מחשבות על הערכה עצמית

[lulyK]

../images/Emo9.gif

תבורכי, ממש שיפרת לי את מצב הרוח. מבחינתי אנחנו כבר חברות

(רוצה להגיד לך גם שלא כדאי לבחון נושאי דימוי עצמי כשנמצאים תחת השפעה כבדה של הורמונים).

 

[hagaram]

רוצה לשתף מחוויותי בשנה המדהימה

שהייתי בבית עם יהלי ולהראות, שבכל זאת יש גם כאלה שחושבים אחרת... בעלי המקסים, שברך על כל יום שהייתי בבית עם יהלי וכל החששות שלי (מסיפורים של אחרים) שמא נגיע למתחים סביב העניין - התבדו. הוא פרגן, הוא הגיע בערב והבין שעבדתי לא פחות קשה ממנו. אמא שלי - שלא הפסיקה להגיד לי כמה היא גאה בי ומעריכה אותי על הסבלנות וההשקעה ביהלי - משהו שלה, בשעתו, לא היו הכח והסבלנות לעשות! מצד שני - לחמותי, שאני מאוד אוהבת אגב, זה לא נראה בסדר, לדעתה כששני ההורים עובדים, מתקדמים בחיים וכששאלתי "ומה עם הילדים?" היא ענתה לי - הם גדלים!! ואני אמרתי לה שלא כך אני רוצה לגדל את ילדיי!!!! אז היום אני כבר עובדת, אחרי שהגענו, בעלי ואני להחלטה משותפת, שאין בררה, כלכלית, אני חייבת גם לעבוד. אני לא מתפשרת על הפריבילגיה של לקחת אותה בארבע מהגן, לבלות איתה אחה"צ שלם, נטול עבודות בית ובישולים. למזלי, יש לי עוזרת פעם בשבוע, יש לי בעל שעוזר ולמד לחיות על טוסטים... ומקבל את העניין בהבנה.

 

[משוש30]

רק פה אנחנו חוזרים לעולם הקפיטליסטי

(דרויניסטי אם תרצי- החזק שורד...) בו אף אחד לא יסגור את המשק בחמש, בטח לא כשמדובר בחברות שמתחרות מול השוק העולמי. כך ש"קל" זה לא...

 

[lulyK]

אבל יש ארצות שזה מצליח בהן.

אם אני זוכרת נכון, חברה שלך ליליה מחינוך לגיל הרך טוענת נעשו מחקרים שהוראו שיש רק 4 שעות עבודה אפקטיביות ביום......(ותמיד אפשר לנהל שיחות עם חו"ל מהבית). סבא שלי ניהל חצי מדינה ועדיין הגיע מוקדם מאד הביתה, איך פעם זה היה אפשרי? (לא כ"כ מזמן).

 

[משוש30]

זה ממש ממש לא נכון לגבי 4 שעות

עבודה אפקטיבית ביום. אבל ממש לא, עובדתית! (וזה לא בגלל שזה משהו שטוענת חברתי הטובה ליליה שנוטה להטעות ולא נותנת לעובדות להפריע לטיעוניה). סבא שלך חי בתקופה שאמנם לא הייתה כל כך מזמן אבל הייתה הרבה פחות אינטנסיבית ולחוצה. היום בעידן הגלובליזציה, בעידן בו הפערים הולכים וגדלים בגלל מדיניות השוק החופשי או שאתה המהיר מכולם והטוב מכולם או שאתה חי ממשכורת מינימום. (טוב זה מוקצן אבל אנחנו בדרך לשם). תסתכלי מסביבך ותראי אנשים טובים עם תואר שני מרוויחים משכורות מגוחכות. הלחץ על החברות לספק סחורה מיידית הוא כל כך חזק שלכמות שעות העבודה בהחלט יש משמעות. נכון, גם לאיכות שעות העבודה יש משמעות ובכל זאת...

 

[lulyK]

כנראה שכשאני מסתכלת סביבי

אני לא רואה דוגמאות מייצגות.

 

[עמית@]

מזדהה כמעט עם הכל

(אבל מאחר ואני אמא עובדת

) אגיב ארוכות רק בלילה,

עד שיש משהו שמדגדג לי להגיב..

 

[עמית@]

יאללה.

