למנהלים בעם
- פותח הנושא אברומהרש
- פורסם בתאריך
נועם סטאריק
New member
יעלי אויפֿן לופֿטבאַלאָן../images/Emo24.gif
וואָס דרײט איר זיך אַרום אין די לעצטע טעג, אַוווּ זײַט איר? די פֿײגעלעך האָבן מיר דערצײלט ניסים ונפֿלאות אַז איר דרײט זיך אין אײראָפּע.... איר מאַכט אַ לעבן אין דער צײַט וואָס דאָ לעבן מיר איבער שווערע צײַטן. יעלי, ווען קומט איר אַהײם?
וואָס דרײט איר זיך אַרום אין די לעצטע טעג, אַוווּ זײַט איר? די פֿײגעלעך האָבן מיר דערצײלט ניסים ונפֿלאות אַז איר דרײט זיך אין אײראָפּע.... איר מאַכט אַ לעבן אין דער צײַט וואָס דאָ לעבן מיר איבער שווערע צײַטן. יעלי, ווען קומט איר אַהײם?
צו מיינע בעסטע פריינד../images/Emo160.gif../images/Emo14.gif
שלום עליכם, איך בין טאקע אין אייראפע,אמסטערדאם, אונד איך האף צוריק צו קומען איבער א וואך. די לאגע אין לאנד איז שווער, אונד איך האב איבער דיין געשריבן 10 מינוט צוריק אין פאראם "שישים פלוס". נועם, אזוי שיין פון דיין זייט מיך צו געדענקן, אבער איך בייט אייך זער, רופט מיר נישט "איר" נאר "דו" בסדר? יעלי פון פאראם שישים פלוס
שלום עליכם, איך בין טאקע אין אייראפע,אמסטערדאם, אונד איך האף צוריק צו קומען איבער א וואך. די לאגע אין לאנד איז שווער, אונד איך האב איבער דיין געשריבן 10 מינוט צוריק אין פאראם "שישים פלוס". נועם, אזוי שיין פון דיין זייט מיך צו געדענקן, אבער איך בייט אייך זער, רופט מיר נישט "איר" נאר "דו" בסדר? יעלי פון פאראם שישים פלוס
נועם סטאריק
New member
אַ סך-הכּל:
בעקבות הדברים השונים שנאמרו במהלך השרשור הזה, אני רוצה להזהיר וגם לבקש בצורה מאוד פשוטה: מי שאינו רוצה להתייחס ליידיש ברצינות, מוזמן לא לקרוא את השורות הבאות. נראה לי שזה אף לא מומלץ לחובבי שמאלץ בללייקה, זה יעיק להם על הצוואר. הימנעו מהדברים הבאים והבריאות שלכם לא תיפגע. מה לעשות ואני לוקח את היידיש ברצינות. כן כן. כמו שמתייחסים לטקסטים שייקספיריים כך צריך להתייחס ליידיש. אספר לכם רק זאת: בשנה הראשונה שלי ללימודי יידיש באוניברסיטה העברית, ישבתי בפנים חמוצות בשיעורים ולא הבנתי מאיפה זה נפל עלי. "אני", אמרתי לעצמי, "הרי יודע יידיש מהבית. יידיש אינה תחביב בשבילי. היא המאַמע-לשון שלי ושאף אחד לא יגיד לי איך לכתוב ואיך לדבר". כך חשבתי לתומי. אך מתברר שלא ידעתי כלום! כלומר, ידעתי לדבר יידיש והיא התאימה לצרכיי הבסיסיים אך כאשר ניגשתי לטקסט ספרותי או לטקסט טריוויאלי אחר, לא מצאתי את ידיי ואת רגליי. פתאום אני צריך לדעת שמושא עקיף של הנקבה הוא "דער", וזה היה חידוש בשבילי. כאשר ישבתי בשיעור ונשאלתי למילה מסוימת, לא יכולתי לענות "בערך". היה עלי לדייק ולבדוק במילון (רחמנא-ליצלן - הרי "אני יודע יידיש מהבית"), לפעמים גם בתזאורוס ואין לדברים סוף. כך הדבר עובד כאשר לוקחים אותו ברצינות. אני, לוקח את היידיש במלוא הרצינות. היא לא נופלת בשום תחום מכל שפה מערבית או שמית! וכמו שלא ארשה לעצמי לכתוב "נח מיט זיבן גרייזן" כך לא אעשה זאת ביידיש. וכן, אני לא אוהב לראות טקסטים משובשים כגון אלא שנראים פה ביומיים האחרונים. אני לא אוהב. זכותי. אם הכותבים היו מצהירים באופן ברור, אנחנו משתדלים לכתוב בכתיב סביר, אלא איננו יודעים מכיוון שלא קראנו מימינו יידיש (כפי שהתברר במהלך השרשור), הכל היה בסדר. רוב רובם של דוברי היידיש אינם יודעים לכתוב את השפה הזאת ואין כל רע בכך. אבל אל יכריז הבלן על אוניות סוחר. לדעתי התבלבלו כאן היוצרות. צריך לחלק את הדיון לשני נושאים נפרדים שכמעט ואין זיקה ביניהם: 1. כללי כתיב ביידיש - האם הם קיימים, מי "המציא" אותם, האם הם שונו עם הדורות, האם יש כתיב אלטרנטיבי. 2. כללי הכתיבה בפורום. לגבי השאלה הראשונה: חיים לוי כבר הזכיר באחת ההודעות שלו בפורום את העובדה שתמיד, מראשית ימי היידיש במאות 14-13, היה כתיב אחיד ביידיש. ואכן כך הדבר. אלא מאי? היהודים נדדו ממקום למקום. מסביבות הריין (קהילות שו"ם) הם עברו לאיטליה ומשם לתוככי פולין ושוב לגרמניה. התהליך הזה שינה את שפת היידיש ובין היתר גם את הכתיב. אך כרוב הפרסומים ביידיש בתקופה הקדומה הזאת ישנה עקביות מסוימת בכתיב. כלומר, אם המחבר כותב "איהר" (איר) בתחילת הטקסט, הוא, לרוב, ימשיך לכתוב את המילה הזאת באותה צורה. כאמור, הכתיב עצמו השתנה ממקום למקום עד לתחילת המאה ה-20. עם תחילתה של המאה החלו להופיע עשרות עיתונים יומיים ופרסומים רבים נוספים ביידיש, כאשר חלק גדול רובם מופצים לקהל רחב, גם, ולפעמים בעיקר, מחוץ לגבולותיה הצרים של אותה עיר או מחוז בו הוא הודפס. דבר זה הצריך כתיב אחיד. ואכן החלו להיווצר "בלוקים" שונים של צורות כתיב, כאשר כל עיתון מנסה למצוא את הפשרה ואת המכנה-המשותף בכתיב כדי שכל קהל קוראיו יוכל להבין את הנאמר בעיתון. באמצע שנות ה-20 החלו קבוצת מלומדים מרחבי מזרח-אירופה, רוסיה וארה"ב לדון באפשרות כינונה של מוסד מיוחד לשם כך (ולשם נושאים אחרים הקשורים לשפת היידיש במישרין ובעקיפין). כך הוקם "ייִוואָ". והמוסד הזה אכן שקד במשך שנים ליצור את אותה "פשרה" שתאחד את כל הדיאלקטים ותציג צורת כתיב שתהיה נוחה לכולם ויחד עם זאת הכי קרובה לצורת הכתיב של היידיש הישנה, זו של סוף ימי-הביניים ותחילת העת-החדשה. יחד עם זה, החוקרים עמלו רבות וחקרו ופירסמו מאמרים רבים שעוסקים במקורם של מילים מסוימות וביטוים מסוימים, כדי לקבוע את הצורה הנכונה בה אפשר להשתמש ביידיש. החל משנת 1936, עם פרסום ה"תקנות" החדשות-ישנות, קיבלו על