (וכן, גם ):. הייתי בשוק מוחלט כשקראתי את 'מכתבים לתיאו' והמכתב האחרון שלו נשמע די מעודד. ו...אחריו היו פתאום דברי סיכום של הגיסה שלו על הדרך בה הוא החליט למות. ועל כך שזה הציור האחרון שלפני..) אני אוהבת מאוד גם את הדיוקן של האב טאנגי עם ההדפסים היפנים ברקע(אני בכלל אוהבת הדפסים יפנים מדוייקים.הוא כל כך מטריד ומלא סימפתיה כנה. (ובכלל דיוקנאות של אנשים שבילה במחיצתם, ואת הנופים של דרום צרפת) להמשיך עוד ועוד זה טוב...

אישית , אני עולצת ומאושרת לחזור לעמוד ולראות שנוספו תגובות...

 

[ליטל ו]

כן, זה קורע לב...

וגם לי עושה שמח לחזור ולמצוא עוד תגובות.

 

[ליטל ו]

*מסתקרנת

והולכת לעשות שעורי בית*. מארק - ציורים כואבים (לא כרע, פשוט - התחושה שקיבלתי) לשים קישורים? מעניין מישהו? איילה בחצר המנזר יפהפה בעיני.

 

[ס א א ס קי]

באמת הם נראו לך כואבים?

כי לי בכלל לא, פשוט אינטימים ועדינים מאוד, בצורה שקרוב לוודאי היתה גורמת לי להציץ בהם מרחוק ולהתהלך על ידם על קצות האצבעות, וללחוש.

(כדי לא להפריע...או להפר..)

 

[ליטל ו]

*fond smile*

כן, זו התחושה שהם העבירו לי. אבל איזה תיאור מקסים אהבתי את הרגישות, והכבוד *חיבוק*

 

[אורי 0]

ואו, הפרש הכחול...

קנדינסקי המוקדם - אני זוכר תערוכה כזאת בגוגנהיים כשהייתי שם, לפני (תעזבו לפני כמה)

 

[אורי 0]

ו...מישהוי היתו באוונגרד הרוסי

היתה תערוכה בירושלים לפני כמה חדשים!

 

[DrSnoop]

קנדינסקי... גוגנהיים...

ניו-יורק... צירוף שגורם לחום הישראלי להיות כל כך בלתי נסבל. אני מתגעגעת כל כך... לא הייתי בהרבה מקומות בחיי, אבל ניו יורק היא מקום שהרגשתי בו כל כך חיה. תראה, הובלת אותי בשביל הזכרונות, איך אחזור משם?