למה אני לא רואה בסיפרי פרסי ג'קסון סיפרות איכותית

[Y. Welis]

אני חושב ההיפך. ה'התענות' היא הדרך ללמוד. לא כל לימוד הוא

FUN, ורוח התקופה הזו היא להקל ראש בכל מה שלא FUN, ולומר שהוא לא חשוב. רוצים רק FUN בחיים.
&nbsp
זה מתקשר לדיונים שהיו לי בפורום 'ספרות' על הקושי של הורים לשכנע את ילדיהם לקרוא תרגומים ישנים, כי הם 'קשים'. היום אני מעריך שזה קשור לתחרותיות הכבדה שיש כיום, שבה כל דבר שמעכב את ההצלחה, נחשב לשלילי.
זה נקרא 'הורות הליקופטר' ויש עליה כתבה מרתקת כאן - http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3578879,00.html
(ועוד באותו אתר).
&nbsp
נכון שהקשב בירידה ('משתנה' לפי המומחים חלקי-הלשון של ימינו, שלא מחבבים נימה שלילית שאינה FUN), אבל מסיבות שצריך להיאבק בהן, ולא לוותר.
&nbsp
אם נוותר לאנשי ה-FUN, לא נדע מה היינו יכולים להשיג, אילו היינו מתאמצים יותר.
&nbsp
&nbsp

 

[pix37]

חולק עליך לחלוטין - זה לחלוטין לא עניין של FUN מול השקעה

היום בעידן המידע יש לכולנו הרבה הרבה יותר מידע נגיש ואין שום אדם בעולם המסוגל לצרוך את כולו ולכן היום התבונה היא ביכולת לסנן ולתעדף את זמנך לפי מה שיועיל לך יותר - אנושית מקצועית וגם בהחלט FUN.

זה שתקרא 3 ספרים ארוכים של רומן רוסי מסוף המאה השבע עשרה לא יהפוך אותך לחכם יותר, לא למשכיל יותר, וגם לא יגרום לך הנאה רבה מיותר מאשר לקרוא ספר טוב אחד שרלוונטי לך ועשוי לטלטל את חייך.

אני בטוח שהסטוריונים של המאה התשע עשרה ברוסיה או סתם חובבי הנושא יפיקו הנאה אדירה מלקרוא את מלחמה ושלום - אבל לרוב האנשים זה יהיה בזבוז זמן מוחלט של זמן חיים וזמן קריאה אשר ימנע מהם לקרוא ספרים טובים הרבה יותר ומעניינים הרבה יותר אשר יגרמו להם אושר רב יותר (FUN) וגם עשויים להפוך אותם לאנשים טובים ומשכילים יותר.

סה"כ ההתמודדות עם האתגר של צליחת ספרות ישנה ולא רלוונטית לרוב אינו שווה את האושר ואת הצלחת העמידה באתגר שאתה טוען לה. ספרות אמורה להיות מהנה לא מענה.

 

[Y. Welis]

אבל איך תדע אם הוא לא רלוונטי? ואולי הוא כן? או מהנה?

כמו שמיכאל ציין שניסה וגילה למשל.

גם אני גיליתי בזמנו אוצרות בעטיפות ישנות (סטרן 'מסע סנטימנטלי על פני צרפת ואיטליה', 'אובלומוב' של גונצ'ארוב; סיפורים של לוקיאנוס; phantastes של מקדונאלד; 'דפניס וחלואה', ואפילו את 'מורט ד'ארתור' של מאלורי במקור האנגלי המוקדם).

יש מה שנקרא קאנון - ספרים שמוסכם שהם חשובים; לא בהכרח אגב קריאים או מהנים, אלא חשובים, כי הם השפיעו מאוד על זמנם וייצגו אותו נאמנה, ויש בהם לקח אומנותי, חברתי, היסטורי ומוסרי. כך שמסתבר שיש בהם השכלה - אחרת לא היו ברשימה.

חשוב להפריד על כן בין הנאה להשכלה. בעולם אידיאלי כמובן שהן היו זהות (וכאוטודידקט מבחינתי הן אכן כאלה, רוב הזמן; אבל לא כל אחד בא בגישה כזו), אבל במציאות של היום נדרש מאמץ. המחשבה שהן אמורות להיות זהות, היא לדעתי ביטוי ברור של FUN.

 

[pix37]

ג'ספר פורד התייחס לזה כאל העונש הנורא מכל

באחד הספרים הראשונים בסדרה של ת'רסדיי נקסט - ת'רסדיי בטעות משנה את הסוף של ג'יין אייר (שרלוט ברונטה ולא ג'יין אוסטין אבל אותו רעיון) לסוף המוכר לנו כיום ואז בתור עונש איום ונורא היא מחוייבת לקרוא 10 קלסיקות שהתיישנו לפני שהיא תוכל למות מזקנה - מה שהיא לא ממש מצליחה לעשות (לקרוא קלסיקות או למות)

 

[חתול השיממון]

אה, יפה. הנה בנאדם שמבין אותי.

