קשה מאוד להגיב לדבריך שלא בלעג
אבל אנסה בכ"ז, אולי בשביל לחדד את מה שאתה קצת לא מבין. בשביל שיתקיים ניצול מרות, הצד שיש לו מעמד צריך לנצל אותו. זה אולי נשמע טריביאלי, משתמע מהלוגיקה וכו', אבל עושה רושם שיש כאלה שאינם מבינים, וחבל, כי הם הופכים את החיים של כולנו לקשים יותר. גם כי מפריעים לנו לנהוג בטבעיות אנושית, וגם כי מוזילים ומגחיכים בצורה זו פגיעות אמיתיות. להוציא האנלוגיה החולנית נשים מוכות, כל מה שתואר למעלה הן סוגיות אתיות, ובעוד שהאתיקה מחייבת שופט או מטפל (האמת, אין לי מושג אם זה נכון גם לגבי רופאים שאינם פסיכיאטרים, אבל לא משנה) לפסול עצמו מהתיק (ולגבי השוטר, אין ספק שלפחות אחד מהצדדים ניצל את המעמד, תרתי משמע), מרצה בהחלט יכול ללמד ולתת ציונים לאשתו, לחברה שלו, לאחותו, לילדים שלו וכו'. כן, הנחת העבודה באקדמיה היא שהוא אכן לא יתן לשיקולים זרים מקום, ושניתן לסמוך עליו. זאת, אפשרי מאוד, שבניגוד לשופט, הרופא והעובד הסוציאלי - כאן אין תמיד ברירה אלא, הרי הילדים של אותו חבר סגל ילכו ללמוד באוניברסיטה בה הוא עובד (כי הרי ככה אין שכר לימוד) ובהחלט אפשרי שלא יצליחו להמנע מללמוד אצלו קורס. אשר לאווירה העכורה הדמיונית נוכח מתיחות בין מרצה לסטודנטית - הרשו לי לגחך, או יותר טוב, לצטט - "בשלב מסויים היה נראה שאנשים באים רק בשביל לשמוע את ההתנצחויות שלנו".
אין שום ספק ושום ויכוח, למרות שכמה דמגוגים אלימים היו מנסים להציג כאילו כן יש, שאם מרצה באמת התנה קבלת מלגות/ציונים/וואטאבר ביחסי מין איתו ואיים בפגיעה בהמשך הלימודים בכלל למי שלא תיענה, מקומו בקלבוש. אבל אני, בלשון המעטה, לא יוצאת מתוך נקודת הנחה שזה בודאות המצב, רק כי זה מופיע בתקשורת, והאופן שבו כל זה התחיל מזכיר להסריח את מה שצ"ח מנסים לעשות בבן גוריון.