דווקא חיבבתי את הפרק הזה למרות שהוא לא ממש קשור.
אני ממש אהבתי את הפרק הזה. נראה לי הכי בעונה הזאת.
הנה פוטי בשביל ניק, היחיד שדאג לו
נכון שגם באמת רציתי לדעת מה קורה איתו, אבל לא ציפיתי לאהוב את הפרק כל כך.
חזרנו לפוטי שו הילד החמוד של איין (המזניח) שכבר גדל קצת והוא בן 17 ורוצה להרגיש גדול ולשנות את שם המותג שלו לפוטי (בלי שו) ולהשתחרר בשביל זה מאיזה חוזה שיש לו וגם לקבל אמנציפציה חוקית מאמא שלו כדי להיות בשליטה על הכסף שלו.
הוא כזה אדיוט גמור וכזאת מראה מצחיקה על כל תעשיית המשפיענים הצעירים האלו.
אולי אחת הסיבות שאני אהבתי את הפרק הזה היא כי לאורך השנים נחשפתי ללא מעט כאלו. בקושי אי פעם ממש עקבתי אחרי מישהו כזה.
*אולי הכי קרוב לזה היה עם charlieissocoollike שכמו אחרים כאלו קנה בית משלו בגיל ממש צעיר. וכמו אחרים בשלב מסוים עבר ריבראנד ונעלם. במקרה שלו הוא גם הפך להיא ואני עכשיו עוקב אחריה באינסטגרם
* הבנתי בהתחלה למה הוא רוצה אמנציפציה כשאמא שלו לא נותנת לו לקנות מה שהוא רוצה (כמו למבורגיני), אבל אחרי שהיא מסכימה לאמנציפציה אז בשביל מה בעצם, היא יכולה פשוט לתת לו לעשות עם הכסף שלו מה שהוא רוצה.
וזה העניין שהוא מוותר על האמנסיפציה.
* צ'ארלי דיי (עוד אחד מהחבר'ה של פילדלפיה זורחת) נורא הזכיר לי בתפקיד הזה את ג'ימי מק'גיל.
זה היה מאוד נחמד לראות אותו. מצחיק כי אני שם לב לשם שלו בסוף כל פרק כי הוא אחד המפיקים.
אגב לי הוא במיוחד הזכיר את הסוכן מהסדרה הפמליה.
* האם זה היה בגדר "הפרק המיוחד" של העונה? כי אם כן אז אני לא הכי מרוצה, הוא היה חמוד מאוד, אבל לא בסטנדרט של הקודמים.
מרגיש לי כאילו כבר היו כמה פרקים מיוחדים בעונה הזאת. אבל כן בדרך כלל יש פרק שבו כמעט אף אחד מהדמויות הראשיות לא מופיע וזה כנראה זה.
זה לא מרגיש כמו אחד מהם כי הם לרוב הרגישו אמנותיים כאלו באופן מסויים. זה הרגיש כמו בדיחה מצחיקה.
אני חושבת שהיה איזשהו עניין לא מזמן עם יוטיוברים שנלחמו או משהו. בכל מקרה לאדעת את מי להאשים בטמטום - אמריקאים או גברים או טינאייג'רס, אבל כולם מטומטמים שזה מלהיב אותם. פיכסה.
כן. בחור בשם ג'ייק פול שהיה יו-טיובר מאוד מצליח (וממש מגעיל ברמות לדעתי) עשה סוג של ריבראנד והפך למתאבק. ואז החליט להלחם במייק טייסון שהוא מתאבק אמריקאי אגדי. וזה היה כזה עניין גדול שזה היה בנטפליקס. אבל החלק הכי אדיוטי בזה ובכך שמיליוני אנשים צפו בזה - מייק טייסון אומנם אגדה בתחום אבל הוא היה כבר בן 58. בעוד ג'ייק פול בן 27. אז ג'ייק פול ניצח אבל אני לא מבין איך זה לא מביך בטירוף שהוא ניצח בן אדם כמעט בן 60.
אהבתי את ההשקעה בהיסטוריית הסמסים שלו עם איין. ליאורה בטח מעריכה
זה היה מצחיק.
החל מההודעה שאיין כתב לו אחרי הקרב הוירטואלי (אגב מזל שהיה סוג של פלאשבק לזה כי לא ממש זכרתי את העניין)
איך כל שנה הוא אומר לו מזל טוב והוא אומר לו פאק אוף. דווקא חמוד מצד איין לנסות כל שנה.