עצמם עיתונים רבים והוצאות ספרים רבות את הכללים החדשים והחלו לפרסם לפיהם. תקנות אלו אין בהן כלום לגבי היידיש המדוברת. יידיש היא שפה חיה ומשתנה ודובריה באים מחלקי ארץ מרוחקים בעלי שפות סלביות וגרמניות, ולאחרונה גם שמיות, ואין לשנותה באופן מלאכותי. אך כאן נעוצה ההבנה הדרושה והבלתי-ניתנת להפרכה. יידיש אינה שפת סימנים פונטיים. כלומר, כשם שבעברית אני לא מציין בכתיבה את הצליל שאני שומע (כותבים "אני הולך" ולא "אניולך"), אלא כותבים את המילה השלמה למרות שהיא לא ממש דומה לצליל, מכיוון שלמילה חיים משלה, כך גם ביידיש. אמנם ביידיש השפה היא פונטית, כלומר, היא מאוד קרובה לצליל הנשמע מפי הדיבור, אך אין האותיות "סימנים" גרידא לצלילים הנשמעים. דבר נוסף וחשוב הוא, ההערכה התרבותית למילה הכתובה. מילה כתובה קיימת בתוך קונטקסט והיא מתייחסת לתרבות סובבת. ספרות אינה ביטוי גס ומחוספס לחיי היום-יום, אלא השתקפות עדינה של הרצונות, המאוויים והתחושה התרבותית-המקומית של יוצריה. אין אלה דברים של מה בכך. ומי שיורד לעומקם של דברים, יבין את ההבדל הגדול בין המילה הכתובה לזו האוראלית. היהדות החרדית מעולם לא קיבלו את התקנות האלה, ובמידה רבה של צדק. לאחר המלחמה הם התבדלו יותר ויותר משאר דוברי היידיש ומשאר היהודים המודרניים בכלל, ובזה הם יצרו "גטו" דובר יידיש שיצר מסה גדולה של דוברים בעלי דיאלקט משלהם. הם פתחו עיתונים ("דער איד" ואחרים) ופיתחו כתיב משלהם. אבל הכתיב שלהם עיקבי, ומעולם לא ישחררו מילים כמו אלה שראינו כאן. יתכן מאוד שאם מוסד ייִוואָ היה מתכנס היום ולא לפני 70 שנה, היו מקבלים את הכתיב ה"סאַטמרי", לפחות את חלקו. אבל לכתוב בלי שום כתיב, לא בא בחשבון בשום שפה תרבותית. לגבי כללי הכתיבה בפורום: כל אחד יכול לכתוב כאוות נפשו ובלבד ש"יכוון" ליידיש. ממש כך. אבל הדרישה המינימלית אם כי לא מחייבת היא, שהכותב יעשה מאמץ שיבינו אותו. אני, כשלעצמי, דובר השפה היידיש במבטא הפולני (כן כן, אני פולני גאה!), מתקשה לקרוא את הטקסטים האחרונים כאן. יתכן שזה נובע מכך שבשנים האחרונות הורגלתי לקרוא חומר ערוך וכתוב היטב, וזה מונע מבעדי לדמיין את משמעות המילים המשובשות המופיעות כאן. יתכן כך. אך יותר מכך אני יכול להצביע על העובדה שהכותבים החדשים האלה, מציינים במפורש שלא קראו יידיש, ואני שואל: מי שמעולם לא שחה, יכול ללמד שחיה?! תמהני. ושוב, אני לוקח את היידיש ברצינות וכן את התגובות שלכם. מי שלא מוצא חן בעיניו הסתכלות זו שלי, קען מיר קושן מצד השני. אף אחד אינו מוכרח להתיישר לפי הדרישות ה"פלצניות" שלי (כפי שמי מכאן התבטאה כלפי שותפי לניהול), ואני לא חייב להקשיב לקולות ה"אני כל כך אוהב יידיש אז תן לי לאכול אותה איך שמתחשק לי". עד כאן.
