סופן של החנויות הלא-וירטואליות הולך ומתקרב...

[Midriff]

מוזר

הניתוחים שאני שמעתי הפילו את האשמה העיקרית על שינויים בהרגלי הקניה - כלומר האינטרנט ובדיקת דירוגים במקום לטייל בחנות ולקנות את מה שנראה יפה, והשינויים בהרגלי הצריכה - כלומר כמות הזמן הפנוי שיש לילדים (שהוא לא עם מסך כלשהו)

 

[placid1]

כנ״ל

 

[danakama10]

הוושינגטון פוסט הזכיר את כל אלו

אבל התמקד בטענה המוזרה שהעלו בטויזאראס שצמצום הילודה תרם לכשלון שלהם. הוושינגטון פוסט טען שהם צודקים ושצריך לעודד הגברת ילודה והגירה.

 

[בוקובזה שטראסה]

הוושינגטון פוסט לא טען את זה.

עיתונאי אחד בוושינגטון פוסט בשם אנדרו ואן דאם טען את זה בטור דעה שלו. רק על מה שמפורסם תחת The Post's View אפשר לאמר "הוושינגטון פוסט טען."
&nbsp
&nbsp

 

[ilanvag]

לא זה ולא זה.

הבעיה העיקרית של Toys R Us הייתה קרנות הפרייבט אקוויטי שרכשו את החברה בשנת 2005. מאז הם חלבו את Toys R US, הכניסו אותה לחובות אדירים בשביל להוציא ממנה כמה שיותר כסף (הרבה הרבה מעבר למה שהם שילמו עבורה), ובעצם גרמו לכך שלהנהלת החברה לא הייתה שום יכולת תמרון ושום משאבים כספיים בשביל להחזיר את החובות, להתמודד בשוק, ולהיות תחרותיים.
&nbsp
אם מישהו רוצה את ההגדרה של "קפיטליזם חזירי" -- זה בדיוק המקרה. כמה מיליארדרים עשו עוד הרבה מאוד כסף, על חשבון חברה משגשגת ועשרות אלפי עובדים שהולכים הביתה...

 

[איי ל]

כן, פספסת.

לדעתי בייבייבייבי (איזה מעצבן לכתוב את זה בעברית) היה לי חשק לצאת מהחנות חצי דקה אחרי שנכנסתי אליה. וזה קרה בשתי חנויות שונות. לא כך הדבר אצל Toys Were Us.
&nbsp
והם יכולים להאשים את מי שהם רוצים, הבעיה הגדולה שלהם היא שהרשת נרכשה ע"י קבוצה שמימנה את רכישת הרשת באמצעות הלוואה שקיבלו כנגד הרשת (הרשת משמשת כביטחון להחזר ההלוואה). כך הבעלים החדשים העמיסו חובות על הרשת, עד שזו קרסה.
&nbsp
חבל, אהבתי את הרשת הזאת.

 

[danakama10]

כן, קראתי שזו הסיבה העיקרית

את שאלתי אם פיספסתי משהו כיוונתי למעשה לסעיף 2, מדוע הגברת ילודה היא תנאי להמשך שגשוג כלכלי.

 

[איי ל]

סתם תירוץ שהם משתמשים בו.

 

[danakama10]

העניין שהטענה הזו, שהזדקנות אוכלוסיה היא סכנה להמשך קיום חברה משגשגת מוזכר לעיתים קרובות.

 

[Boston Guy]

טיעון כלכלי פשוט: זקנים עולים כסף, צעירים עושים כסף...

רואים את זה היטב בארצות ארופה. ומתחילים לראות את זה גם בארה"ב.
ה"בייבי בומר'ס" (שאני נספר בשורותיהם, מסתבר) מגיעים לגיל פרישה ויוצאים לפנסייה. חלק מרצון, חלק מהכרח (פיטורים מחמת AGE DISCRIMINATION, תקנות במקום העבודה לגבי "פרישה מנדטורית" בגיל מסויים וכיוצ"ב.).

דור שלם (וגדול) הופך ל"פסיבי" מבחינת הכנסות.
מצד שני -
האנשים הללו מתחילים למשוך את החיסכון הסוציאלי שאליו הם הפקידו כל החיים (אם זה ה"ביטוח הסוציאלי" במדינות אירופה או ה SOCIAL SECURITY כאן בארה"ב).
ובנוסף - אצל רוב האנשים יש קורלצייה בין הגיל ובין עלויות (וכמות) שרותי הרפואה שהם צורכים.
ולא משנה אם זה בארה"ב או באירופה - רוב האנשים האלו נסמכים על מערך ה"רפואה הסוציאלית" של המדינה (מדיקייר בארה"ב, או הרפואה הציבורית החינמית באירופה).

