במה שהפך למצב עצוב במיוחד, ה-WWE הצליחו למכור את הספר של ריק פלייר אבל פגעו במאמצי שיווק אחרים. הרבה מאלו שמעורבים בספר מאוד לא שמחו עם הכיוון. במקום להתמקד בקריירה של ריק פלייר, הם מתמקדים בכמה עמודים בהם פלייר יורד על מיק פולי, האלק הוגאן וברט הארט. אמרו שפלייר הונחה מגבוה לרדת על ברט בקידום הספר בקנדה, ועשה את זה. פלייר מאוד שמח לרדת על ברט אחרי מה שאמר עליו. הוא אמר שהשתמש במות אחיו כדי לנקום ב-WWE אחרי הדפיקה ב-1997, ואמר שברט חולה באלצהיימר כי בלבל בין התרסקות המטוס ב-1975 בה פלייר שבר את הגב, ובין זאת בפלורידה בה בובי שיין מת ב-1974, וברט תיקן את עצמו תוך שעות. הספר של פלייר הגיע למקום שביעי באמזון קנדה, והוא במקום החמישי בניו יורק טיימס. לא ידוע איך זה עזר לארה"ב.
באוף דה רקורד, פלייר אמר שהוא מחבב את הוגאן, לא מחבב את בישוף, וחושב שהוגאן הוא הגדול בכל הזמנים כי הוא הכנס מלא כסף. הוא אמר שהוגאן הוא כוכב גדול אבל הוא מתאבק טוב יותר. העניין הוא שאין באמת ויכוח בנושא- הוגאן משך יותר קהל, פלייר מתאבק יותר טוב. הוא אמר שפולי כוכב והכניס כסף ועדיין הוא כועס על מה ששלח לו אחרי רסלמניה. פלייר לא היה אמור להיות ברסלמניה פרט למנג'ר של רנדי אורטון ובאטיסטה ופולי רצה את פלייר, כי חשש שאורטון יקפא ופלייר יוכל לעזור לו. בגיל 55 ועם צוואר שבור, פלייר התווסף לקרב קצת לפני, גנב את ההצגה ונצץ יותר מרוק שחזר אחרי שנה, ופולי אחרי ארבע שנים. פולי אמר שהוא זה שהביא את פלייר לאירוע הגדול. פלייר אמר שפולי לא יכול להתאבק לשעה, אבל זה כנראה לא רלוונטי. אם היו משווים אותו לריקי סטימבוט, דורי פאנק ג'וניור או ג'ק בריסקו, כן, אבל הוא לא מתאבק טכני. הוא התאבק 23 דקות אחרי ארבע שנים בקרב שהיה אפילו טוב מבנואה-טריפל אייץ'-מייקלס, שיחד עם קורט אנגל הם המתאבקים שפלייר הכי אוהב היום.
הוא צודק לגבי זה שהסגנון של פולי עם הסיכונים הוביל למנטליות בעייתית. פולי כעס שהארגון פרסם את זה, אבל זה לא חשוב בגלל הביקורת על ברט והמוות של אואן. עורכים כן רצו להוציא את זה אבל ויס רצה את זה בפנים. פולי כעס שפלייר אמר שהוא חנפן. הוא אמר שפלייר לא יזלזל באנדרטייקר וטריפל אייץ' שזלזלו בפלייר ציבורית בתקופת האטיטיוד, יותר מפולי, ויותר מברט ברגע שהתנצל לפלייר בתחילת 1998. הוא אמר שהוא כתב את האנגל עם הכותבים, והוא לא אמר לבריא גרוויץ שכתב יפה לג'ני מקארתי או החמיא למייקל הייז על השירה שלו, אלא היה צריך להתחנף בפני וינס. הוא אמר שתמיד אמר שווינס טעה בדפיקה ומעטים מודים בזה. הוא ניסה לשתוק לגבי הספר של פלייר, אבל כשהספר יצא הוא כעס וחשב שאולי זה חלק מפיוד. כשגילה מג'ון לורינייטיס שזה לא זה, הוא לא רצה פיוד מול פלייר. עכשיו הוא חושב שזה כבוד שהוא חלק מהספר של פלייר, כי בעבר ראה את פלייר-ריקי סטימבוט ב-1984 והם היו מעל כל מה שראה ב-WWF. כעבור 20 שנה, הוא עוזר לספר של המתאבק הזה.