אני כידוע ה"גבר" בבית (במובן הקרייריסטי סטיגמטי) ויוסי הוא זה שעובד "גמיש" - ועדיין, אני נותנת 10 שעות ביום לעבודה (ועוד בבית) וברור לי לחלוטין שהאיכות בעבודה שלי רק עלתה עקב היותי אמא, אולי זה המקצוע שלי, אולי אלו כיווני הפעולה שלי שמושפעים מאוד מהתנסות אישית, ומעבר לכך, וכבר אמרתי את זה בעבר, גיליתי שלעבוד מול אנשים, זה כמו לדבר עם ילדים (בסגנון "איך לדבר כך שילדים יקשיבו" - לא להתיילד חו"ח) ז"א- סגנון הניהול שלי עבר שידרוג, בלי ספק, מאז שנולדו הבנות, ובכלל, ההתנהלות שלי אחרת - לטובה, וכרגע למרות שאולי הבוסים שלי חושבים שרצוי היה שלא היו לי בכלל מחויבויות (או חיים לצורך העניין..) הרי שברור להם שמה שאני=אמא, הוא הטוב ביותר עבור התפקיד. אבל במקום אחר- כל אלו היו הופכים לחסרונות

 

[lcילנה]

אולי קצת קונטרה למה שכתבת

אני רוצה לעבוד (וגם צריכה, אבל זה משהו אחר). ועם זאת, מאז הלידה אני מרגישה שנכנסתי לאיזושהי תקופת קרח בחיים המקצועיים. דברים שבעבר עניינו אותי מאוד לא עושים לי את זה יותר. אני גומרת יום עבודה של שמונה שעות ומרגישה שלא עשיתי כלום. והעניין הוא, שגם לא בא לי לעשות כלום ורק המצפון מציק. ומה שיותר מוזר הוא שכמה חברות שלי שכולן דומות לי בחיים המקצועיים (דוקטור לביולוגיה לפני גיל 30) איבדו גם הן עם ההורות את הכיף שבעבודה. כלומר, לפני שקד העבודה היתה הצורה שבה הגדרתי את עצמי והיום, זה בסוף הרשימה של מי אני. לפני זמן מה מאוד נעלבתי כשבן זוגי אמר לי שאני לא אמביציוזית. אבל אולי זה נכון וסתם קשה לי לקבל את זה?

 

[Rplus1]

נחמה בחסות הבוסית שלי

והמנחה שלי לדוקטורט, שהיא אשה מופלאה. אמרתי לה שמוזר, שילדים כולם עושים ודוקטורט ממש לא, ובכל זאת אני גאה ב+1 שלי הרבה יותר משאני גאה בדוקטורט... היא ענתה לי שזה הרבה יותר קל לכתוב עבודת דוקטור מבריקה מלגדל ילד שיהיה בן-אדם.

 

[sipi1]

../images/Emo4.gif ואפילו ../images/Emo7.gif , וגם ../images/Emo24.gif

אבל לא יכולה להגיב, גם אצלי זו נקודה מאד כאובה בזמן האחרון...תודה שפתחת את הנושא הזה בדיוק עכשיו, ונתת הזדמנות לקרוא את הדברים החכמים שנאמרו כאן.

 

[ח נ ש ו קי ת]

מזדהה עם כל מילה שלך וחווה את זה

בעצמי ועל בשרי. אין לי ספק שמאז שהפכתי לאמא, אני מוערכת פחות במקום העבודה שלי. בעיקר בגלל שאני מוגבלת ביותר בשעות העבודה שלי. בתחילה נפגעתי גם אני, עד עמקי נשמתי אפילו. אבל התחושה הזאת עברה לי כבר מזמן. אני לא צריכה מאף אחד חיזוקים על מה שאני עושה. סדרי העדיפויות שלי ברורים לי לחלוטין ואני מעדיפה להשקיע את האנרגיות שלי בביתי ומשפחתי. זה לא שאני מזלזלת בעבודה שלי. אני עובדת קשה מאוד ומשקיעה. אבל במאזן של בית לעומת עבודה, תמיד ינצח הבית. אני חושבת שדווקא קורה בארץ ובעולם איזה שהוא שינוי, זהו לא שינוי דרסטי, אבל גם שינויים גדולים מתחילים בצעדים קטנים. אני מאמינה שככל שתחלופנה השנים (אולי לנו זה יהיה מאוחר יותר). הבית, המשפחה, שעות הפנאי יתפסו מקום ראשון בחשיבות לעומת קריירה ועבודה. תהיי שלמה וגאה עם עצמך, את עושה את הדבר הנכון ללא כל צל של ספק, ומה שחשוב בעיקר, זה שתרגישי טוב אם עצמך ושתפיסתך העצמית תהייה חיובית. יכולה להגיד לך מניסיון, שככל שהזמן עובר התחושה שאת עושה את הדבר הנכון רק הולכת ומתגברת. ועוד מילה אחרונה - תודה שהצלחת לתאר את המצב במילים כ"כ יפות ונכונות.

