../images/Emo222.gifואני Mהדרך בדיוק ולא בערך
אני M הדרך בת 40 (ביום שישי הקרוב...) , נשואה ואמא לתאומים מקסימים בני תשע וחצי. עוסקת בתחום התיירות ליווי וארגון קבוצות לחו"ל, וכן הדרכת טיולים בחו"ל. מרצה בכירה בקורס מדריכי טיולים בחו"ל ובקורסי סוכני נסיעות, וכן מרצה בנושאי תיירות שונים לקהל הרחב ולארגונים חו"ל, חו"ל , חו"ל...אז מה מביא אותי לכאן בכל זאת?? לטייל בשוק בשבילי זה הרבה יותר מקניות חומריות, הרבה יותר קניות לנשמה. מסוגלת לטייל בשווקים שעות, אבל לא בין דוכני הכל בשקל ..אלה בסמטאות, להציץ פנימה מאחורי הבסטה ולראות מה מתנהל מאחוריה, לעקוב אחר פעלותיו של ילד בן 7-8 כשהוא רכון מעל ארגז ירקות למכירה או סוחב כמו חמור ..מה שמחזיר אותי לשאלת מיליון בדולר איזה סיכוי יש לאדם בחייו. השווקים של אירופה שונים מאסיה וכמוהם שונים גם מאפריקה בתקופות השונות ובאורחות חיים אנו יכולים להבדיל מאירופה של ימי הביניים, שם נהגו בעלי המלאכה או המוכרים לגור מעל חנותם, לעומתם הקפידו במרוקו, כמו בארצות האיסלם האחרות, להפריד בין רבעי השוק לרבעי המגורים, ובשוק גרו רווקים בלבד, במקום מיוחד מעל החנות, שנקרא "מצרייה". מסורת זו נשמרת במידה רבה גם כיום. לעתים נבנו ב"קיסריות" השונות דירות מעטות להשכרה. למרות שנדמה לעתים כי שוק מזרחי הינו ערבוביה אחת גדולה, הרי הוא מתנהל לפי חוקים כלכליים ברורים למדי. בעלי המלאכה והסוחרים השונים, מתרכזים באזורים שונים לפי מרכולתם, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק בעולם כולו. במקום היוקרתי ביותר, בלב השוק, בדרך כלל סמוך למסגד, נמצאים שוק הבדים המכונה גם "שוק האדונים" .דהיינו, שוק הסוחרים המכובדים, ולצדו שוק הבשמים. שווקיהם של חרשי הנחושת והמסגרים נמצאו במרחק מה מהם. הלאה, רחוק יותר, נמצאו שווקי הצבעים והבורסקאים. האמת היא שסדר כזה נשמר היטב בעיר פאס, הבירה העתיקה שלמרגלות הרי האטלס התיכון. תושבי פאס מקפידים בשווקים על חלוקה חדה מאד בין אזורי השוק. בעיר מרקש לעומתם, הידועים כחמי מזג ונחשבים לסוערים יותר באורח חייהם, משקפים את נטייתם ל"בלגן" גם באופי השוק. כך מתערבבים להם בבזאר של מרקש חנויות הקרמיקה עם חנויות הבדים, וחנויות הכסף נושקות לדוכני התמרים, דבר המוסיף לקסמה של העיר. אפשר לקנות בשוק אין ספור מזכרות שתבאנה עמנו הביתה את ניחוחו האוריינטלי: גלביות יפהפיות הרקומות בדוגמאות מסורתיות; כלי נחושת מבהיקים באדום ובצהוב; מוצרי עור המפיצים את ריחם למרחוק; מאובנים וחפצים עתיקים; אפילו חפצי קודש יהודיים. יש כאן כמעט כל מה שהתייר חפץ, משטיחים ועד אגוזים. אך מעבר לכל אלו, השוק הינו הרבה יותר מאשר מקום לערוך קניות. השוק הוא מוזיאון חי לתרבות עממית ושורשית, שהולכת ופסה מן העולם. זהו המקום להתחקות אחר מלאכות רבות, שדומה ועברו מן העולם: עושי הגבינה, מפטמי האפרוחים, צובעי הצמר, חרשי הנחושת והקדרים - סימפוניה של קולות וצבעים, חזרה במנהרת הזמן אל העולם של המאה ה-19. עד לפני מספר שנים עבדו כאן גם הבורסקאים, מעבדי העורות. השוק של מרקש, כמו שווקים אחרים, קטנים יותר, אוצר בתוכו מידע, שקיימת סכנה שתוך דור - יעבור מן