יוצא מהעובדות הללו שאם התמהיל של האוכלוסייה נוטה לכיוון של "יותר זקנים" - הקופה הציבורית מתחילה להיכנס לגירעון. פחות אנשים מפקידים בה כסף, ויותר אנשים "מושכים" ממנה כסף.

כל הרעיון של "רשת הביטחון הסוציאלי" הוא שהרבה צעירים תומכים במעט זקנים.
אם ניקח את יפן, לדוגמא - אפשר לראות מה קורה בחברה שבה התקדמות הרפואה ב 50 השנה האחרונות גרמה לתוחלת החיים של האדם להתארך ב 15-20 שנה,
כשבמקביל זו חברה ש"סוגרת את עצמה" להגירה,
ובגלל תהליכים חברתיים כאלו ואחרים קצב הפיריון הטיבעי בה יורד בצורה קונסיסטנטית במשך שנים רבות.
תוך שנים בודדות, כמעט 40% מתושבי יפן יהיו בני יותר מ 65.

התוצאה? יפן איבדה בעשורים האחרונים את כל רוב היתרון הכלכלי, הטכנולוגי והתעשייתי שהיה לה כשאני הייתי צעיר.
אני לא יודע אם את זוכרת - אבל בשנות ה 70 היה פחד קמאי בארה"ב ש"יפן תקנה את כל העולם ואת ארה"ב". הכלכלה היפנית הייתה ה 800 POUND GORILLA של העולם.
היום - הכלכלה והתעשיית של יפן היא צל חיוור למה שהיא הייתה לפני 30 שנה.
וקוריאה הדרומית, שהייתה השכנה הקטנה והמפגרת של יפן - הפכה למעצמה טכנולוגית. כי "כמות הזקנים" באוכלוסייה של היא פחות מחצי מזו של יפן.

אבל... מסתבר לקוריאה יש בדיוק אותה בעייה כמו ליפן - רק שהיא נמצאת "בפיגור" של 20 שנה בתהליך הזה.
נכון להיום - קצב "הזדקנות" האוכלוסייה בקוריאה הדרומית הוא הגבוה ביותר בעולם.
ומכיוון שם החברה הקוריאנית היא "סגורה" ולא מקבלת הגירה, ומכיוון שהצעירים בקוריאה היום - בדיוק כמו הצעירים ביפן של לפני 30 שנה - עושים פחות ופחות ילדים (אין להם זמן לזה - זה גם מקלקל את הקריירה וגם מקלקל את הגיזרה, ורואים את הקמטים ב SELFIE...) . הסיבות החברתיות של הקוריאנים הן שונות מאלו של הצעירים היפנים של לפני 30 שנה - אבל התוצאות לטווח ארוך כנראה יהיו זהות.
אם התהליך ימשיך - כנראה שעד סוף המאה הנוכחית הכלכלה של קוריאה תדעך ביוק כמו שהכלכלה של יפן דועכת.

 

[danakama10]

יפן -

הכלכלה היפנית נחלשה לא בגלל הזדקנות האוכלוסיה. עין בערך Lost decade על מנת להבין מה קרה. היא גם השתקמה מאז המפולת שלה, ולמעשה, ב- 2012 ה- GDP היה גבוה יותר מאשר בשיא של 1995.
בנוסף, כיום (2016), ה- GDP פר אדם הוא בשיא כל הזמנים של יפן.
סין, לעומת זאת, ה- GDP שלה אדיר, למעלה מפי 2 מזה של יפן, אך ה- GDP פר אדם הוא רק כ- 8000 $, לעומת 47600 $ ביפן.

לי זה מראה שאולי באוכלוסיה משכילה ומתקדמת, אין צורך לפחד מירידה בפריון. היעילות במדינות האלו רבה, ועם מעט כוח אדם ניתן לייצר כמויות גדולות.
בנוסף, בילודה נמוכה יש גם יתרונות, למשל, פחות הוצאות (בעיקר על לימודים), פחות אבטלה, הוצאות גדולות יותר של אנשים (צריכים לחסוך פחות לדור העתיד) שמשקיעים ביותר חפצים וביותר דברי יוקרה.