 

[צהלולים]

אח, איזה שרשור...

ולמרות שאני מאד מזדהה עם חלק מהדברים שנאמרו כאן, רוצה להאיר נקודה נוספת: הלחץ הזה של להיות טובה בעבודה (ומספיק שעות, אם כי בעיני אני עובדת יותר מדי ובעיני הבוס שלי פחות מדי), וגם להספיק להיות עם הילדים וגם לסדר את הבית (אפילו אם יש עוזרת) וגם לבשל (נניח שהייתי עושה את זה...) או לעשות קניות וכ"ו - עם מעט מאמץ והרבה פשרות אפשר להספיק חלק מכל זה. נכון, זה אינטנסיבי, ואת אף פעם לא מרגישה שאת מספיק טובה (לא משנה איזו בחירה אני אעשה - ארגיש שהחמצתי משהו), אבל איכשהו, נשים הם שורדות, ומצליחות לעשות הרבה דברים, ובצורה טובה. אז איפה הבעיה? בקשר שלי עם עצמי. בזמן שיש לי (כלומר, אין לי) להקדיש לעצמי. אפילו כמה דקות ביום. אפילו יום בחודש. אפילו איזה סוף שבוע פעם בשנה... זה לא קורה. ומדהים אותי עד כמה זה הדבר הראשון שאני מוותרת עליו - מנסה להספיק הכל ("לגנוב" עוד כמה דקות כל יום בעבודה... עוד כמה דקות בפארק עם הילד... עוד כמה דקות להעביר "וויש" על השיש והכיור...) ורק את זה לא. ובעיני זו הבעיה האמיתית של התקופה שלנו. אנחנו נותנות ונותנות, ומסתדרות עם מה שיש, ועובדות ולומדות ומגדלות ילדים ובעלים ודואגות להכל, רק לא לעצמנו. באיזשהו שלב את חייבת להתרוקן! איפה המהפכה הפמיניסטית ואיפה זה. זה עולם של גברים מנהלים, עולם של גברים בכלל, שמעדיפים להשאר עוד כמה שעות בעבודה - גם כדי שיהיה להם זמן "לנקות את הראש" לפני שהם מגיעים הביתה. הרי ברור שזה הרבה יותר קל מאשר לרוץ עם הילדים לים ולהתמלא בחול ולהזיע ולחזור לקלח להאכיל ולהשכיב... אני לא מאמינה שהשעות האלה (אחרי נניח 9-10 שעות עבודה) יעילות בכלל. אבל מה זה חשוב? מישהו צריך להיות בבית (כנראה שלרוב זו האישה), והמישהו השני זוכה בזמן איכות עם עצמו. נראה לי שבעבודה שאין בה "דד-ליין" של השעה ארבע יש די הרבה "רגעים מתים" של בהיה והרהור, של מחשבה על משהו שהוא לא פונקציונאלי, של כוס קפה בניחותא, של גלישה באינטרנט... וכמה שהרגעים האלה חסרים לי.

 

[boringvered]

כל כך נכון

ואני מודה, לעיתים בעבר הרחוק ההוא, כשכן נתתי יותר שעות עבודה... היו לי הרבה שעות כאלה של... קצת גלישה באינטרנט, קצת פוטושופ... תחל'ס, הרגשתי את הירידה ביכולת העבודה שלי כבר בסביבות 3 בצהריים... אבל לא אחת נשארתי עד 6 בערב... היום? אני עובדת כמו חמור, אין לי זמן, ואני הרבה יותר יעילה בעיני ממה שהייתי קודם... אבל מה, אני יוצאת ב- 16:00. אני מגיעה ב- 7:30... ושתבינו, יום עבודה מלא במקום עבודתי הוא בדיוק 8.5 שעות, וזה מה שאני עושה, ואני גם יכולה לעשות פחות, כי אמא אצלנו, לילדים עד גיל 13 יכולה לעבוד 8 שעות... בשביל החצי שעה הנוספת הזו אני משלמת עוד 250 ש"ח למשפתחון, ואני כנראה לא מכסה את זה עם השעות הנוספות, וכל זה נעשה כדי שירדו לי מהגב... אבל חלילה... טוב, אני גולשת... ורד

 

[איילת נתנאל]

