למה אני לא רואה בסיפרי פרסי ג'קסון סיפרות איכותית

[חתול השיממון]

לגמרי סוקלת אותך. רוץ תתחבא

ולמה?
1. כי סיידי היא bad ass-ית ואדירה בכל-כך הרבה מובנים, ואם היא היתה פוגשת את אליזבת היא היתה מכסחת אותה מכות. איך אפשר להשוות בינהן בכלל?

וגם, למה אתה מתכוון ב"נשית"? אני בטוחה שכשאליעזר בן יהודה המציא את המילה, הוא לא התכוון שהיא תהיה קללה (בדיוק כמו ש"הומו" לא היה אמור להיות קללה) אבל למרבה הצער הנוער של ימינו (צק-צק) משתמש ב"גבר-גבר" כדי לתאר מישהו שהוא bad ass ואדיר בכל-כך הרבה מובנים, וב"נשית" כדי לתאר רכיכה. אז אם ב"נשית" התכוונת למישהי עדינה ובכיינית ובלתי-אלימה, אני מוחה! סיידי הרבה יותר קשוחה מקרטר, הרבה יותר עצבנית, והוא חטף ממנה הרבה יותר כאפות-שטות מאשר היא ממנו. אני גם לא רואה את התסבוכות הרומנטיות שלה כהוכחה ל"נשיות" (במובן הרגשני, המתאהב והנגרר אחר הדמות הגברית החזקה והמגוננת). היא לגמרי זאת ש-wears the pants בשתי מערכות היחסים המדוברות.
מצד שני, אם התכוונת לעובדה שיש לה שני כרומוזומי X ולקרטר לא, אז, טוב, זה נכון

וגם, אם אני לא טועה בספר השלישי היא בת 13 (תכף תבוא אכמו ותתקן אותי וזה שוב יהיה מביך

)
2. מה מעצבן באנבת'?

גם היא ממש מגניבה. היא פשוט שונה מסיידי כי היא בוגרת ורצינית ושקטה יותר. חלק מהאופי-אתנה שלה. אם חושבים על זה, לריק אין דמות אחת שהיא לא מגניבה וקשוחה ואמיצה, וכל אחת בדרכה שלה. זה די נדיר.
מסכימה איתך שמשפחת קיין יותר טובה מהפרסים. קראת גם גיבורי האולימפוס? יותר טוב משניהם, לדעתי.

 

[pix37]

נשית ממש לא שווה רכיכה -להפך

נשית הכוונה למורכבת עם פן רגשי עמוק יותר - מישהי שלא כמו הגברים הגיבורים יש לה מנעד רגשי יותר מורכב מלהרוג מישהו או לבעוט ברהיטים. מישהי שעושה מה שצריך כאשר צריך אבל מודעת להשלכות חושבת עליהן.

גם אלזבת' וגם סיידי הן מורדות יחסית למצופה מבן בתקופתן וחוצות גבולות ומכאן ההקשר.

ואנבת' בכל זאת מעצבנת (לפחות בסדרה הראשונה)

 

[חתול השיממון]

תרחיב?

היא קצת משוויצנית/חושבתצמה כזאת, כן. אבל זה לא שלגמרי אין לה סיבה P: (אנבת', אני מתכוונת)
ואני לא חושבת שאפשר לקרוא לאליזבת' מורדת. היא לא באמת *עושה* משהו, למיטב זכרוני. על סאלי לוקהארט (כן, אני מודעת לזה שיש לי בערך דוגמה אחת מספר אחד לכל קטגוריה (ספר גרוע: דמדומים. ספר נוער טוב: ה"פ. ספר מבוגרים מושלם: משחקי הכס. ספר על פמיניסטית-סופר-קולית-מלפני-150-שנה: סאלי לוקהארט)) - אה, כן, אז סאלי - עליה אתה יכול להגיד שהיא מורדת *כתבתי פה מלא דברים להמחשה אבל אז קלטתי שהם ספויילרים ואולי לא קראת. אם תרצה תגיד ואני אחזיר אותם*
לחשוב דברים בינך לבין עצמך לא הופך אותך למורד. גם להתחתן מאהבה לא, למרות שנדמה שזאת צורת המרד היחידה שבנות בסיפורים של פעם (וגם בסרטי דיסני, למרבה הצער) היו מסוגלות לה. הבנים בורחים מהבית, שוחטים דרקונים, כובשים ממלכות. הבנות בורחות מהבית ומתחתנות עם מישהו שאבא שלהן לא הרשה להן להתחתן איתו