הוא התקשר לווינס מקמהן וביניהם הכל בסדר. הוא התבקש ללכת לוועידה הדמוקרטית הלאומית, כי היאבקות נחשבת לשמרנית אבל הקהל מגוון יחסית. הוא יחזור בסתיו לקדם ספר ילדים ולא יעשה את הפיוד עם פלייר. הוא לא פוסל את זה ויהיה מוכן בתמורה לסכום הנכון, אבל הוא לא מצפה שזה יקרה ולא רוצה אנגל שבו לא מיידעים אותו. עוד רעיון שיווק שנפגע היה עם ברט. כשווינס עודד את פלייר לקבור את ברט בקנדה, שיין מקמהן דיבר עם ברט. הוא, ברט ווינס נפגשו בפלורידה לפני יותר משנה. הוא אמר שהארגון רוצה לפרסם את האוטוביוגרפיה של ברט, DVD ואפילו אחד על מונטריאול. הוא אמר שהארגון רצה קו מרצ'נדייז חדש של ברט, ושיהיה דובר וינאם במופעים, בעיקר בקנדה ובאירופה. שיין לא אהב את זה שברט לא הסכים או שהובך מזה שפגעו בו וסירב להמשיך. ברט רוצה DVD אבל זה יהיה קשה. וינס חושב שלסכסך בין מתאבקים יגרום לסטוריליינים טובים, או שהוא מנסה להעתיק את ג'ים בארנט. הארגון מנסה להביא אגדות לקידום קרבות ישנים ואוספים, כמו בילי גרהאם, או ריקי סטימבוט וברונו סאמארטינו. פלייר אמר באדמונטון שלא התכוון לזה, וזה מה שהוא חושב. הוא בעסק המון זמן ויודע מי טוב ומי לא כי התאבק עם כולם, עם ברוזר ברודי, רוק, דאסטי רודס, וואהו מקדניאל, באדי רוג'רס, ג'ין קיניסקי, האלק הוגאן, רודי פייפר, רנדי סאבאג', ריקי סטימבוט והוא יודע מי טוב ומי לא. הוא אומר שברט היה וורקר נהדר וטכני, אבל לא היה פרפורמר וחסר כריזמה.
כשפלייר דיבר על ברט, שאלו אותו על כריס בנואה, אלוף העולם הטכני, עם פחות כריזמה ופחות משיכת קהל מברט. פלייר אמר שלבנואה יש כריזמה, היא לא נוטפת ממנו אבל הוא מצליח ופשוט לא קיבל הזדמנות, והוא ביישן שלא אומר שהוא הטוב שיש, ושהוא לא מעריץ גדול של עצמו. הוגאן אמר שפלייר כעס על זה שהצליף בדיוויד. הוא אמר שהוא פעם פגע ברנדי סאבאג' בצורה דומה והוא הרביץ לו בחזרה. הוא אמר שהוא כן דיבר עם פלייר על זה ופלייר אמר לו להצליף חזק, אבל שפלייר חיבק אותו בסוף. הוא אומר שפלייר עכשיו מוכר מזה ספרים אבל זאת לא האמת, והוא לפחות שמר על הכל קרוב לאמת בספר שלו.
