אתה קרוב
אני מסכים בהחלט עם המשפט הראשון שלך, והוא הבסיס שלי בכל רעיון שאני מנסה לפתח פה. אני לא התכוונתי שלאדם מותר לרצוח את מי שבא לו. מה שאני אומר הוא דבר כזה: מושג ה'פגיעה' הוא דבר סובייקטיבי. מה שפוגע בך לא פוגע באחר, ומה שפוגע באחר לא בהכרח יפגע בך. יש אנשים אשר התועלת שהם מפיקים מההיררכיה גדולה מהנזק, ויש כאלה שאצלם המצב הוא אינו כזה. ולכן לאמר שרצח ופשע הם 'פגיעה' ולעומת זאת חוק ושליטה הם 'אינם פגיעה' זו הכללה שלא תמיד נכונה. זה תלוי באיזה ערכים חשובים לך יותר. אני למשל, הייתי מעדיף חיים חופשיים יותר. אני מוכן לקחת על עצמי את הסיכון לרצח (בדיוק כמו שכל אדם מוכן לקחת את הסיכון למוות כשהוא נוסע בכביש) אם רק היו מסירים ממני את כל הכפייה הזאת. מה גם שאני מאמין שזה בכלל לא סיכון, ועצם הכפייה והדיכוי בחברות מסויימות כלפי האנשים, אשר מחזקת בן השאר את אי הצדק והשוויון, היא שמעודדת התנהגות אלימה בקרב בני האדם. אומנם לא תמיד, אך לרוב. רוב הרציחות שאני רואה מתרחשות מאחת משתי קיצונויות - על ידי אנשים עם מעט מדיי כח, אשר מרגישים מושפלים ומנוצלים, או על ידי אנשים עם יותר מדיי כח. כמובן שיש גורמים נוספים, אך אני מאמין שחיים חופשים ונוחים יותר אשר מעודדים הבנה עצמית וחשיבה אישית יעזרו להפחית עוד יותר את מקרי הרצח. לכן אני חושב שבחברה חופשית שכזו אני ארוויח משני הכיוונים. מה הבעייה פה? זה לא אומר שאני אבוא ואפגע באנשים שלא מעוניינים בכך. זה רק אומר שלאנשים יש זכות להקים חברה שפועלת אחרת. אני מסכים איתך שבמסגרת החברה צרכים להיות חוקים ומוסכמות אשר עוזרים הדדית לחברים בה, כי אחרת זו לא חברה אלא סתם כאוס. אך מוסכמות לא חייבות להיות היררכיות. הן יכולות להיות גם אנרכיות, או הולרכיות או מה שלא תרצה. בכל מקרה, ליברליזם מעשי - האפשרות של אדם לבחור את החברה אליה הוא רוצה להשתייך, או להקים חברה משל עצמו במקרה ואין אחת העונה על צרכיו - היא ערך שכל עוד הוא לא קיים, בהכרח תיהיה פגיעה באנשים במסגרת כל חברה שהיא. אנרכית או היררכית. והאפשרות של כל אדם לבחור לאן להשתייך, היא הפיתרון האופטימאלי.