בעקבות הדברים השונים שנאמרו במהלך השרשור הזה, אני רוצה להזהיר וגם לבקש בצורה מאוד פשוטה: מי שאינו רוצה להתייחס ליידיש ברצינות, מוזמן לא לקרוא את השורות הבאות. נראה לי שזה אף לא מומלץ לחובבי שמאלץ בללייקה, זה יעיק להם על הצוואר. הימנעו מהדברים הבאים והבריאות שלכם לא תיפגע. מה לעשות ואני לוקח את היידיש ברצינות. כן כן. כמו שמתייחסים לטקסטים שייקספיריים כך צריך להתייחס ליידיש. אספר לכם רק זאת: בשנה הראשונה שלי ללימודי יידיש באוניברסיטה העברית, ישבתי בפנים חמוצות בשיעורים ולא הבנתי מאיפה זה נפל עלי. "אני", אמרתי לעצמי, "הרי יודע יידיש מהבית. יידיש אינה תחביב בשבילי. היא המאַמע-לשון שלי ושאף אחד לא יגיד לי איך לכתוב ואיך לדבר". כך חשבתי לתומי. אך מתברר שלא ידעתי כלום! כלומר, ידעתי לדבר יידיש והיא התאימה לצרכיי הבסיסיים אך כאשר ניגשתי לטקסט ספרותי או לטקסט טריוויאלי אחר, לא מצאתי את ידיי ואת רגליי. פתאום אני צריך לדעת שמושא עקיף של הנקבה הוא "דער", וזה היה חידוש בשבילי. כאשר ישבתי בשיעור ונשאלתי למילה מסוימת, לא יכולתי לענות "בערך". היה עלי לדייק ולבדוק במילון (רחמנא-ליצלן - הרי "אני יודע יידיש מהבית"), לפעמים גם בתזאורוס ואין לדברים סוף. כך הדבר עובד כאשר לוקחים אותו ברצינות. אני, לוקח את היידיש במלוא הרצינות. היא לא נופלת בשום תחום מכל שפה מערבית או שמית! וכמו שלא ארשה לעצמי לכתוב "נח מיט זיבן גרייזן" כך לא אעשה זאת ביידיש. וכן, אני לא אוהב לראות טקסטים משובשים כגון אלא שנראים פה ביומיים האחרונים. אני לא אוהב. זכותי. אם הכותבים היו מצהירים באופן ברור, אנחנו משתדלים לכתוב בכתיב סביר, אלא איננו יודעים מכיוון שלא קראנו מימינו יידיש (כפי שהתברר במהלך השרשור), הכל היה בסדר. רוב רובם של דוברי היידיש אינם יודעים לכתוב את השפה הזאת ואין כל רע בכך. אבל אל יכריז הבלן על אוניות סוחר. לדעתי התבלבלו כאן היוצרות. צריך לחלק את הדיון לשני נושאים נפרדים שכמעט ואין זיקה ביניהם: 1. כללי כתיב ביידיש - האם הם קיימים, מי "המציא" אותם, האם הם שונו עם הדורות, האם יש כתיב אלטרנטיבי. 2. כללי הכתיבה בפורום. לגבי השאלה הראשונה: חיים לוי כבר הזכיר באחת ההודעות שלו בפורום את העובדה שתמיד, מראשית ימי היידיש במאות 14-13, היה כתיב אחיד ביידיש. ואכן כך הדבר. אלא מאי? היהודים נדדו ממקום למקום. מסביבות הריין (קהילות שו"ם) הם עברו לאיטליה ומשם לתוככי פולין ושוב לגרמניה. התהליך הזה שינה את שפת היידיש ובין היתר גם את הכתיב. אך כרוב הפרסומים ביידיש בתקופה הקדומה הזאת ישנה עקביות מסוימת בכתיב. כלומר, אם המחבר כותב "איהר" (איר) בתחילת הטקסט, הוא, לרוב, ימשיך לכתוב את המילה הזאת באותה צורה. כאמור, הכתיב עצמו השתנה ממקום למקום עד לתחילת המאה ה-20. עם תחילתה של המאה החלו להופיע עשרות עיתונים יומיים ופרסומים רבים נוספים ביידיש, כאשר חלק גדול רובם מופצים לקהל רחב, גם, ולפעמים בעיקר, מחוץ לגבולותיה הצרים של אותה עיר או מחוז בו הוא הודפס. דבר זה הצריך כתיב אחיד. ואכן החלו להיווצר "בלוקים" שונים של צורות כתיב, כאשר כל עיתון מנסה למצוא את הפשרה ואת המכנה-המשותף בכתיב כדי שכל קהל קוראיו יוכל להבין את הנאמר בעיתון. באמצע שנות ה-20 החלו קבוצת מלומדים מרחבי מזרח-אירופה, רוסיה וארה"ב לדון באפשרות כינונה של מוסד