מרגישה חנוקה

[meedas]

בלת"ק

מגיבה לך, אבל ראיתי עוד תגובות כאלו בשרשור אז זה לא אישי

למה במקרה שהזוגיות מתפרקת את צריכה להשאר עם הילד? הגברהוא זה שרצה את הילד מההתחלה? שיקח את הילד וילך. המצב שבו "נתקעים" עם ילד אבל בלי הזוגיות מתקשר אצלי לא לסיטואציה של פרידה בגלל משבר זוגי, אלא לסיטואציה של (חס וחלילה, טפו טפו) בן הזוג נפטר... אגב, לעניין השרשור עצמו, דעתי היא שאין סיבה לעשות ילד בשביל בן הזוג. במיוחד לא בסיטואציה של אישה שלא רוצה וגבר שכן רוצה. האשה מקריבה הרבה יותר בהריון, לידה וגידול הילד מהגבר. הוא רוצה ילדים? שימצא מי שתלד עבורו...

 

[atomic kitten]

גם אם הוא לא גדל רק אצלך- את עדיין אמא שלו

ו"תקועה" איתו חלק מהזמן ונפשית וריגשית כל הזמן. אלא אם כן את מתכוות להיעלם מחייו - דבר שלעולם לא הייתי עושה. אני מכירה 2 אנשים שאמא שלהם פשוט נעלמה יום אחד והשאירה אותם עם האבא, ולא יצרה קשר מאז (בארה"ב קל להיעלם)- זה גורם לנזק שלא ברור אם אפשר בכלל לתקן.

 

[עמיר75]

אשתו של מכר שלי עזבה אותו עם תינוק וניתקה קשר

אבל אני לא יודע אם זה גורם לנזק יותר גדול מאשר אבא שנעלם, וזה לצערנו דבר לא מאד נדיר

 

[מארי 10]

הפסיכולוגית שיקפה לך חומר לתהליך

היא לא הוציאה אותך עם שאלה לדעתי... היא הוציאה אותך עם שאלה לתהליך, כלומר - לבדוק כמה אפשרויות - היא לא הייתה שיפוטית אלא ניסתה לבדוק איתך את האפשרויות הקיימות. על מה את רוצה לעבוד ולעזור לך בזה. זה נכון שאנשים גם יכולים לשנות את דעתם - זה כולל את בן זוגך. אבל זה לא המקום שאת והוא נמצאים בו כרגע ואת לא יכוהל להיות כרגע במקום שאת לא שם, קרי, להביא ילד לעולם. מה יהיה בעתיד? זה חלק מתלהיך החקירה שלך. שאפשר לעשות בטיפול. זה לא חייב "לחפור" בנושא זה דווקה אלא בכלל להתחזק באופן כללי ולהרגיש טוב וזה יעזור לך באופן כללי בכלל לכיוונים בחיים.

 

[טאסנים]

עצוב לקרוא ../images/Emo201.gif

 

[enigma000]

לבי איתך

ושאלה, דיברת על גועל בהקשר לאימהות. תוכלי לפרט יותר למה את מתכוונת ?

 

[ענת אלון]