יש לנו פן רגשי עמוק, יאי! ולכם לא *מוציאה לשון* תמיד ידעתי ש"בנים" זה קיצור של "בבונים"

נ.ב
שמת לב שעניתי על ההודעה שלך מהסוף להתחלה? זה לא היה מכוון

 

[תמר עדי]

קראתי את שני הספרים הראשונים של גיבורי האולימפוס

ומה אגיד לך, "לא נפלתי" בלשון המעטה. אפילו בשביל ספרי פנטזיה זה נשמע מופרך ומאולץ. זה גם די הרס לי את כל המיתולוגיה היוונית והרומית.
את פרסי ג'קסון כמובן שלא קראתי, ראיתי את הסרט הראשון בשני נרדמתי באמצע.
לדעתי זה אפילו לא מתאים לYA זה מתאים למקסימום גילאי 12-14 לא יותר.

 

[מירטל נקודה]

אני מכירה הרבה ילדים בגילאים האלו

שמסתדרים יופי עם ספרים כבדים הרבה יותר ...

אבל אני לא מסיקה בשום מצב מהסרט לגבי הספר, ראיתי יותר מדי התאמות גרועות לספרים טובים - ע"ע שר הטבעות.

 

[Y. Welis]

חייב רק למחות בשם טולקין, ששרה"ט לא יועד לילדים

'ההוביט' כן - החל כסיפור שהוא סיפר לילדיו.
&nbsp
אמנם שרה"ט החל כהמשך ישיר שנועד לאותו טווח גילאים, אבל אחרי שנתיים לכל היותר, הוא כבר פנה לכיוון אחר (הבעיה שלו היא שאין בו תיאורים שיחשבו *היום* למבוגרים בלבד. אבל זה יותר מראה את העידון שבו, וההיצמדות להגדרות שטולקין קבע ל'סיפור אגדתי' - fairy story).

 

[מירטל נקודה]

למה מי שואל אותו ?

ברצינות, מי שואל אותו למה הספר יועד? יש לנו כבר סיפרי "ילדים" שנכתבים בטרילוגיות של שבעה ספרים שכל אחד מהם הוא כרך של שר הטבעות ( כמובן, בלי הרשימה הסופית ....)

 

[Y. Welis]

זה לא נכון לכרוך אותו ואת ה'הוביט' יחד. הם ספרים נבדלים,

ומי שטוען שלא, לא יכול לבוא בטענות למי שמבטל את ערכה של ג'ין אוסטין...
&nbsp
שרה"ט אינו ספר שיועד לילדים ואין בו תימות שמוכרות מספרי ילדים, כהגדרתם. כמו שציינתי, רק לפי ההגדרות העכשוויות שעוסקות בתיאורי מין ואלימות, הוא אינו נחשב ל-ADULT כמו אחרים. אבל זה לא מעיד על מהותו, אלא על הזמנים המוקצנים כיום.

 

[מירטל נקודה]

באתי בטענות אל מערכת החינוך

שמסוגלת להוציא את הכיף מכל הדברים הטובים שבחיים......