העולם. עולם רוחני, עולם של אמונות הנעות על פני קשת רחבה שבין פאראפסיכולוגיה לבין רפואה עממית. גם אם נתפתה לזלזל במגידי העתידות וקוראי המחשבות, לא נוכל להתעלם מחשיבותה של הרפואה העממית ומיתרונותיהם של תכשירים צמחיים. השוק של מרקש, אליו מגיעים אנשים מכל האזור, הינו במידה רבה, תמצית של החברה המאגרבית המסורתית. זוהי חברה "בראשיתית" שקפאה על שמריה; חברה האפופה ביידעונים, איצטגנינים, פולחן קדושים, לחשים, קמיעות וסממני מרפא. בסמטאות הססגוניות קשה שלא למצוא מרפאים עממיים המציעים את מרכולתם, כשהם משקיעים מאמץ כביר בדרך הצגת המרכולת, ובתעודות המוכיחות את מצוינותם וניסיונם העשיר בריפוי חולים. פופולריות במיוחד, כמו בכל מקום, הן אלו המשבחות את האון הגברי או המעוררות את תשוקת האשה לבעלה. במרוקו, רבים המאמינים עדיין ב"תורת הסימנים", שעיקרה הוא שצורת עלי הצמח מורה על אופן פעולתו. כך, למשל, צמחים שצורת עליהם כצורת לב, יהיו יעילים כנגד מחלות לב, ופקעות שצורתן סגלגלה ייטיבו לפעול כנגד אימפוטנציה. גם לצבע הפרח נודעת חשיבות רבה. כך, למשל, פרחים אדומים ייטיבו כנגד מחלות דם, וכדומה. גם אם חלק מהאמונות עלולות להעלות חיוך אצל בוגרי החינוך המודרני, אין לזלזל בידע הרפואי העצום שהצטבר במקומות אלו. בסמטאות, בחנויות התבלינים ובכיכר השוק, מסתופפים להם מרפאים מסוגים שונים; חלקם לחשנים ומעוננים ואחרים מרפאים של ממש: מקבעי שברים, רופאי עיניים, מיילדות וספרים. הספר מסוגל, בדרך כלל, לבצע חמישה טיפולים שונים, כמו: ברית, הקזת דם, טיפול בכווייה, עקירת שיניים וקעקוע.כמו בתמונה המצורפת.
אני M הדרך בת 40 (ביום שישי הקרוב...) , נשואה ואמא לתאומים מקסימים בני תשע וחצי. עוסקת בתחום התיירות ליווי וארגון קבוצות לחו"ל, וכן הדרכת טיולים בחו"ל. מרצה בכירה בקורס מדריכי טיולים בחו"ל ובקורסי סוכני נסיעות, וכן מרצה בנושאי תיירות שונים לקהל הרחב ולארגונים חו"ל, חו"ל , חו"ל...אז מה מביא אותי לכאן בכל זאת?? לטייל בשוק בשבילי זה הרבה יותר מקניות חומריות, הרבה יותר קניות לנשמה. מסוגלת לטייל בשווקים שעות, אבל לא בין דוכני הכל בשקל ..אלה בסמטאות, להציץ פנימה מאחורי הבסטה ולראות מה מתנהל מאחוריה, לעקוב אחר פעלותיו של ילד בן 7-8 כשהוא רכון מעל ארגז ירקות למכירה או סוחב כמו חמור ..מה שמחזיר אותי לשאלת מיליון בדולר איזה סיכוי יש לאדם בחייו. השווקים של אירופה שונים מאסיה וכמוהם שונים גם מאפריקה בתקופות השונות ובאורחות חיים אנו יכולים להבדיל מאירופה של ימי הביניים, שם נהגו בעלי המלאכה או המוכרים לגור מעל חנותם, לעומתם הקפידו במרוקו, כמו בארצות האיסלם האחרות, להפריד בין רבעי השוק לרבעי המגורים, ובשוק גרו רווקים בלבד, במקום מיוחד מעל החנות, שנקרא "מצרייה". מסורת זו נשמרת במידה רבה גם כיום. לעתים נבנו ב"קיסריות" השונות דירות מעטות להשכרה. למרות שנדמה לעתים כי שוק מזרחי הינו ערבוביה אחת גדולה, הרי הוא מתנהל לפי חוקים כלכליים ברורים למדי. בעלי המלאכה והסוחרים השונים, מתרכזים באזורים שונים לפי מרכולתם, כפי שהיה נהוג בעולם העתיק בעולם כולו. במקום היוקרתי ביותר, בלב השוק, בדרך כלל סמוך למסגד, נמצאים שוק הבדים המכונה גם "שוק האדונים" .