 

[TrigATUSA]

הצמיחה ביפן מזערית, 0.5% לשנה

https://tradingeconomics.com/japan/gdp-growth
&nbsp
למה זה קשור אם לא להזדקנות האוכלוסיה?
למרות עליית הGDP הפער עם ארצות אחרות הצטמצם מאוד, כלומר בהמשך המגמה יפן תתחיל להתדרדר ברמת החיים
&nbsp
חוץ מזה, הגירה למטרת העלאת הילודה לא סותרת הגירה משכילה ובעלת כישורים. אלו לא שתי מטרות נוגדות, למרות שלתמהוני בארה"ב משום מה הפרוגרסיבים איכשהוא נתקעו עם העמדה לא ברת ההגנה שהדרך היחידה להגירה זה לתת לכל מי שרוצה להגר לא חוקית ולהלבין רטרואקטיבית את כולם

 

[danakama10]

הצמיחה השנתית ביפן היא 2%

(gdp annual growth rate), שזה בערך מה שיש בארה"ב (2.5%) וגרמניה (2.90%).
https://tradingeconomics.com/japan/gdp

כן, בסין, וגם בהודו ומצרים לדוגמה, הצמיחה השנתית גבוהה בהרבה (6.8%, 7.2%, 5.3%, בהתאמה). ככה זה בשווקים מתפתחים.

ברור שזה לא קשור להיקף הילודה, אלא לעובדה שמדובר ב- emerging markets, לעומת המדינות ה- developed. אגב, רמת הילודה בסין נמוכה מאשר רמת הילודה בארה"ב ועוד רבות וטובות. אני מניחה שהיא תמשיך לרדת, כי זה התהליך שקורה ב(כמעט) כל המדינות כאשר איכות החיים גדלה. מעט אנשים אשר חיים טוב לעומת הרבה אנשים שחיים רע עם תמותה גבוהה.

מספר פרטים לגבי האוכלוסיות השונות: בארה"ב, אחוז האוכלוסיה בין הגילאים 0-14 הוא 18.73% בעוד שבסין הוא 17.15% (ביפן 12.84%).
כן, בסין רק כ- 10% מהאוכלוסיה הם מעל גיל 65 מול בערך 15% בארה"ב (ביפן כ- 28%), ואני מייחסת זאת לתמותה בגיל צעיר יחסית.

הנתון האמיתי להסתכל עליו כדי לראות שהמצב הכלכלי הוא טוב במדינות מפותחות גם אם הילודה מצומצמת וה- GDP צומח בקצב איטי יחסית הוא ה- GDP per capita. ביפן, שהאוכלוסיה שם בהחלט מזדקנת יחסית למדינות אחרות, המספר הוא כ- 47600 $ לשנה, והוא ממשיך לצמוח צמיחה מתונה מדי שנה (תוך נפילות קטנות פה ושם). בארה"ב המספר הוא כ 52200 $ וגם כן ממשיך לצמוח צמיחה מתונה מדי שנה תוך כדי נפילות קטנות פה ושם.

בגרמניה אגב המצב די דומה ליפן. אחוז האוכלוסיה בגילאי 0-14 הוא 12.84%, מעל גיל 65 כ- 22%. ה GDP פר אדם כ 45555 $ וכמו בשאר המדינות המפותחות, ממשיך לעלות בקצב מתון תוך כדי נפילות קטנות פה ושם.

האם ה- GDP פר אדם היה גדל לו הילודה היתה גדלה? יתכן. אבל במקביל היא אולי היתה מורידה את איכות החיים של התושבים (השקעה נמוכה יותר בכל ילד, צפיפות, עליית מחירי דיור, פחות משאבים להשקיע בעצמך, לחץ נפשי גדול יותר (עשוי להביא למחלות, היעדרויות רבות מהעבודה, יותר ביקורים אצל רופאים), חיסכון גדול יותר ופחות consumption). במצב כיום ה- GDP פר אדם (והכללי) ממשיך לעלות, ורמת החיים של האנשים גבוהה.

לגבי ההגירה, מסכימה איתך בהכל. איכשהו בין התומכים במסתננים הלא חוקיים יש כאלו שטוענים שהם הרי מקדמים את הכלכלה בארה"ב (בעוד שמספרים מראים שהם מנצלים משאבים ציבוריים אדירים, והתרומה הכלכלית שלהם נמוכה בהרבה). כל הדברים הללו אינם רלוונטים בכל מקרה, כי מי שאינו חוקי אמור להיות מסולק, גם לו היה תורם לכלכלה.

 

[Boston Guy]

יש הבדל בין "לקרוא סטטיסטיקות" ובין "להבין סטטיסטיקות".

