בואי נראה רגע
לפני שבני האדם הציבו לעצמם גבולות, לא היו. ה"טבע" איפשר לכל בעלי החיים ובני האדם לאכול האחד את השני. לאנוס, לגנוב לרצוח... האדם הבין שזה לא מצב בריא, כי יום אחד הוא אונס מישהי, ולמחרת אונסים את הבת שלו, יום אחד הוא רוצח את שכנו ושבוע אחרי זה השכן של השכן רוצח אותו. ההבנה הזאת לא הופיע ביום אחד, נדרשו לה אלפי שנות אבולוציה אבל כאשר הנורה נדלקה האדם פיתח דבר שנקרא מוסר. את המוסר הוא הוריש והשריש לילדיו והיום הוא חלק בילתי נפרד מתפיסת העולם של רובינו. לכן אסור להרוג בני אדם, לכן אסור לרצוח, לאנוס ולגנוב כי כל הדברים האלה פוגעים בכולנו כבני אדם. בני האדם, ככלל, נטלו לעצמם זכויות שמבטיחות כי אסור לבצע בהם את הדברים האלה, בין אם הם חזקים ויכולים להגן על עצמם, ובין אם הם חלשים ואינם יכולים להגן על עצמם. באותה מידה, אם אנחנו מנסים להכליל את בעלי החיים באותן זכויות אנחנו מגיעים למצב אבסורדי שבו הזכויות שניתן לבעלי החיים, ימנעו מאיתנו מקומות מחיה, ימנעו מאיתנו בריאות, מקורות מיים... בסופו של דבר הם יביאו להכחדת האנושות. עכברושים למשל, הרבה יותר חסינים מבני אדם ובתנאים שווים אין לנו סיכוי להתקיים לידם. לכן המושג של "זכויות בעלי חיים" הוא איננו מוסרי, כי שום דבר שיכול לפגוע באנושות לא יכול להיות מוסרי. מוסר הוא המצאה של האנושות שבאה להגן על עצמה. את רוצה להגן על בעלי חיים בפני סבל מיותר? את צריכה להטיל חובות על בני האדם לעשות זאת, את לא יכולה להעניק זכויות לבעלי חיים.