מיוחד לשם כך (ולשם נושאים אחרים הקשורים לשפת היידיש במישרין ובעקיפין). כך הוקם "ייִוואָ". והמוסד הזה אכן שקד במשך שנים ליצור את אותה "פשרה" שתאחד את כל הדיאלקטים ותציג צורת כתיב שתהיה נוחה לכולם ויחד עם זאת הכי קרובה לצורת הכתיב של היידיש הישנה, זו של סוף ימי-הביניים ותחילת העת-החדשה. יחד עם זה, החוקרים עמלו רבות וחקרו ופירסמו מאמרים רבים שעוסקים במקורם של מילים מסוימות וביטוים מסוימים, כדי לקבוע את הצורה הנכונה בה אפשר להשתמש ביידיש. החל משנת 1936, עם פרסום ה"תקנות" החדשות-ישנות, קיבלו על עצמם עיתונים רבים והוצאות ספרים רבות את הכללים החדשים והחלו לפרסם לפיהם. תקנות אלו אין בהן כלום לגבי היידיש המדוברת. יידיש היא שפה חיה ומשתנה ודובריה באים מחלקי ארץ מרוחקים בעלי שפות סלביות וגרמניות, ולאחרונה גם שמיות, ואין לשנותה באופן מלאכותי. אך כאן נעוצה ההבנה הדרושה והבלתי-ניתנת להפרכה. יידיש אינה שפת סימנים פונטיים. כלומר, כשם שבעברית אני לא מציין בכתיבה את הצליל שאני שומע (כותבים "אני הולך" ולא "אניולך"), אלא כותבים את המילה השלמה למרות שהיא לא ממש דומה לצליל, מכיוון שלמילה חיים משלה, כך גם ביידיש. אמנם ביידיש השפה היא פונטית, כלומר, היא מאוד קרובה לצליל הנשמע מפי הדיבור, אך אין האותיות "סימנים" גרידא לצלילים הנשמעים. דבר נוסף וחשוב הוא, ההערכה התרבותית למילה הכתובה. מילה כתובה קיימת בתוך קונטקסט והיא מתייחסת לתרבות סובבת. ספרות אינה ביטוי גס ומחוספס לחיי היום-יום, אלא השתקפות עדינה של הרצונות, המאוויים והתחושה התרבותית-המקומית של יוצריה. אין אלה דברים של מה בכך. ומי שיורד לעומקם של דברים, יבין את ההבדל הגדול בין המילה הכתובה לזו האוראלית. היהדות החרדית מעולם לא קיבלו את התקנות האלה, ובמידה רבה של צדק. לאחר המלחמה הם התבדלו יותר ויותר משאר דוברי היידיש ומשאר היהודים המודרניים בכלל, ובזה הם יצרו "גטו" דובר יידיש שיצר מסה גדולה של דוברים בעלי דיאלקט משלהם. הם פתחו עיתונים ("דער איד" ואחרים) ופיתחו כתיב משלהם. אבל הכתיב שלהם עיקבי, ומעולם לא ישחררו מילים כמו אלה שראינו כאן. יתכן מאוד שאם מוסד ייִוואָ היה מתכנס היום ולא לפני 70 שנה, היו מקבלים את הכתיב ה"סאַטמרי", לפחות את חלקו. אבל לכתוב בלי שום כתיב, לא בא בחשבון בשום שפה תרבותית. לגבי כללי הכתיבה בפורום: כל אחד יכול לכתוב כאוות נפשו ובלבד ש"יכוון" ליידיש. ממש כך. אבל הדרישה המינימלית אם כי לא מחייבת היא, שהכותב יעשה מאמץ שיבינו אותו. אני, כשלעצמי, דובר השפה היידיש במבטא הפולני (כן כן, אני פולני גאה!), מתקשה לקרוא את הטקסטים האחרונים כאן. יתכן שזה נובע מכך שבשנים האחרונות הורגלתי לקרוא חומר ערוך וכתוב היטב, וזה מונע מבעדי לדמיין את משמעות המילים המשובשות המופיעות כאן. יתכן כך. אך יותר מכך אני יכול להצביע על העובדה שהכותבים החדשים האלה, מציינים במפורש שלא קראו יידיש, ואני שואל: מי שמעולם לא שחה, יכול ללמד שחיה?! תמהני. ושוב, אני לוקח את היידיש ברצינות וכן את התגובות שלכם. מי שלא מוצא חן בעיניו הסתכלות זו שלי, קען מיר קושן מצד השני. אף אחד אינו מוכרח להתיישר לפי הדרישות ה"פלצניות" שלי (כפי שמי מכאן התבטאה כלפי שותפי לניהול), ואני לא חייב להקשיב לקולות ה"אני כל כך אוהב יידיש אז תן לי לאכול אותה איך שמתחשק לי". עד כאן.