 

[ריבר סונג]

למה אני כן רואה בהם ספרות נוער איכותית

1. מכיוון שהגיבורים הם רב מימדיים. יש להם חוזקות וחולשות, יש דברים שהם משתפרים בהם ודברים שבהם מפשלים בהם. הם מתפתחים עם הזמן ומגלים לא רק את העולם שלהם אלא גם אותם עצמם. ספרי התבגרות, נו.
2. מכיוון שההישענות על המיתולוגיה היוונית נעשית מתוך היכרות מעמיקה עם העולם הזה, ובכך מספקת לקוראים גם מידע שאפשר לשלב אחר כך אם הם באמת יבררו על המיתולוגיה וגם מספקת רובד נוסף שמעשיר את הספרים למי שכבר מכיר את המיתולוגיה הזו.
3. מכיוון שהם כתובים היטב, בשפה קולחת ובלי קלישאות צורמות ומצליחים ליצוק רעננות בתבניות מוכרות.
4. מכיוון שהם מותאמים לערכים בני זמננו. לכן נערות אינן 'עלמות במצוקה' או נסיכות במסווה, ונערים יכולים להיות גמלוניים ולהתגעגע לאמא שלהם, ונקודת המוצא היא שגם מי ששונה ממך הוא שווה זכויות ושהחיים לא פשוטים ואין טוב מוחלט ורע מוחלט. כאמא לבנות, זו שמחה של ממש שהן יכולות לקרוא גיבורות כמו בפרסי ג'קסון.
&nbsp
וכן, זו ספרות אמריקאית. להתלונן על זה יהיה כמו לנטור לדר' הו על שהכל מתחיל ונגמר בלונדון ובמלכה. וכן, זו ספרות שקוראים ילדים בגיל החביון וסקס אינו מהנושאים שהם קוראים עליהם.
בת השמונה שלי קראה את החמישה בהנאה גדולה, ואת החמישיה העוקבת בקצת פחות התלהבות. ושלא כמו ספרים דומים מהסוג, גם אני נהניתי לקרוא אותם.

 

[מירטל נקודה]

אהההממממ......

1. אני חושבת שזו הפואנטה של כל סיפור,לא? סיפור שבו אין שינוי של הגיבורים הוא סיפור גרוע במיוחד ( או מרי סו, או שניהם גם יחד).

2. אנחנו נסכים שלא להסכים ? אני לא חושבת שלאורך שלושה ספרים פגשתי משהו שלא ידעתי לגבי המיתולוגיה, אבל ראיתי הרבה הקשרים תלוישם מהמציאות, הדוגמא של המינוטאור שכתבתי למעלה היא רק אחת מהן.

3. אני מסכימה עם כתובים בשפה קולחת, ועדיין,- זה דרישת מינימלית מספר שאינו מציג שאלו פילוסופית עמוקות ( הספר האחרון שעליו אני יכולה להגיד שהוא לא כתוב בשפה קולחת היה " האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות ", יחי ההבדל הקטן).

4. כאן אני לחלוטין אחלוק עליך - אחד הדברים הבולטים במיוחד, עבורי, זו ההתעלמות מה.....איך נגיד את זה? קוראים או מוגלגים כמו שרולינג קראה להם.
במשך שלושה ספרים יש לנו כאן מאבק מפורט בין אלים, טיטאנים וגיבורים, כאשר המוגלגים הם... רעש רקע, זה עולם שבו החשיבות של "למי אתה נולד " היא עליונה - פרסי מסומן בצורה אחת כי הוא בנו של פוסידון וככזה יש לו " כוחות" מסויימים, וכבנו של " אחד הגדולים" הוא יסומן כיוצא דופן גם בעולם שבו כולם בנים של אלים, האם זה קשר למיומנויות מיוחדות או לאופי מסויים? לא, הוא גיבור יוצא דופן בגלל אבא שלו, ולא ברור לי הקישור בין בנות לבין פרסי ג'קסון, האם הכוונה שלך היא שהן יכולות לקרוא שוב ספרים שמתמקדים בבנים שלידם יש ילדה שעוזרת להם?

 

[ריבר סונג]

בוודאי שנסכים שלא להסכים

את כתבת מרחשי ליבך ואני משלי. מידת הסובייקטיביות של כל אחת מאיתנו אינה ניתנת לכימות.

 

[חתול השיממון]

אתם שואלים? חתולים עונים!

