תגובה
אם אינך יכול לקבל את האמונה שמסביבה נרקם הדאיזם, תהא אשר תהא, אינך אמור לנסות להעביר אותה לילדיך שכן גם ע"פ הדאיזם עליך ללכת עם האמת שלך עד הסוף ולא לנסות להטיף לאמונה שאתה עצמך אינך מאמין בה, עם זאת עליך לנסות לחנך את ילדיך לפעול ע"פ המוסר האנושי הטבעי ולא לנסות לחפש צידוקים למעשיהם בספרי דתות שונות משום שניתן למצוא בהם צידוקים למעשים בלתי מוסריים אשר בקלות תוכל להסביר מדוע הם בלתי מוסריים, זה ללא שום קשר האם אתה מנסה לחנך את ילדיך להאמין באלוהים או לא או להנחיל להם פילוסופיה מסויימת. מיליארדים של בני אדם הם שטופי מוח מלידה, הם מאמינים בדתם כי כך חינכו אותם ואף גרוע מכך, הדתות כדי לעמעם את המחשבה והביקורתיות של אנשים כופות עליהם להיות צייתנים ולמלא ציוויים שונים גם אם אינם מבינים את ההיגיון העומד מאחוריהם, כל מי שעיניו בראשו יכול להבחין בכך שכל המאמינים בדתות המונותאיסטיות מאמינים שהם עושים את רצונו של אלוהים ולאיש מהם אין ראיות לקשר בין ציוויי דתו לרצונות של אלוהים, הסתירות הפנימיות בספרי הדתות וסתירתן זו את זו הן ראיה שאינן יכולות לשקף את רצון אלוהים, לא יתכן שאלוהים יסתור את עצמו, כמו כן כאשר בכל הדתות קיימת האקסיומה שאלוהים הוא טוב עצם הצדקת מעשים בלתי מוסריים כאילו הם רצון אלוהים סותרת אקסיומה זו המהווה את הבסיס לכל דת מונותאיסטית (בין הדתות הפוליתאיסטיות לעומת זאת יש דתות שבהן יש אלים טובים ואלים רעים). כאשר מחנכים ילדים מקטנות להיות חקרנים וביקורתיים, גם אם לא מלמדים אותם דבר על הדאיזם הם לא יוכלו להיות שטופי מוח והם יפעלו ע"פ המוסר האנושי הטבעי שלהם מבלי לחפש בספרי הדתות השונים את המוסר, כי ברגע שהאדם מתייחס למוסר כאל דבר חיצוני ולא כאל דבר שעליו למצוא בעצמו האחריות על מעשיו, גם אם אינו מבחין בכך, נופלת על כותב הספר ולא על עצמו, אדם שבשביל לדעת כיצד לנהוג צריך לחפש את המוסר בספר במקום בעצמו הוא אדם לא מוסרי כי כל מה שכתוב בספר שמותר, בין אם מדובר בציווי מוסרי בין אם לאו הוא יעשה וכל מה שכתוב בספר שאסור, בין אם האיסור הוא על מעשה בלתי מוסרי ובין אם האיסור הוא על מעשה מוסרי הוא לא יעשה ולמעשה אדם זה מבצע את כל פעולותיו על מנת לרצות את אלוהים כביכול ועל מנת לקבל שכר ולא משום שהוא פועל על מנת לעשות את הדבר הנכון. הדתות מעודדות אגואיזם ומיזנטרופיה ומסתירות זאת באמצעות מספר מצוות שנועדו למען הזולת, אולם המצוות שנועדו למען הזולת הן בתוקף רק כאשר הזולת הוא בן אותה דת או בן אותו גזע וכאשר מדובר במאמינים בדתות או אמונות אחרות בכולן ניתן למצוא הצדקות למעשים בלתי מוסריים. הדאיזם מדגיש את האחריות האישית לכל מעשה ואת ההיצמדות למוסר האנושי הטבעי, הוא אינו מתיר לנהוג באופן שונה לאנשים ע"פ אמונתם אלא לנהוג באופן מוסרי עם כל בני האדם ולכן אינו מטפח אגואיזם, מיזנטרופיה ולאומנות כמו שאר הדתות. כל אדם אם יפעל באופן ביקורתי ויחפש את המוסר בנפשו ולא בספרי הדתות יוכל לפעול באופן תבוני ומוסרי ואז יפתח כושר שיפוט מעולה, עליו רק לקחת אחריות ולהפסיק לפעול על מנת לרצות מישהו או משהו, לפעול רק כי הפעולה היא הדבר הנכון לעשות, לא בגלל השאיפה לשכר או הפחד מעונש, רק כך אפשר להיות מוסרי באמת. זכותך לא להאמין בבורא תבוני, אני נימקתי מדוע אני מאמין בבורא תבוני וזכותך לחשוב שנימוקיי אינם משכנעים, לא לי ולא לך יש דרך לדעת האם קיים אלוהים או לא, אני מאמין שהוא קיים ואתה מאמין שאינו קיים, אמונה מטבעה אינה ידיעה כי לו ניתן היה להוכיח או להפריך את קיומו של אלוהים היינו יכולים לדעת האם הוא קיים ולא היה לנו צורך באמונות לכאן או לכאן.