חשוב לי להתייחס למשהו

קודם כל - חזקי ואמצי! אני מקווה שעם הזמן יהיה לך קל יותר לקבל גם את עצמך. אין לך מה לכעוס או להיות עצובה, ובטח שלא להרגיש רגשי אשמה. קשה לומר לעצמך לא להרגיש רגשות שליליים - כשהם שם, הם שם. לא כי רצית בהם. אבל - לגבי רגשי אשם - אפשר לנסות ולהבין מהיכן הם באים והאם יש לכך תימוכין במציאות. לעיתים - כן - רגשי אשם מופיעים כשאשמים. אבל לעיתים הם גם מופיעים בשוגג. בעיקר כשאנו מוטרדים לגבי פער בין החלטות שיקלו וימנעו מתחים לבין הצעד אותו אנו נוטים לעשות. כל זה - פתיח של תמיכה. יש נושא נוסף שחשוב שתשימי לב אליו - המקום של בן הזוג ותגובותיו. בפעם הקודמת סיפרת שהוא מאד כעס כי הצבת בפניו עובדה. גם בתיאור הנוכחי, את מתייחסת לטענות שלו לגבי חשיבות הארעיות של תחושותייך. הוא אומר לך לא לחשוב על השנים הבאות, מפנטז אתך "לו היה ילד" וכולי. ייתכן שהוא יודע שאתם רוצים דברים שונים, אבל אוהב אותך ומעדיף לתת לזמן "לעשות את שלו" ולאפשר לכם להגיע לעמק השווה (כגון: שינוי הדרגתי ואולי אף נעים של מי מכם, או פשרה המתבססת על כך שתמשיכו לחיות ביחד, אבל הוא יפרה אשה אחרת.... וכדומה). ייתכן גם שהוא פשוט יודע שלא יוותר, ומניח שיש סיכוי שאת תעשי זאת. זה מצב דומה יותר למה שהפסיכולוגית כיוונה. במצב כזה את אכן יכולה לבחור בין לחיות אתו עם תינוק, או לא לחיות אתו. זה לגיטימי לאפשר לרוחות להירגע ולא לעמת אותו עם השאלה, אבל חשוב שאת תשימי לב לקיומה, ותנסי לענות לעצמך ולבחור תגובה לכל אחת מהאפשרויות. המון המון בהצלחה! אני.

 

[naama12342]

תודה לכולכם על התגובות!!!

כמו תמיד אתם מאד תומכים, מבינים ומכילים.. אני שמחה שיש מקום כזה שבו אני יכולה לשתף מתחושותיי ולקבל כזו הבנה והכלה עצומה!! היה לי פשוט יום שחור..עם לא די בכך אז גם אמא שלי שכל הזמן שומעת את זה ממני ו"מתפחלצת" וכל הזמן מאיימת ואומרת לי שבסוף אני אהרוס לעצמי את הזוגיות הטובה שיש לי ואני אבכה על זה ימים ולילות..(מה שלבטח יקרה..) ולא יקרה כלום אם אביא ילד אחד לעולם בשביל לרצות את הבעל.."את תראי בסוף שגם את תהני מהילד.. את תסתגלי לזה..יהיה לך כיף את לא מבינה כמה".."לא הייתי מאחלת לשונאים שלי שיגיעו למצב כזה של לא להביא ילדים" אני שומעת את כל אלה ונגעלת!! כל היום שמעתי מנטרות כאלה ואחרות ונמאס לי..נמאס לי להרגיש אחרת..אני כותבת שורות אלה עם דמעות בעיניים...יצא לי לקרוא הרבה באתרים שונים על העניין של אל-הורות והורות מהצד השני...קראתי גם סיפורים של נשים שהיו אל-הוריות ובסופו של דבר הפכו לאימהות.. מישהי למעלה שאלה אותי ממה הגועל? אני נגעלת מעצם הרעיון של יצור (חמוד אומנם אך תלותי) שיהיה בי כ"כ תלוי!! שאני אהיה כל עולמו! שאני אהיה עמוד השדרה שלנו, אצטרך לדאוג ולטפל בצרכיו הבסיסיים ביותר!! להתמסר אליו פיזית ונפשית בצורה כ"כ מלאה ושלמה שאני לא יכולה אפילו לחשוב על זה!! אני נחנקת מעצם החשיבה של נתינה ללא גבולות שכזו.. אני פשוט נגעלת..וסליחה מכל ההורים שקוראים את זה כאן..אני באמת מרגישה כך וחשוב לי לשתף ולהבין מאיפה זה מגיע.. ראיתי היום בתוכנית של גיא פינס, הייתי כתבה על מירי בוהדנה לאחר שחזרה מחופשת לידה.. הראו איך היא מחזיקה את בתה הקטנה בידיים ואומרת לה:"אני מטורפת עליך חיים שלי נשמה שלי אם הייתי יכולה הייתי מכניסה אותך שוב לבטן שלי ויולדת אותך מחדש" לא יכולתי לשמוע את זה.. בטני התהפכה רק מלהקשיב למילים אלו.. ואמא שלי מהצד:"הנה, תראי! תראי איך היא מאושרת ושמחה!! את לא מבינה כמה שזה דבר יפה!" היא לא מבינה אותי..היא חושבת שמשהו "שרוט" אצלי.. "מה את מעדיפה? לחיות ללא הבן זוג התומך שמצאת לעצמך? את תפסידי בסוף, את הורסת הכל.." נמאס לי כבר לשמוע את זה.. אני לא רוצה להרוס כלום.. אני רק רוצה לחיות כמו שאני רוצה זה הכל.. למה כל דבר טוב שקורה לי פשוט לא מחזיק מעמד?? אני מיואשת כבר.. יש לי דמעות בעיניים..