!
יש דרך להביע ביקורת! למה בצורה כזו? אני מאוד כועסת ונעלבת בשביל מנהלי הפורום שבאמת עושים עבודה טובה ואם מישהו לא מסכים איתם, או עם כל אחד אחר- יש תיבת מסרים!!!! למה להטיח עלבונות אישיים? למה? מישהו לא מסכים ל"אובססיה" שלהם ליידיש תקנית? למישהו מעצבן שהם לוקחים את היידיש כל כך ברצינות? מישהו נעלב מעקיצה תמימה?
רבותי, יש מסרים אישיים!!!!
הוויכוח על השפה ממש ממש לא מעניין אותי. החוצפה התהומית הזו כן. אני כועסת
יש דרך להביע ביקורת! למה בצורה כזו? אני מאוד כועסת ונעלבת בשביל מנהלי הפורום שבאמת עושים עבודה טובה ואם מישהו לא מסכים איתם, או עם כל אחד אחר- יש תיבת מסרים!!!! למה להטיח עלבונות אישיים? למה? מישהו לא מסכים ל"אובססיה" שלהם ליידיש תקנית? למישהו מעצבן שהם לוקחים את היידיש כל כך ברצינות? מישהו נעלב מעקיצה תמימה?
טוביה דער מילכיקער
New member
פעם אחרונה בהחלט
לא רציתי להוסיף תגובות לשרשור הארוך והמייגע שנוצר כאן. אבל אחרי שקראתי את כל מה שנכתב כאן אני מוכרח להוסיף שתי הערות: 1. גם לי קל יותר לקרוא ולכתוב ביידיש תקנית, וכך אני קורא ספרים ביידיש. אבל: 2. כל מי שיקרא את הספר מיין טאטנס בית דין שטוב של בשביס זינגר יראה שגם הוא כדי להעביר את הצליל של העגה הוורשאית השתמש בכתיב פונטי בצורה מדהימה וזו היתה הפעם הראשונה שקראתי יידיש וגם שמעתי בראש את כל אותם האנשים שבסיפור. הוא הצליח להעביר מעבר לבדיחות גם חתיכת חיים וזה הערך המוסף שבספר זה כמובן שלא כל הסיפורים הם בכתב זה אלא רק "ציטוטי" הדוברים אך זה בפירוש מוסיף טעם וריח שלא יתקבלו בכתיב הרגיל. ולכן אם מישהו מעדיף לכתוב בצורה כזו גם אם אני הייתי מעדיף לכתוב כך רק בדיחות, למה לא? ושיהיה לו לבריאות גם אם צריך להתאמץ כדי לקרוא. וכשאני קורא את ההודעות של אברומהרש הרי שאני נהנה בעוד רובד וכפי שכבר כתבתי קודם. רק טוב שיהיה לכולם ואין צורך להתבייש בכלי ספרותי שחתן פרס נובל העז להשתמש בו. אינני מבין מדוע צריך להגרר להשמצות מתחת לחגורה אבל זה כידוע טבעם של יהודים שכשהאחד פוגש את השני ואומר לו שלום עליכם עונה השני: "פארקעיט (פארקערט) עליכם שלום"... רק טוב ובריאות לכולם און נעמ ניש צום הארצן.