מה טוב בפרסי ובספרים של ריק ריירדן באופן כללי? האמת שדי עניתי על זה בשרשור שלינקלנקת אליו, אבל התשובה שלי היתה די פושטית ושל מיכאל הרבה יותר יפה, אז תתייחסי לתשובה הסופית כשילוב של השתיים.
ולגבי מה שלא רע בפרסי וספרים של ריק ריירדן באופן כללי (יענו תשובות למה שאמרת שכן רע):
1. אולי ההגדרה של ארה"ב בתור מרכז *תרבותי* ספציפית היא קצת לא מדויקת...אבל אי אפשר להכחיש שהיא זאת שמנהלת את העולם עכשיו - אני מתכוונת, אם העולם היה בצפר, ארה"ב היתה לחלוטין מלכת הכיתה. אז לא כזה מופרך שהאלים בחרו אותה. הם לא בהכרח אוהבים תרבות במובן של אנימה וצ'ופסטיקס - הם יותר אוהבים שליטה.
2. נכון, אבל תראי. זאת סדרה לנוער. הייתי אומרת אפילו young נוער (12-14, אמרה תמר - ודי צדקה). יש שם מספיק נושאים מורכבים (ראי הודעה של מיכאל בשרשור המקורי) שמתאימים לגילאי היעד, אבל את לא יכולה לצפות מסופר לחשוף לגיל הזה סיפורים על אונס של עצים. מצד שני, אני לא רואה כל רע לחשוף אותם לחלקים הכיפיים של המיתולוגיה - בעתיד אולי אפילו זה מה שיתפוס אותם ויגרום להם לקרוא את סיפור הזאוס-אונס-עצים המקורי P: אני גם חושבת שיחסית לגיל היעד ריק השקיע השקעה מרשימה בדמויות ובעלילה. להרבה סופרים יש נטיה לחשוב שילדים זה מושג נרדף לגמדים מטומטמים ולחפף בטירוף, אבל בפרסי זה ממש לא ככה. הדמויות ריאליסטיות ומגוונות והעלילה כיפית ומעניינת. אני יכולה להבין למה מבוגרים אולי יתחברו פחות - אבל אני חושבת שזה יותר בגלל שכל העולם הזה של כיתה ו' יותר מדי רחוק מהם, לא בגלל שהעלילה גרועה.
חוץ מזה שאני חייבת לומר שבדומה לה"פ הספרים מתבגרים עם הדמויות. אם בספר הראשון פרסי בן 12 וגם הקוראים אמורים להיות בערך ככה, הרי שבגיבורי האולימפוס הוא והשאר בני 16...וההבדל הוא בערך כמו ה"פ 6 וה"פ 1.
3. אבל זה ככה בכל ספר שיש בו גיבור!

בה"פ ובמשחקי הרעב וזרקי-לי-שם-של-כל-ספר-נוער-שנחשב-איכותי-שהוא. זה כל הקטע בלהיות גיבור ולא POV. וזה למה קוראים לספר "פרסי ג'קסון" ולא "מחנה החצויים" (אגב, בגיבורי האולימפוס זה כבר לא ככה - יש POV-ים. ואז אף אחד כבר לא במרכז ולכל אחד יש קשיים משלו ומשימות משלו ותפקיד משלו.)
את יודעת מה אני חושבת? אני חושבת שאם היית מצליחה לסיים את הפרסים היית ממש אוהבת את גיבורי האולימפוס

(גם את, תמר).

 

[ניימן3]

מנקודת המבט של ישראל ארה"ב היא מרכז העולם. ברוסיה אבל....

ממש לא. כאילו, ממש ממש לא. ברוסיה (וארצות פוסט סוביטיות) התרבות הרוסית היא מרכז העולם. כלומר, נקודת ההשקפה שלך היא לא אבסולוטית

 

[חתול השיממון]

אתה יודע

שזה כמעט נכנס להודעה שלי, אבל בסוף מחקתי את זה?