ה GDP של יפן בשנת 1995 היה באזור ה 5 טריליון דולר.
בשנת 2017 ה GDP של יפן היה קצת פחות מ 5 טריליון דולר.
כלומר - 22 שנה אחרי 1995, ה GDP של המדינה הוא אותו GDP (נניח - זה קצת פחות אבל זה לא משנה).

אבל... הדולר של 1995 היה שווה הרבה יותר מהדולר של 2017.
כמה יותר? ובכן, מחשבון האינפלצייה אומר שדולר אחד של שנת 1995 שווה ל 1,61 דולר של שנת 2017.
כלומר - במונחים ריאליים, ה GDP של יפן (כל המדינה) בשנת 2017 נמוך בכמעט 40% ממה שהוא היה ב 1995.

אם משווים את זה לגרף ה GDP של ארצות הברית, למשל - ה GDP של ארה"ב כמעט הכפיל את עצמו מאז 1995. וגרף ה GDP של ארה"ב הוא קו כמעט ישר, בשיפוע לינארי. ADJUSTED FOR INFLATION - ה GDP של ארה"ב גדל בקצב צנוע (אבל קיים).

ומכיוון שאנחנו בפורום של ישראלים - ה GDP של ישראל ב 2017 היה פי 4 מה GDP של 1995. קצב גידול כפול מזה של ארה"ב. כלומר - במונחים ריאליים ה GDP של ישראל יותר מהכפיל את עצמו.

ודרום קוריאה? ה GDP שלה ב 2017 היה גדול פי 3.5 מזה של 1995.

זה ההבדל בין "כלכלה בדעיכה" ובין "כלכלות בפריחה".

עכשיו נסתכל על הסטטיסטיקה של "כמה אנשים עובדים יש במשק".
בארה"ב, בדרום קוריאה, בישראל - מספר ה"אנשים העובדים" (EMPLOYED PERSONS) עלה ב 20% - 30% בין 1995 ל 2017.
ביפן - ב 1995 היו 62 מליון עובדים, ובשנת 2017 היו 62 מליון עובדים.
הקו של הגרף שטוח כמעט כמו מה שמופיע על המסך של מד הדופק בחדר הניתוח אחרי שמנתח מביט בשעון ואומר "TIME OF DEATH... ".
וזה אחרי שיפן העלתה את "גיל הפרישה" פעמיים מאז 1995, כלומר "ניפחה" את מספר העובדים.

מה שאת כותבת לגבי "עם אוכלוסיה משכילה ומתקדמת, אין צורך לפחד מירידה" רק מבליט עוד יותר את עומק חוסר ההבנה שלך בכלכלה בסיסית.
העולם שלנו פועל על העיקרון שאותו תיאר יפה לואיס קרול:
“My dear, here we must run as fast as we can, just to stay in place. And if you wish to go anywhere you must run twice as fast as that.”

 

[Fellowship]

משפטים רבים של לואיס קרול בספרי אליס הם פשוט פנינים

שבקריאה ראשונה נשמעים מטופשים, אבל מהווים מטאפורה, ביקורת, חידודי לשון ואפילו משוואות מתמטיות.

 

[danakama10]

לא עשית את שיעורי הבית ששלחתי אותך לעשות

המשבר הכלכלי של יפן שנקרא the lost decade ושנמשך בעצם כ 20 שנה לא נגרם בגלל מיעוט אוכלוסיה.

האם יש ארצות שיכולות להפיק תועלת מגידול מסויים באוכלוסיה? כן. כשהרמה נמוכה כל כך כמו בגרמניה ויפן לדוגמה, יהיה לזה ערך כלכלי. יש מעט מאוד מדינות שעשויות להפיק מכך תועלת וצריך לזכור שיהיו לכך גם חסרונות. ראה״ב לעומת זאת אינה זקוקה לגידול אוכלוסיה, לכן הטיעון של טויזאראס מטופש לחלוטין, כמו הנסיון של הוושינגטון פוסט להצדיק זאת.

 

[Boston Guy]

עיניים להם ולא יראו אוזניים \ להם ולא ישמעו אף

\להם ולא יריחון

אותו THE LOST DECADE, שהפך ל LOST 2 DECADES, שבקרוב יהיה ה LOST 3 DECADES - הוא ההוכחה הכי טובה למה שאני כותב.