יקירתי - אין לי תשובות

אבל לי באופן אישי ברור שההורות שלי היא הדבר הכי חשוב בחיי, ואין שני לו. אז מה אם החברה לא מעריכה את זה כראיו. מה שחשוב בעיני זה שאני שלמה עם זה שאני אמא, ובוחרת להשאר בבית, ולהתאים את חיי המקצועיים לאמהות, ולא ההיפך. באיזשהו מקום התייחסות הסביבה אליך נובעת ממה שאת מרגישה כלפי עצמך, וזה אומר שאם תהיי שלמה עם מי שאת ומה שאת עושה אז גם החברה תעריך את זה. אני למשל אומרת היום בגאווה לכל מי ששואל אותי מה אני עושה "אני בבית עם הילד". אני אפילו לא מזכירה את העובדה שאני גם קצת עובדת מהבית, אלא מדגישה בגאווה שוויתרתי על משרה מחוץ לבית כדי להשקיע בילדים

ברור לי שהסיפור שלך לא פשוט, אבל אני ממש חושבת שהיקום רומז לך נואשות שזה הזמן לשינוי

 

[צהלולים]

../images/Emo45.gif גם אני חושבת שהרבה תלוי בהרגשה

שלך עצמך (כמובן שלא הכל, ראי סיפורה של ורד). אני עובדת עד ארבע (משבע וחצי) ובארבע בדיוק העט נופלת ואני שועטת הביתה. וכבר היו פעמים רבות מספור שנאלצתי לדחות פגישות שנקבעו לשעות מאוחרות יותר. לא יקום ולא יהיה. ברור לי שמסתכלים עלי אחרת - גם הגברים וגם הנשים ללא הילדים או כאלה שבחרו לעבוד עד מאוחר (ויש רבות כאלה) - אבל ממש, ממש לא אכפת לי. לי לי יתרונות וחסרונות בתור עובדת כרגע - זה אחד החסרונות שלי, ויש לי הרבה במה לפצות עליו.

 

[Arfilit]

הרמז ידוע ומוכר

אני את חיבוטי השינויים שלי עושה, כידוע, כבר זמן מה. בדיוק עכשיו חזרתי מטיפול אצל הרפלקסולוגית שלי - המדהימה!!! - שתמיד - חוץ מטיפול מצוין - גם עושה לי הרבה לחשוב ומאירה לי את הדברים באורות נוספים - ושוחחנו הרבה על חיבוטי השינויים האלה שלי. מה שמטריד אותי - זה לא הענין הפרטי שלי אלא התפיסה החברתית, שבה האמהות - שהיא בעיני העיקר - אבל גם ה"מסביבים" שלה (ההריון, הלידה, המיילדות, ההנקה וכו') - איבדו מערכם ומההערכה אליהם. זה מצער בעיני, ומאוד לא ברור לי - במקום שבו אני נמצאת היום (ודווקא בגלל חיבוטי השינויים העוברים עליי - המעבירים למרכז דברים שלא היו שם קודם).

 

[איילת נתנאל]

אבל הגברים מעולם לא היו אלו

ש"העריכו" את ההריון

אמהות. דווקא הנשים הן אלו שהעצימו את הנושא ונתנו לו את הכבוד הראוי (מעגלי תמיכה ליולדת / מיילדות / תמיכה ביולדת ובהנקה ועוד). לי נראה שאנחנו, הנשים בחברה "המודרנית", איבדנו את ההערכה לכך ולקחנו על עצמינו את נקודת ההסתכלות (השיפוטית אולי) הגברית, ומכאן הכל התגלגל. דווקא בשנים האחרונות החלו לחזור לשורשים וחלק מכך הי פריחת המקצועות תומכי הנשים : דולה, יועצת הנקה, קבוצות תמיכה למיניהן ועוד. אני באופן אישי מאד מקווה בעתיד להיות אחת מהנשים התומכות בנשים. היום אני עושה זאת עם חברות ובעתיד מקווה ללמוד ולהרחיב את המעגל. אם אין אנחנו לנו, מי לנו

 

[lulyK]

אלית, אני מזדהה עם כל מילה.

גם אני נוטה לשכוח שאני "עובדת מהבית" (אני באמת עובדת נורא מעט - בעיקר כדי שלא יהיה חור ברזומה

ויעידו הצ'קים ששוכבים פה ומחכים שאני אזכור להפקיד אותם......). אני חושבת שלאמהות שילדו סביב גיל 30 (בעצם לא משנה הגיל - אמהות שילדו אחרי שיצא להן לעבוד ולהתקדם כמה שנים) יותר קל לעשות את ההפסקה הזו ויותר קל להאמין שגם כשהילדים יהיו במסגרות חצי יום או יותר, לא יישאר חלל שיש למלא, כי אנחנו תמיד נדאג למלא אותו (בעבודה בשכר, או שלא).

 

[lulyK]

מי זאת אלית ../images/Emo31.gif? אילת