אין בעיה, אני אסביר את עצמי שוב
לא אמרתי שבאופן גורף הורות יחידנית היא יותר טובה, אלא שאין קשר בין סוג ההורות לטיב ההורות.
אני לגמרי מסכימה איתך שיש הרבה יתרונות לגידול ילד בזוג, זאת אחת הסיבות שעד כה לא שמתי פעמי בדילוגים עליזים לבנק הזרע.
אבל - וזה אבל חשוב - לא בהכרח הורות של זוג נשוי תהיה טובה יותר מהורות יחידנית.
בנוגע לנקודה השניה שלך - כן, כשיש רק מפרנס אחד זה יותר קשה, אין ספק.
זה עדיין לא אומר ששני מפרנסים עושים שיקול כלכלי ותכנון פיננסי יותר מוצלח.
יש לא מעט נשים מבוססות שהחליטו להביא ילד בגיל מאוחר כי לא מצאו בן זוג.
הן מפרגנות לעצמן להתאוורר ערב בשבוע עם חברות, כי יש להן תקציבים לבייביסיטר.
הן יכולות להרשות לעצמן להפסיד הרבה ימים בעבודה, כי הן מספיק מבוססות במקום העבודה, או אפילו בעלות עסק פרטי שלא יתמוטט אם הן יישארו בבית עם הילד החולה. אני לא רואה בזה משהו פחות טוב מזוג הורים שמרוויחים משכורת מינימום, עובדים המון שעות וכמעט לא רואים את הילדים, שלא לדבר על למצוא את כוחות הנפש לחנך את הילדים ולתמוך בהם רגשית בסוף יום עבודה, כשאתה עסוק במחשבות על "מאיפה תבוא הארוחה הבאה".
כלומר - כל אחד צריך לעשות את ההחלטות שלו, מתוך מודעות לדרישות שהוא מציב בפני עצמו והבנת הקשיים והאתגרים.
שום דבר לא מבטיח שהורה יהיה יותר מוצלח כי הוא X או Y, בטח שלא היותו לבד או בזוג.
לא טענתי ששום דבר לא יביס את כוחה של האהבה, רק שזה מרכיב בלתי מבוטל, שלא ניתן להתעלם ממנו.
לדעתי, זה לא רק נאיבי אלא קצת מטומטם לחשוב ככה.