יותר מ 25 שנה עברו מאז תחילת שנות ה 90 ואותו "פיצוץ בועה" שלכאורה גרם לעשור \ שניים \ שלושה האבודים הללו.
כמעט כל "מדינה מפותחת" אחרת עברה לפחות "משבר כלכלי" קשה אחד במהלך 25 השנים הללו. רוב המדינות עברו שניים או שלושה.
אבל הכלכלה של רוב המדינות האחרות הצליחה להתאושש, לנער מעליה את השפעת המשבר ולהמשיך לגדול תוך עשור פלוס מינוס.
אבל לא יפן.

המפולת הכלכלית האחרונה של ארה"ב בשנות האלפיים (במבט לאחור היה משבר אחד שקרה בשתי "פעימות" - 2001 ו 2008) היתה לא פחות חמורה מהמשבר של יפן בתחילת שנות ה 90. והינה אנחנו ב 2018 - עשר שנים אחרי. ויש צמיחה לעומת 2008.

ה GDP של יפן ב 1995 היה 5.45 טריליון דולר
ה GDP של ארה"ב ב 1995 היה 7.66 טריליון דולר.
כלומר - ה GDP של ארה"ב היה גדול ב 40% מזה של יפן.

נרוץ 22 שנה קדימה - ובשנת 2017 ב GDP של ארה"ב הוא 19.4 טריליון, וה GDP של יפן הוא פחות מ 5 טריליון.
ה GDP של ארה"ב הוא פי 4 מה GDP של יפן... פער של 40% הפך לפער של 400%.

המציאות שמול העיניים שלנו - זו שמראה לנו ש 25 שנה אחרי המשבר של יפן העשורים של יפן ממשיכים להיות "אבודים" - זו ההוכחה הכי מוצקה לכך שאיזשהוא גורם מהותי ביפן אינו מאפשר לה להתאושש. אנשים חכמים ממני מצביעים על ההתכווצות וההזדקנות של האוכלוסייה ביפן כ"גורם המהותי" הזה.

אז איך ארה"ב הצליחה לגדל את הכלכלה שלה כמעט פי 4 ב 22 שנה?
אולי בגלל שהאוכלוסייה של ארה"ב גדלה ב 20% בתקופה הזו - מ 266 מליון איש ל 325 מליון איש.
כמעט 60 מליון איש התווספו לארה"ב בתקופה שעליה אנחנו מדברים.
60 מליון נפשות שהיו צריכות גג מעל הראש (ומאות אלפי אנשים התפרנסו מלבנות את הגג הזה),
אוכל כדי לקיים חיים (ומליונים התפרנסו מלגדל, לעבד, לארוז ולמכור את האוכל הזה)
בית ספר לילדים שלהם (מה שמספק עבודה למורים),
וכיוצ"ב.

אם ארצות הברית היתה מחליטה בשנות ה 90 לנקוט במדיניות האידיוטית של "ארה״ב לעומת זאת אינה זקוקה לגידול אוכלוסיה" - אז אני ומשפחתי לא הייתי כאן, את ומשפחתך לא היו כאן, סיליקון וואלי היה עדיין שדות וחוות חקלאיות, והכלכלה של ארה"ב הייתה עדיין כלכלה של 7 טריליון דולר לשנה...

לארצות הברית יש שני דברים שפועלים לטובתה:
1. היא אדירה בגודלה - ובת'כלס 90% ממנה עדיין לא מיושב. יש לארה"ב את השטח והמקום לקלוט עוד מאות מליוני אנשים, אם תרצה.
2. אנשים עדיין רוצים לבוא לארה"ב. מה זה רוצים? יורד להם ריר מהפה.... 70 שנה של קמפיין השיווק והמיתוג של "אמריקה" שבוצע על ידי חברת הפירסום "יהודי הוליווד בע"מ" הביא לכך שארה"ב היא ארץ החלומות של רוב תושבי העולם. החלכאים והנדכאים - וגם ה"מקצוענים והמדענים".

מהבחינה הזו - יש לארה"ב "צרות טובות".