דהיינו, שוק הסוחרים המכובדים, ולצדו שוק הבשמים. שווקיהם של חרשי הנחושת והמסגרים נמצאו במרחק מה מהם. הלאה, רחוק יותר, נמצאו שווקי הצבעים והבורסקאים. האמת היא שסדר כזה נשמר היטב בעיר פאס, הבירה העתיקה שלמרגלות הרי האטלס התיכון. תושבי פאס מקפידים בשווקים על חלוקה חדה מאד בין אזורי השוק. בעיר מרקש לעומתם, הידועים כחמי מזג ונחשבים לסוערים יותר באורח חייהם, משקפים את נטייתם ל"בלגן" גם באופי השוק. כך מתערבבים להם בבזאר של מרקש חנויות הקרמיקה עם חנויות הבדים, וחנויות הכסף נושקות לדוכני התמרים, דבר המוסיף לקסמה של העיר. אפשר לקנות בשוק אין ספור מזכרות שתבאנה עמנו הביתה את ניחוחו האוריינטלי: גלביות יפהפיות הרקומות בדוגמאות מסורתיות; כלי נחושת מבהיקים באדום ובצהוב; מוצרי עור המפיצים את ריחם למרחוק; מאובנים וחפצים עתיקים; אפילו חפצי קודש יהודיים. יש כאן כמעט כל מה שהתייר חפץ, משטיחים ועד אגוזים. אך מעבר לכל אלו, השוק הינו הרבה יותר מאשר מקום לערוך קניות. השוק הוא מוזיאון חי לתרבות עממית ושורשית, שהולכת ופסה מן העולם. זהו המקום להתחקות אחר מלאכות רבות, שדומה ועברו מן העולם: עושי הגבינה, מפטמי האפרוחים, צובעי הצמר, חרשי הנחושת והקדרים - סימפוניה של קולות וצבעים, חזרה במנהרת הזמן אל העולם של המאה ה-19. עד לפני מספר שנים עבדו כאן גם הבורסקאים, מעבדי העורות. השוק של מרקש, כמו שווקים אחרים, קטנים יותר, אוצר בתוכו מידע, שקיימת סכנה שתוך דור - יעבור מן העולם. עולם רוחני, עולם של אמונות הנעות על פני קשת רחבה שבין פאראפסיכולוגיה לבין רפואה עממית. גם אם נתפתה לזלזל במגידי העתידות וקוראי המחשבות, לא נוכל להתעלם מחשיבותה של הרפואה העממית ומיתרונותיהם של תכשירים צמחיים. השוק של מרקש, אליו מגיעים אנשים מכל האזור, הינו במידה רבה, תמצית של החברה המאגרבית המסורתית. זוהי חברה "בראשיתית" שקפאה על שמריה; חברה האפופה ביידעונים, איצטגנינים, פולחן קדושים, לחשים, קמיעות וסממני מרפא. בסמטאות הססגוניות קשה שלא למצוא מרפאים עממיים המציעים את מרכולתם, כשהם משקיעים מאמץ כביר בדרך הצגת המרכולת, ובתעודות המוכיחות את מצוינותם וניסיונם העשיר בריפוי חולים. פופולריות במיוחד, כמו בכל מקום, הן אלו המשבחות את האון הגברי או המעוררות את תשוקת האשה לבעלה. במרוקו, רבים המאמינים עדיין ב"תורת הסימנים", שעיקרה הוא שצורת עלי הצמח מורה על אופן פעולתו. כך, למשל, צמחים שצורת עליהם כצורת לב, יהיו יעילים כנגד מחלות לב, ופקעות שצורתן סגלגלה ייטיבו לפעול כנגד אימפוטנציה. גם לצבע הפרח נודעת חשיבות רבה. כך, למשל, פרחים אדומים ייטיבו כנגד מחלות דם, וכדומה. גם אם חלק מהאמונות עלולות להעלות חיוך אצל בוגרי החינוך המודרני, אין לזלזל בידע הרפואי העצום שהצטבר במקומות אלו. בסמטאות, בחנויות התבלינים ובכיכר השוק, מסתופפים להם מרפאים מסוגים שונים; חלקם לחשנים ומעוננים ואחרים מרפאים של ממש: מקבעי שברים, רופאי עיניים, מיילדות וספרים. הספר מסוגל, בדרך כלל, לבצע חמישה טיפולים שונים, כמו: ברית, הקזת דם, טיפול בכווייה, עקירת שיניים וקעקוע.כמו בתמונה המצורפת.