כמו שכבר נכתב, זה תלוי אזור.
איפה שאנחנו גרנו בישראל, הילדים, אף על פי שלמדו בבית ספר מרוחק (לא בעיר שבה גרנו) ולכן לא היה מנוס מלהסיע כשרצו לבקר את החברים מבית הספר, כן נפגשו חופשי עם החברים בשכונה ונשארו בחוץ בכל שעות היום, כולל בערב. ממש ליד הבית היו לנו גינות ציבוריות, מגרשי משחקים, מגרשי ספורט - והילדים פשוט הלכו לשם לבד. וכשלקחנו כלב, אז בכלל - כל בעלי הכלבים, וביניהם ילדים רבים, היו נשפכים החוצה ל"מעגל כלבים" (סתם אזור בגינה ציבורית) ומבלים ביחד שעות של זמן איכות. הילדים, אף על פי שהיו די קטנים (חוץ מהבכור, שכבר היה בצבא ולכן לא היה בכלל בבית, כל היתר היו בגילאים של מתחת ל-13 כשעזבנו), יצאו בערב, לבד או עם הכלב, ונפגשו עם חברים. נכון, הם גם היו בחוגים, אך זה כי הם רצו, וזה לא היה על חשבון הבילוי עם חברים בכל רגע פנוי. פליידייטים, כאמור, קבענו רק עם החברים שגרו רחוק, אף פעם לא עם ילדי השכונה. אני מעריכה שאילו היו לומדים בבית הספר המקומי, לא היינו קובעים כאלה בכלל.
אגב, גם במקום שאנו גרים בו עכשיו, ילדים, אפילו קטנים, מסתובבים חופשי בחוץ לבד עם חברים, כי זה מקום בטוח ואינטימי שממש מתוכנן עבור משפחות צעירות, אז שוב - זו יותר שאלה של מקום ושל אופי התושבים המקומיים. במקום שבו גרנו בקליפורניה, למשל, היה מקובל שהילדים נפגשים עצמאית עם חבריהם רק החל מסוף החטיבה או תיכון (וגם אז לא כולם), לפני זה כמעט תמיד היה צורך לקבוע מראש, אפילו אם הילד גר ממש קרוב.
בלי קשר, אני חושבת שלשאול שאלה כזו כללית אין כל כך טעם. הרי ברור שהכל שאלה של אישיות, נסיבות: העדפות אישיות, הסיבות מאחורי ההחלטה לחזור (כלומר עד כמה רע להם בארה"ב), הנסיבות בישראל (מה מחכה שם מבחינת עבודה, משפחה, איכות ורמת חיים וכו', ובמיוחד בהשוואה למה שהיה בארה"ב), איך ובאיזו מהירות הילדים מתאקלמים (מניחה שמשפיע מאוד על מצב רוח ההורים), עד כמה הציפיות שלהם מלכתחילה ביחס לחזרה היו ריאליסטיות וכו'. והרבה גם תלוי באופי - יש אנשים שלא אכפת להם איפה הם גרים, טוב להם בכל מקום והם מסתגלים יחסית בקלות לכל שינוי. אני, למשל, לא כזאת - אם אני לא מתחברת לסביבה שבה אני גרה (וזה כולל טבע ונופים מסביב), זה מציק לי מאוד ואעשה הכל כדי לשנות זאת. אז זה גם תלוי איפה גרים בארה"ב ובישראל - למשל, אהבתי את המקום שבו גרתי בישראל, את הנוף, את הקרבה לחברים ולמשפחה וכו'. בארה"ב שנאתי את עמק הסיליקון ולא התחברתי בכלל למקום, רק כשעברנו לוושינגטון התחלתי להרגיש בבית.
בקיצור - זו שאלה כל כך אישית, שלא ברור לי איך אפשר ללמוד או להסיק משהו מהחוויות של אחרים.