חבל רק שאתה שונא את אנבת'

 

[pix37]

עם גיבורה כמו אנבת' לוקחים משכנתא לא הורגים מפלצות

 

[מיכאל ג]

לא קראתי את החטא ועונשו בבית ספר

דווקא קראתי אותו פעם ראשונה לפני כעשר שנים (גיל שלושים כזה). אהבתי אותו.

 

[חתול השיממון]

אם יתחילו ללמד טאנה פרנץ' בתיכון

אני אתחזה לילדה בת 17 ואחזור לשם

לוח הסודות כבר יצא בעברית? *מזילה ריר*

 

[pix37]

לא ראיתי אבל ההקראה שלו באנגלית מעולה

ובכלל הוא פורץ קדימה בתור אחד הספרים הטובים שלה. (כרגע מס' 2 אצלי אחרי בלב היער)
וחוץ מזה למה לחזור לתיכון ללמוד את טאנה פרנץ' - אני חשבתי שאת אוהבת אותה.
ברור שאם ילמדו אותה בתיכון משרד החינוך יחשוב על דרך יצירתית להרוס את הספרים האלה.

 

[trilliane]

אני לא מסכימה שזה משרד החינוך; אלה המורים, בחלקם

הדיון הזה גרם לי לחשוב מתי נהניתי משיעורי ספרות ומתי לא (וזה נכון גם לחלק הספרותי בשיעורי האנגלית) והתשובה הייתה שזה היה כשהיו לי מורות טובות. כשהיו לי מורות יבשות ומשעממות השתעממתי, וכשהיו לי מורות נהדרות בסה"כ היה לא רע, גם אם לא נהניתי מכל יצירה.

 

[pix37]

חתול לא נהנה לדרוך עליך

חתול עומד במקום הכי טוב בחדר לטעמו בכל רגע נתון - ואם במקרה אתה, או חלקים ממך, נמצאים שם - זה בסדר מבחינתו מאחר והוא כעריץ נאור לא יבקש ממך לזוז אבל הוא עדיין יעמוד במקום הכי נכון מבחינתו (ואולי יוסיף כמה גרגורים כי זה מה שהנתינים מצפים ממנו)

 

[מירטל נקודה]

אף פעם לא היה לך חתול שלש אותך?

ממליצה למצוא אחד כזה וישא"ק.

 

[pix37]

תמיד היו ותמיד יהיו

ד"א "הלישה" זו תנועת יניקה של גורים שמנסים לינוק מאמא.

 

[Y. Welis]

כל משטח פרוותי לבן מוציא מהם את התגובה הזו...

אגב גם פרווה לבנה דמויית עכבר יכולה להביא לתגובה מעניינת.

 

[מירטל נקודה]

אני חושבת שההודעה של החתולה ( סליחה שאני לא פונה ישירות )

היא הוכחה מרשימה לטענה שכל עוד תכריחו אנשים לקרוא סיפורת טובה בביה"ס, אנשים ישנאו את אותה סיפורת שינאת מוות ללא קשר לאיכות שלה.

 

[ניימן3]

או שסתם ג'ין אוסטין זה לא הטעם שלה?

 

[חתול השיממון]

זה נכון!

לא שנאתי כל מה שלמדנו בתיכון.
בעלת הארמון היתה סבבה.
גם הסיפור "המחרוזת".
למרות שאם אני הייתי שרת החינוך הייתי מכריחה אנשים ללמוד פושקין. מעולם לא קראתי משהו שהוא כתב, בין השאר בגלל העובדה שכשנחשפתי לסיפורים שלו בפעם הראשונה הייתי בת 4

כשלאמא נמאס מספרי ילדים דביליים, זה מה שהיא היתה מספרת לי לפני השינה. עשרות שנים עברו מאז והסיפורים האלה עדיין גבוה ברשימת ההזומגניבים שלי

וגם, מה עם השאלה ששאלתי את מיכאל? מירטל, אולי את תסבירי? או ניימן? באמת, אני סקרנית לדעת למה אנשים *כן* אוהבים אותה.

 

[ניימן3]

אין לי מושג, אני גם לא אוהב

 

[ווסאבי74]

בעלת הארמון זה על הערפדית עם ההבל פה?

 

[Y. Welis]

כדאי לראות סידרה בריטית טובה. תכניס אותך לעולם הזה טוב יותר

יש אגב אחת מעניינת על צעירה מודרנית שחוזרת בזמן למאה ה-19 וחווה את העולם ההוא - Lost in Austen,
http://www.imdb.com/title/tt1117666
השוני בין העולמות, על יתרונותיו וחסרונותיו, מוצג שם טוב יותר.
&nbsp
אבל צריך להכיר את המציאות של אז - מה היה, מה הם קראו, חשבו, והתנהגו. פמיניזם לא היה אז תנועה - הוא התקיים בצורה מרומזת, 'וירטואלית', כמו בספרים שלה. זו היתה המציאות אז וכדאי לקבל אותה.
&nbsp
כדאי גם לזכור שהגירויים של היום מאוד נמוכים. כדי להגיב לגירויים איכותיים יותר, נדרש זמן ללמוד ולהעריך.