 

[danakama10]

די לפיזור הנתונים הבלתי רלוונטים

בשנים האחרונות הכלכלה של יפן עלתה על הגל. גם הצרות הכלכליות לא נבעו מהאוכלוסיה המזדקנת, כך שכל הנתונים שאתה מפזר סביבך בסיטונאות לא מעניינים. בכלל, יש כאלו הטוענים שמעולם היא לא באמת היתה בצרות...
https://www.forbes.com/sites/eamonn...e-worlds-most-absurd-media-myth/#5b1a0c1f3fe4

רמת החיים ביפן מצויינת, ה- GDP לאדם גבוה וגדל וגם ה- GDP עצמו (למרות שהוא פחות משמעותי. מה שחשוב הוא פר אדם).
נראה שאתה יותר מתרגש מכך שהאוכלוסיה שם מזדקנת מאשר הם. ליפנים טוב והם לא רוצים לייבא אנשים. נראה לי שהם יעדיפו לייצר בארצות אחרות ולהשתמש בכוח העבודה שם מאשר להתחיל לעודד הגירה. ה- GNP יגדל ואתה תחגוג על ה- GDP המצומק...
ה- GDP per capita שלהם מעט נמוך משל ארה"ב, כפי ש*תמיד* היה, גם בתקופות החזקות שלהם, אך הוא עדיין גבוה, והם לא סובלים מבעיות חברתיות וכלכליות מסויימות שיש בארה"ב שחלקן נובע מבליל האנשים שמגיע לכאן. לחלקם מנטליות שונה מאוד, חלקם בורים, חלקם מוצצים משאבים ממשלתיים, וחלקם תורמים לחברה. הרי אלו ארצות הפכו לארצות עשירות שכל העולם רוצה לנהור אליהן? בעיקר ארצות בהן שלט מוסר העבודה הפרוטסטנטי, ובשנים האחרונות גם התרבות של ארצות מזרח אסיה הצליחה להתרגם גם כן להצלחה כלכלית. כמובן שיש מדינות עשירות בגלל משאבי טבע שיש שם, בלי קשר לתרבות העבודה. (אני לא יודעת אם מותר בכלל להגיד דברים כאלו בעולם PC).

אמריקה היתה מסתדרת יפה מאוד גם בלעדיך וגם בלעדי, כמו שגם ישראל מסתדרת יפה בלעדינו.

אני חושבת (ואני לא היחידה) שהרבה נוטים להגזים בחשיבות גידול האוכלוסין עבור המשך השגשוג הכלכלי. יפן היא דוגמה טובה לכך, למרות שכאמור, בגלל שגידול האוכלוסין כל כך נמוך היא כן יכולה לשפר במידה את המצב הכלכלי למרות שיהיה לזה גם מחיר. בינתיים הם מתמודדים עם המצב יפה מאוד. אנשים שבעבר הועסקו רק בחצאי משרות מועסקים במשרה מלאה (ההכנסה שלהם עולה), אחוז האבטלה יורד, נשים מועסקות יותר, וגיל היציאה לפנסיה עולה (זה אני דווקא לא משוכנעת שזה דבר חיובי). כאמור, גם האופציה ליצר בחו"ל קיימת.

עכשיו, אם ביפן ששם קצב הילודה נמוך כל כך, מסתדרים, על אחת כמה וכמה פה בארה"ב. אנחנו רחוקים מהרגע בו נצטרך להיות מודאגים ולהביא מהגרים כדי להגדיל את האוכלוסיה. כך שהטיעון של טויס אר אס והתמיכה הנלהבת של הווישנגטון פוסט היא מטופשת.

 

[KallaGLP]

את עושה קפיצה גדולה מדי

מזה שגידול לא מבוקר באוכלוסיה ענייה ונחשלת כמו במדינות עולם שלישי זה לא טוב לזה שהקיצוניות השנייה זה טוב. אבל זה לא עובד ככה. זה חשבון אלמנטרי והיגיון פשוט: אם אין מספיק צעירים בריאים שעובדים ומשלמים מסים ולעומתם יש הרבה זקנים שלא עובדים ולא משלמים מסים ושהמדינה צריכה לדאוג להם, לשלם להם קיצבאות ביטוח, לסבסד שירותי רפואה וכו', מהאין מסים שהיא מקבלת, שום רמת השכלה לא תמנע את הקריסה הכלכלית שלה. זה רק עניין של זמן

 

[John the Savage]

אין צורך לפחד ...

נשים לרגע את הכלכלה בצד. את יודעת מה יקרה ליפן בעוד 10 דורות אם נניח ששיעור הילודה ישאר כמו היום? האוכלוסיה תהיה 4% מגודל האוכלוסיה כיום. כלומר במקום 127 מיליון איש יהיו שם חמישה מיליון. ובעוד 20 דורות יהיו שם 230 אלף איש. ובעוד 40 דורות ישארו 433 יפנים. ובאסימפטוטה, אפס.

תחזית לא רעה לחיות הבר ולסביבה, אבל פחות אופטימית למין האנושי ...