אני חושבת על זה כל הזמן ומתעסקת בזה.. אני אפילו לא מסוגלת לישון בלילה בגלל זה!! כל המחשבות שמציפות אותי.. אני מרגישה שאני חייבת להחליט למרות שזה בכלל לא הזמן לדעתי.. כי אפילו נישואין זה פרק שרחוק מאיתנו לפחות כמה שנים.. הלוואי ויכולתי למצוא פיתרון לדבר הזה..ולעומת זאת איני מסוגלת להבין איך בן הזוג שלי כ"כ שליו ולא מטריד את עצמו בזה כמו שאני מטרידה את עצמי בזה.. איך הוא מסוגל לחיות את הרגע ואני כל הזמן "נתקעת"...

ומנס להעלות את השאלות הללו שוב בפניו..והוא כל הזמן מנסה להרגיע אותי מחדש..ואומר לי לא להתעסק בזה.. אני באמת לא יודעת מה לעשות... סליחה על ה"חפירה"...יש לי ממש זוהמה בלב...

 

[enigma000]

התייחסות

ראשית, כל מה שאת חושבת וחשה הוא לגיטימי ותרגישי בנוח להביע את עצמך, לפחות כאן. שנית, את לא לבד - ממה שהספקתי לקרוא בפורום, חלק מהנשים שאינן רוצות ילדים נמצאות בסיטואציה דומה לשלך, ואלה שלא - או ששפר גורלן ומצאו בן זוג ששותף לחוסר הרצון בילדים, או שאינן במערכות יחסים ארוכות טווח. לבסוף,בנושא הפתרון שאת מחפשת, צריך לחשוב על משהו יצירתי - אולי אימוץ, אולי שותפות בהורות עם אשה אחרת. תסבירי לבן זוגך שכל אחד מהצדדים צריך להתפשר על משהו ולא רק את. לא ייתכן שרק צד אחד יקריב את הקורבן ! מעבר לכך, לדעתי זה סיכון גדול מידי להחליט שאת מביאה ילד לעולם עם תחושות קשות כמו שאת מתארת, ומוזמנות הנשים שהביאו ילדים למרות שלא רצו בכך, להעיד על חייהן כיום (אני לא מדברת על כאלה שלא רצו ובאיזשהו שלב השתנו או כאלה שתחושותיהן לא היו שליליות וחד משמעיות כמו התחושות שלך). ואגב, גם אני לחלוטין לא מתחברת להגיגיה של הגברת בוהדנה..

 

[efroch99]

מחזקת אותך....

ומצטרפת לחברים - לא עושים ילד כדי לא לאבד בן זוג. השאלה מה כואב לך יותר - לחיות ללא בן זוג או להביא ילד לעולם - היא לא הוגנת. אולי כואב יותר להביא בן זוג, אבל במה אשם הילד שאמא שלו מביאה אותו כדי לא לאבד את בן זוגה? זה ממש מצמרר... מאוד עצוב לי שאת לא מקבלת תמיכה מהבית, ואני באמת שמחה שאת יכולה לקבל תמיכה לפחות פה....

 

[טאסנים]

כמו שאנשים כתבו כאן

גם אני חושבת שיש לך זכות על הדמעות והכאב והשיתוף הקשה. אני הרבה הרבה יותר מזדהה איתך וקשה לי (מודה) להבין את חברך. גם מפריע לי שהוא לא מאפשר לך להוציא את זה, מה זה לחיות את הרגע? בשבילך הרגע הוא הכאב בגלל המחשבה על העתיד, למה הוא לא יכול לקבל את הקושי הזה? כאב לי לקרוא בקשר לתגובתה של אימך.