כתבתי משהו כמו "ארה"ב היא מרכז העולם (אלא אם כן תשאלי את הרוסים)" אבל אז אמרתי לעצמי שזה סתם יבלבל אותה (טענות ממוקדות, חתול!) וויתרתי על זה.
אבל כן, לגמרי. אם העולם היה הסדרה גוסיפ גירל אז ארה"ב היתה סרינה ורוסיה היתה בלייר P:
אם כי בתור אמריקאי גאה אתה בטח לא מצפה מריק להכיר בכל זה

 

[ניימן3]

)))))))))))))))))))))))))

 

[מירטל נקודה]

אני אסיים את זה, וכנראה אמשיך לגיבורי האולימפוס.

האם זה אומר שאני עדיין אחשיב את זה כסיפרות איכותית ? stay tuned.

1. האמת היא שאני חושבת שאני אענה לגיימן למטה בהקשר הזה, בסדר?

2. תשמעי... שבט דוב המערות נקרא בדרך כלל בגיל 12 - 14, כך שאני מסכימה עם שיר הנהר מעלייך - הספרים האלו מיועדים לגיל צעיר בהרבה - 8- 9 ולתקופה אחרת בחיים, ועדיין - הטיעון של כיתה ו' ממש לא רלוונטי בעיקר כי... בואי נגיד את זה ככה, זה לא בדיוק שאנחנו רואים את פרסי ג'קסון יושב בכיתה , או משחק כדורת או מנהל דיונים סביב שולחן האוכל - בתור ספר בית ספר פרסי נמצא בעיקר מחוץ למחקנה הזה ( ואגב השעיית הספק - ילדים בכיתה ו' שחורשים את ארה"ב לבדם, ולפחות במקרה אחד הוא מתואר בעיתונות הכללית כפושע מסוכן? אני עדיין מתווכחת עם אנשים בפורום שכן האם אפשר להאשים את סאנסה סטארק, שמבוגרת ממנו, בטימטום ילדותי....).

3. אנחנו זוכרים את הארי פוטר ? את גביע האש ? זה בערך ההבדל.
פרסי לא יוותר אלא אם הוא יצא למה שתופס את רוב הספר ונקרא "מסע החיפושים", יש תחושה שכל ההחלטות החשובות הן שלו ( להבדיל ממישחקי הרעב, שדי מבוסס על השילוש של פיטה- קטניס -שיכור שאני לא זוכרת איך מאייתים את שמו, בהארי פוטר זה לחלוטין לא תגובה ו"תגובת נגד" של הגיבור, אני חושבת שהדבר הזה בולט בעיקר בספרים השלישי והרביעי).

4. משהו שמאוד מתכתב עם התפיסה של פרסי כילד להורים גרושים, לפרסי אין אמון מינימלי במבוגרים, והוא גר עם אמא שלו שאוהבת אותו ודואגת לו, את משווה אותו להארי - שגדל עם אנשים שאין לו אמון מינימלי בהם, אבל הוא עדיין מחפש את המבוגר האחראי שיעזור לו.....

 

[חתול השיממון]

2. אני לא חושבת שההבדל בין פרסי וסאנסה הוא בגרות נפשית

אלא אופי. ובלי קשר כל אחד נחשף לחוויות אחרות שהשפיעו עליו וביגרו אותו בצורה שונה. אני בעיקר מתבססת על ילדים בגיל הזה שאני מכירה + הזכרונות שלי מעצמי בגיל הזה כשאני אומרת שפרסי מתנהג באמינות יחסית לגילו + 12-14 הוא הגיל לספרים האלה. אבל מובן שיש ילדים שונים ברמות בגרות שונות ואף פעם אי אפשר להכליל. בכל אופן, מה זה משנה? "לא טוב לגיל 24" או "לא טוב לגיל 12" לא עושה ספר ללא טוב. "לא טוב לאף גיל" (דמדומים נניח. אוך, נמאס לי מהדוגמה החרושה הזאת, חייבת לקרוא איזה ספר זוועתי אחר בדחיפות) עושה ספר ללא טוב.