ועוד יותר חמוד כשהוא בא כזה "באתי ללכת לך הזדמנות להגיד לי ללכת להזדיין פנים מול פנים"

הוא עדיין מעורער מהמצב עם פופי חמודי, אז הוא מנסה להוכיח שהוא לא אנוכי ולא לשפר בעיה עם כסף ע"י זה ש... הוא מוציא כסף על מאמן. אבל זה דווקא כן מה שהילד היה צריך הפעם אז נחמד. וכמובן מאד מרוצה מעצמו כמה לא אנוכי הוא
אקסיוז מי?!?

איך אפשר לצאת מהפרק הזה עם תחושה של איין חמוד?
חמוד שהוא מנסה פעם אחת בשנה (ופעם אחת גם בכריסמס) ליצור קשר עם הבן שלו דרך טקסט? ולא יותר מזה
חמוד שפעם אחת הוא בעצם בא אליו לראות אותו פנים מול פנים וגם זה רק אחרי שאמא שלו (שהוא עדיין בקשר איתה) ביקשה ממנו. ואפילו אז הוא מבהיר שזה במידה רבה נועד כדי להוכיח לפופי שהוא לא אנוכי (כי כמובן איין לא קולט שאם הוא עושה את זה בשביל להרשים את פופי אז זה לחלוטין אנוכי).
וגם למרות כל זה הוא עושה את הדבר הכי מפגר - הוא לא מנסה למנוע מהבן שלו להלחם בקרב שברור שהוא יפסיד בו ויפגע בו. הוא אפילו לא מציע לפוטי את הכסף שהוא צריך כי הדבר היחיד שבראש שלו זה מה שפופי אמרה לו (הגיוני שפוטי היה מסרב, אבל איין היה צריך לפחות להציע).
אז נכון שיצא מזה גם משהו טוב כי פוטי הרגיש רגש אבהי ממישהו לפחות (זה היה מאוד חמוד כשהמאמן הזה קרה לו son),
אבל בשום דרך איין לא יוצא בפרק הזה חמוד או נחמד.
וזה אגב משהו שהערכתי בפרק. כי לחלוטין חשבתי שינצלו את הפרק הזה כדי להראות לנו שאיין גדל ולמד באמת להיות אכפתי לגבי אדם אחר. אבל זה יפה שהפרק הזה הוכיח דווקא עד כמה הוא עדיין אותו איין ואפילו שנדמה לנו שהוא אדם טוב יותר בגלל שאנחנו רואים אותו באמת נלחם לשמור על קשר עם פופי, בפועל הוא עדיין אותו נרקסיסט אנוכי.
סהכ הוא ילד עצוב מאד. אבל גם דוש בסוף.
לאדעת כל הפרסונה הזאת של פוטי שו היא של ילד קקה כזה ובסוף הוא נשאר אותו דבר רק בלי החסות שהציקה לו.
הוא בהחלט ילד קקה אינפלואנסר כזה ומזויף לחלוטין.
אבל יחסית הפרק הזה ממש האניש אותו. שלא לדבר על זה שקשה שלא לרחם עליו לאור זה שהוא ננטש ככה על ידי אבא שלו.
ואם אני זוכר נכון (וייתכן מאוד שאני לא) בעונה 1 מגלים שהוא בכלל התחיל את הערוץ שלו כדי לנסות לקבל תשומת לב מאבא שלו.
אהבתי את הפאנץ' בסוף שהוא הימר נגדו אחרי כל הנאום המרגש הזה חחח. אבל באמת איזה ילד פוטי זה בלי שום כבוד לחיים אישיים של אנשים ויום המנוחה.
ברור שהוא כזה שהוא לא יחשוב לכבד יום חופש של הבוס שלו.
מה שהפתיע אותי זה שהוא בעצם ספג וכיבד את מה שהמנהל שלו אמר לו. לחלוטין ציפיתי שאחרי כל הנאום הזה פוטי יגיד משהו שיבהיר שהוא לא קלא מזה שום דבר אמיתי וידרוש עדיין שהוא יטפל במה שהוא רוצה מיד.
מאוד אהבתי שפוטי קלט את מה שהמנהל אמר. ומעבר לזה שהוא אמר שיטפלו בזה ביום שני, הוא גם הבין שהוא לא צריך למהר כל כך להתבגר.
אז נכון שהוא עדיין משפיען רשת ועושה דברים מפגרים ודואג לכסף שלו וכל זה,
אבל הוא גם הראה יותר התבגרות בפרק אחד ממה שאיין עושה בעונה.