 

[mirit2468]

איזה דבר טפשי להגיד! (לא את, היא)

מה הקשר בין זה שהיא אוהבת אותה לבין זה שהיא רוצה ללדת אותה שוב? נשים כבר התחרפנו לגמרי, בחיי. אני מבינה את עניין התלות. אני תמיד מוצאת את עצמי עובדת במקומות עבודה שבהם אנשים מסויימים תלויים בי באופן מוחלט (באשמתם כמובן) ואני שונאת שונאת את התחושה הזאת. זה לא אותו דבר כמו ילד אבל תחושת התלות היא באמת מאוסה. (אני תמיד אומרת שהם תלויים לי על הפטמות כמו תינוק).

 

[ש ד ו נ י ת 6]

אותי תלות מפחידה בכל תחומי החיים

ולא רק בהורות. יש בה אלמנט עצום של חוסר אונים וזה משהו שאני לא מוכנה לחיות איתו. בכל רגע שהייתי מזהה תלות בי הייתי בורחת משם בשיא המהירות.

 

[mirit2468]

זה כנראה הגורל שלי

כי זה קורה לי בכל מקום שאני מגיעה אליו!! ואני עושה כאלו מאמצים ללמוד דברים מאנשים אחרים כדי לא להיות תלויה בהם, ולא מבינה איך הם לא עושים את אותו דבר. ("תתקני לי את זה!" אבל לא מעניין אותם לשמוע איך תיקנתי ואיך ידעתי מה לתקן). לא נורא - כבר הרבה זמן אני אומרת לבוסית שלי עליהם "ומה יהיה כשאני אצא לחופשת לידה??" - בקרוב נדע.

 

[e s t a h]

זה נשמע כאילו

אמא שלך ממש לא תורמת כרגע לשיפור במצבך (אם כבר ההיפך). אני במצב כזה הייתי מנסה לראות כיצד אני מנטרלת את השפעתה השלילית. יש לך מספיק על הראש ולא נראה לי שאת צריכה גם להתמודד עם התסכולים שהיא מטילה עליך באמצעות כל אמירות הסרק שלה. בהצלחה!

 

[Shanice]

השאלה שלא נשאלה

אני חושבת שהפסיכולוגית "שכחה" אפשרות נוספת לכאב ולתסכול: איך תרגישי אם תוותרי על עצמך, תביאי ילד כדי לא לאבד את בן-זוגך, וזה יהרוס לכם את הזוגיות? הרי מירמור ותחושת החמצה לא מעצימים אהבה. לדעתי זו הסוגיה שאת צריכה לעסוק בה. אבל משום מה, הפסיכולגית, כנראה מתוך הדיעות האישיות שלה, בחרה להתעלם ממנה ולנתב את המצוקה שלך לכוון הפשרה שהיא בעצם, וויתור מוחלט על הרצונות שלך. תחשבי פעמיים לפני שאת ממשיכה לבזבז את זמנך ואת כספך אצל אותה הפסיכולוגית. אני אישית הייתי הולכת לפסיכולוגית הזו, שהופיעה בתכנית "עולם הבוקר". אולי תקשיבי לבן-זוגך ותחיי את הרגע. אם הילד היה חשוב לו יותר ממך, הוא היה עוזב אותך מזמן.

 

[ש ד ו נ י ת 6]

כנראה שגם פסיכולוגים הם בני אדם

וככאלה הם לא תמיד מסוגלים להיות אובייקטיביים ובהכרח מביאים אל תוך הטיפול את השקפותיהם ואמונותיהם הפרטיות. גם אני בעד החלפת מטפלת או מטפל, אבל זה כבר נתון לשיקולה של פותחת הפוסט.

 

[Shanice]

אכן ככה

פעם ראיתי קטע מתוכנית טלוויזיה של איזו מדינה חשוכה, בו הספיכולוג הסביר שמותר ואף רצוי להרביץ לאישה מידי פעם...

 

[ש ד ו נ י ת 6]

../images/Emo5.gif

 

[enigma000]

הפסיכולוגית שהופיעה

מהיכן שלפו אותה, האם היא ידועה כאחת שמטפלת בנשים שלא רוצות ילדים ? סקרנית