3. אבל קטניס היא שמחליטה את רוב ההחלטות בסיפור, אם לא כולן, ונמצאת בכל מקום. גם הארי נמצא בכל מקום (לפעמים לא מרצונו - נניח כמו בגביע האש, אבל הוא עדיין תמיד שם). בכל אחד מהספרים יש לנו הסברים שמצדיקים את זה - קטניס היא פני המרד ולכן אפילו ראש מחוז 13 צריכה להיכנע לגחמותיה של ילדה בת 16 (כאילו שהם לא יכולים לעשות פוטושופ עם כמה תמונות שלה מהמשחקים ולהכין את הקליפים האלה של העורבני החקיין בעצמם בזמן שהיא סגורה באיזה בית משוגעים), הארי הוא "הנבחר" (מה שעדיין עושה את העובדה שנותנים לו משימות שמיועדות למבוגרים, למרות שיש מבוגרים שיכולים לעשות אותן טוב יותר, למוזרה-משהו). באשר לפרסי - שם ההסבר להיותו במרכז דוקא נראה לי הכי משכנע: דבר ראשון, הוא במרכז מבין ילדים בני גילו. דבר שני, יש את העניין של זה שילדים דומים להוריהם האלוהיים (בני פוסידון רבים עם בני זאוס וכו', בני זאוס נוטים להנהגה), ובתור בן של אחד משלושת הגדולים, הגיוני שיהיה לו אופי מחליטן ומתערב.

4. בטח שלפרסי יש אמון באמא שלו! זה שונה מהאמון של הארי בסיריוס למשל בגלל שסיריוס הוא חלק מהעולם הפסיכי והמסוכן של הארי ויותר מנוסה בו ממנו (ולכן הגיוני להישען עליו ולקבל ממנו עצות - אם כי חייבים לומר שגם הארי הרבה פעמים עושה מה בראש שלו ולא מה שדמבלדור נניח אומר לו - מה שלגיטימי לגילו בסה"כ!) פרסי יותר מגונן כלפי אמא שלו, בדיוק כמו הרמיוני כלפי ההורים שלה למשל, אבל אין להכחיש שהוא אוהב אותה ודואג לה והיא לא שם רק בתור הסבר לאיך פרסי נולד. חוץ מזה, מערכות יחסים של הורה-ילד מקבלות הרבה יותר דגש בפרסי מאשר בה"פ (שם הקשרים של הילדים עם המבוגרים הם בעיקרם יותר חבריים מהוריים, חוץ מגברת ויזלי שנמצאת שם בעיקר כאתנחתא (פאק, לא האמנתי שאשתמש אי פעם במילה הזו, אבל הנה) קומית). והן הרבה יותר מורכבות ומעניינות מאשר בה"פ ובספרים אחרים שנוטים ללכת על הנוסחה הקלה של "יתום שהוריו נרצחו באכזריות על ידי הבאד גאי כשהיה תינוק". קחי לדוגמה את מערכת היחסים של אנבת' עם אבא שלה והאמא + אחים חורגים שלה (נדמה לי שהיא מפורטת יותר בספר השלישי, לא בטוחה, וגם באות אתנה (גיבורי האולימפוס 3) - אבל בכל אופן, אי אפשר להגיד שהיא לא ייחודית ומעניינת. גם מערכות היחסים עם ההורים האלוהיים נחשבות.

 

[מיכאל ג]

קראנו את אותם משחקי הרעב? (ספוילרים)