לא רציתי להוסיף תגובות לשרשור הארוך והמייגע שנוצר כאן. אבל אחרי שקראתי את כל מה שנכתב כאן אני מוכרח להוסיף שתי הערות: 1. גם לי קל יותר לקרוא ולכתוב ביידיש תקנית, וכך אני קורא ספרים ביידיש. אבל: 2. כל מי שיקרא את הספר מיין טאטנס בית דין שטוב של בשביס זינגר יראה שגם הוא כדי להעביר את הצליל של העגה הוורשאית השתמש בכתיב פונטי בצורה מדהימה וזו היתה הפעם הראשונה שקראתי יידיש וגם שמעתי בראש את כל אותם האנשים שבסיפור. הוא הצליח להעביר מעבר לבדיחות גם חתיכת חיים וזה הערך המוסף שבספר זה כמובן שלא כל הסיפורים הם בכתב זה אלא רק "ציטוטי" הדוברים אך זה בפירוש מוסיף טעם וריח שלא יתקבלו בכתיב הרגיל. ולכן אם מישהו מעדיף לכתוב בצורה כזו גם אם אני הייתי מעדיף לכתוב כך רק בדיחות, למה לא? ושיהיה לו לבריאות גם אם צריך להתאמץ כדי לקרוא. וכשאני קורא את ההודעות של אברומהרש הרי שאני נהנה בעוד רובד וכפי שכבר כתבתי קודם. רק טוב שיהיה לכולם ואין צורך להתבייש בכלי ספרותי שחתן פרס נובל העז להשתמש בו. אינני מבין מדוע צריך להגרר להשמצות מתחת לחגורה אבל זה כידוע טבעם של יהודים שכשהאחד פוגש את השני ואומר לו שלום עליכם עונה השני: "פארקעיט (פארקערט) עליכם שלום"... רק טוב ובריאות לכולם און נעמ ניש צום הארצן.
טוביה דער מילכיקער
New member
../images/Emo35.gif../images/Emo12.gif כ'וויס נישט
נועם סטאריק
New member
אין אַלע ייִדישע לענדער
"אַזוינס און אַזעלעכס" איז אַן אויסדרוק אין אַלע דיאַלעקטן. איך קען נישט זאָגן אַז אין אַלע ממש
אָבער זיכער נישט נאָר אין דער וואַרשעווער ײִדיש.
"אַזוינס און אַזעלעכס" איז אַן אויסדרוק אין אַלע דיאַלעקטן. איך קען נישט זאָגן אַז אין אַלע ממש
אוט אזוי, נועם איר זוגט
"אַזוינס און אַזעלעכס", איך קען דאס אלס: "אַזוינס וי אַזעלעכס". פאלש געדענקט? צי ס'איז דו אזיין אינטערשיד? "אַזוינס און אַזעלעכס", מצלצל כמו: 'כאלה ואחרים', דהיינו מעין: 'שונות', 'כל-מיני'. "אַזוינס וי אַזעלעכס", משמעותו הזכורה לי לטוב היתה: 'משהו-משהו', 'יוצא מן הכלל'. בדרך כלל נלוותה לו המילה אפעס: "אפעס אַזאנס וי אַזעלעכס". געשטויגן? געפלויגן? צי נישט דאס אונד נישט דאס?
"אַזוינס און אַזעלעכס", איך קען דאס אלס: "אַזוינס וי אַזעלעכס". פאלש געדענקט? צי ס'איז דו אזיין אינטערשיד? "אַזוינס און אַזעלעכס", מצלצל כמו: 'כאלה ואחרים', דהיינו מעין: 'שונות', 'כל-מיני'. "אַזוינס וי אַזעלעכס", משמעותו הזכורה לי לטוב היתה: 'משהו-משהו', 'יוצא מן הכלל'. בדרך כלל נלוותה לו המילה אפעס: "אפעס אַזאנס וי אַזעלעכס". געשטויגן? געפלויגן? צי נישט דאס אונד נישט דאס?
נועם סטאריק
New member
נדמה לי ש...
אַזוינס ווי אַזעלכס (אַזעלעכס היתה טעות שלי) היא טעות שמיעה. אין לזה תחביר הגיוני. אבל שלא תהיה לך טעות כאן. צליל הביטוי הזה נשמע מפי יהודי פולני כך: azons unalelkhts, ויתכן שזה השתבש עד כדי azons vazelekhts, אבל בכתיבה עושים את ההפרדה הברורה בין המילים ונראה שהנכון הוא "און" ולא "ווי". כך גם במילונו של אוריאל וויינרייך.
אַזוינס ווי אַזעלכס (אַזעלעכס היתה טעות שלי) היא טעות שמיעה. אין לזה תחביר הגיוני. אבל שלא תהיה לך טעות כאן. צליל הביטוי הזה נשמע מפי יהודי פולני כך: azons unalelkhts, ויתכן שזה השתבש עד כדי azons vazelekhts, אבל בכתיבה עושים את ההפרדה הברורה בין המילים ונראה שהנכון הוא "און" ולא "ווי". כך גם במילונו של אוריאל וויינרייך.
נועם סטאריק
New member
לא הבנתי את השאלה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.