מבחינתי כל הקטע של הספר זה שקטניס, כמעט עד הסוף, היא לא הגיבורה של הסיפור שלה - היא כלי שמשתמשים בו. ואין לי שום בעיה עם זה! כן, כולנו רוצים לקרוא על "האחד" שיביא איזון לכוח ויביס את הקוסם הרע אבל יש גם משהו מרענן בתסריט יותר קרוב למציאות, ובמציאות אין נבואות ואין כוחות ולרוב ילדים לא מקבלים את הסמכות להנהיג צבאות.
זה לא שקטניס לחלוטין פאסיבית - הנקודות בהן היא יכולה להחליט משהו הן נקודות מפנה - אבל זה לא שהיא מתכננת צעדים מראש. חלק מהעניין שלי בספר היה לראות איך דווקא החלטות קטנות יכולות לקבל השפעה עצומה ברגע הנכון. ובספר השלישי בכלל מרגישים שקטניס היא רק הפרזנטרית של המרד. אולי היא משכנעת את קוין לאפשר לה להשתתף בלחימה בנקודה מסוימת אבל בואי נודה על האמת - זה קורה בנקודה שקוין כבר לא ממש צריכה אותה. היא לא *באמת* כזו נחוצה.
זו אפילו הסיבה שאני אוהב את הספר השלישי - בגלל שהציפיה שלי מספר שמוגדר כספר נוער היתה שהיא תנהיג את המרד, אבל מה לעשות, זה לא ראליסטי וזה אכן לא קורה. כל מה שהיא עושה עד סוף הספר חסר משמעות לחלוטין, כל המשימה שהצוות שלה מקבל לא מובילה לשום דבר מעבר לזה שזה מאפשר לה להיות עדה לרצח הילדים ההמוני, שגורם לה לפנות נגד קוין (וגייל, אבל לזה יש משמעות אישית בלבד). הנקודה היחידה בספר השלישי בה היא מחליטה משהו זה להרוג את קוין במקום את סנואו. ולזה יש כמובן השפעה עצומה אבל המעשה עצמו נקודתי - כאמור זה מה שאהבתי, היא כן משפיעה בדיוק בנקודה שבה זה יהיה ראליסטי להשפיע. לא הפכו אותה ליותר ממה שהיא.

 

[חתול השיממון]

לא התכוונתי להשפעה, רק לנוכחות שלה

אלא אם כן לא הבנתי את מירטל נכון. חשבתי שהיא התכוונה שבעייתי מבחינתה שפרסי נמצא בכל מסע חיפושים, לא שהוא זה שמחליט את ההחלטות (מה בעייתי בסך הכל בזה שהוא מחליט את ההחלטות? הוא הבן של פוסידון. זה בעייתי בדיוק כמו שבעייתית העובדה שנסיך מחליט החלטות רק בגלל שהוא הבן של המלך).
התכוונתי לזה שבספר השלישי קטניס די-מאוד מעורערת נפשית, וקוין לכאורה צריכה אותה רק כפני המרד בשביל התעמולונים שיפיחו תקווה במורדים, אבל בשביל זה היא לא צריכה להיכנע לגחמות שלה (כמו להבטיח חנינה לפיטה) או בכלל לתת לה להיות נוכחת במפגשים של הדרגים הגבוהים - בשביל זה המציאו את הפוטושופ. כמו שהדביקו את הראש של לנה הדי על כפילת גוף, היא יכלה להדביק את הראש של קטניס על כפילת גוף, בעוד קטניס מטופלת ומשוקמת במחלקה סגורה, רחוק ממקום שבו היא תוכל להפריע ולהשפיע (כי תכל'ס יש לה השפעה על אנשים. והיא לא יציבה ולא צפויה. ואם היא תגיד מילה נגד קוין אנשים עלולים ללכת אחריה. קוין מבינה את זה בסוף, אבל היה הגיוני שהיא תבין את זה עוד קודם). העניין הוא שאם קולינס היתה עושה את זה, היינו נאלצים לקרוא ספר על קטניס עוברת תרפיה-בפיסול-בפימו, וזה היה משעמם. היינו צריכים את העיניים והאוזניים שלה בנקודות הקריטיות, אז היא היתה שם. ואני לא אומרת שזה לגמרי לא לגיטימי.
בקשר להשפעה שלה התכוונתי למה שמירטל אמרה על היימיטץ' ופיטה שחולקים את ה"גיבורות" ביחד איתה. אני לא חושבת שזה נכון, אני חושבת שהיא מחליטה יותר החלטות ומשפיעה יותר משניהם ביחד (לפחות ברור שיותר מפיטה. והיימיטץ' בעיקר עסוק בלשתות). היא כן כלי משחק של פלוטארך, קוין, אפילו סנואו - אבל הם לא הגיבורים בסיפור. באותה מידה אפשר להגיד שגם פרסי וחבריו מתומרנים הרבה פעמים על-ידי האלים.
חוץ מזה כל מה שאמרת נכון.