באוף דה רקורד, כששאלו אותו אם היה עושה את הכל שוב, פלייר אמר שלא, כי זה לא שווה את הכאב למשפחה שלו. הוא אמר שבלי זה הוא לא היה ריק פלייר, שהרוויח המון וכתב רק מכר והיה כוכב. הוא אמר שהעסק אז, בלי חופשים, מופעים כפולים ונסיעות, מנעו ממך חיי משפחה. הוא לא יכול היה לעשות את זה והילדים הבוגרים שלו כעסו מזה שהוא הזניח אותם, בניגוד לילדיו הצעירים. הוא אמר שהיום כן אפשר כי יש שלושה ימים חופשיים. מייקל לנדסברג אמר שזה השתפר, ופלייר אמר שהיו דברים רעים פעם כמו הנסיעות וחוסר בכיסוי רפואי, אבל שהמוצר עצמו היה נהדר. הוא אמר שהתמכר לאלכוהול, ואחרי קרב ארוך הוא יצא בחצות וחגג עד שש בבוקר בבר, ואז קם בתשע להתאמן, ונסע או טס לעיר הבאה. זה עדיין היה בעייתי כי הקדיש מלא זמן לברט. הוא אמר שברט גיבור ספורט קנדי כי אנשים כמו וויין גרצקי עבור לארה"ב. הוא תיאר את ברט כמידקארדר משנות ה-80 כשהוגאן שלט, שלא משך קהל ווינס החליט להיפטר ממנו- בלי לדבר על זה שהצליח הכי טוב במשך חמש שנים ווינס הציע לו חוזה ל-20 שנה שלוש שנים אחרי שכביכול הרס את הארגון- ואריק בישוף היה טיפש שלקח אותו ב-2.5 מיליון דולר לשנה כי לא משך קהל גם ב-WCW. לנדסברג אמר שה-WWF ניצחו את WCW גם בזמן של ברט ודיבר על זה ששיא הקהל המשלם הוא באצטדיון וומבלי, ופלייר אמר שזה בגלל וינס. אבל אי אפשר להגיד שברט לא משך והארגון כן משך. כששאלו את פלייר לגבי הכישרון שלו, פלייר אמר שיש המון מתאבקים כאלה. בנוגע לסרבייבור סירייס, פלייר אמר שלא כעס על ברט אבל איבד כבוד ויותר לאחר המוות של אואן. הוא אמר שרבים מאמינים שברט כועס יותר על מונטריאול מאשר אואן, ואמר שברט היחיד שיצא נגד וינס אחרי המוות. לנדסברג אמר שזה נראה ככה כי הוא מפורסם, והאמת היא שדייבי בוי סמית' שעמד לחתום ודיאנה אשתו הגנו על וינס. אלי אמרה דברים אבל כשג'ים ניידהארט קיבל חוזה של שש ספרות היא שינתה את דעתה, ושניהם פוטרו ממש לפני סוף התביעה. מרת'ה, הלן, ברוס וברט מאוד שנאו את וינס בהתחלה. רוס וקית' היו שליליים. פלייר כנראה לא ידע את זה. קית', ברט ומרת'ה נשארו באותו הצד. ג'ורג'יה, אימא של טדי, ואליסון, היו ניטרליות וגם ההורים, אבל זה היה בלתי אפשרי. רוס וברוס רצו לערוך מופעים של סטמפיד עם מתאבקי WWF כמו בנואה וג'ריקו, אז הם תמכו ב-WWF.
פלייר אמר שאם יחטוף פיילדרייבר, ישבור את הצוואר וימות, הוא רוצה שאשתו וילדיו יודו ב-RAW למעריצים ועל זה שהוא חי את החיים. לנדסברג אמר שזה שונה ממה שקרה לאואן. פלייר אמר שברט הוביל טריטוריה אחת, ואילו הוא התאבק בפסגה ביותר אולמות ועם יותר כוכבים גדולים. לגבי הקרב הכי גדול בכל הזמנים, הוא לא ענה ואמר שהיום זה שון וטריפל אייץ', אבל הוא אמר שהוא חושב שקרב גדול פוטנציאלי הוא אנגל-שון שמעולם לא קרה. הוא אמר ששילם יותר כסף על משקאות מאשר ברט על המלתחה שלו. כשברט אמר שפלייר חזרתי, הוא שאל איך ברט יכול בכלל לדבר עליו בזירה.
פלייר אמר שברט מתאבק טכני מאוד, לא כריזמטי, נוקשה שלא הכניס כסף. עם כמה שווינס היה חכם הוא לא הצליח לצאת מהחוזה עם ברט, ורק אריק בישוף שילם לו 2.5 מיליון דולר כדי להגיע ל-WCW, שם נכשל. פלייר התלונן לגבי הכותב שלו, קית' אליוט גרינברג, שלק לעצמו חופש אומנותי. הוא זרק את שתי הגרסאות הראשונות של הספר שלא היו דומות למה שכתב ומלאות קללות, כמו הספר של פרד בלאסי. זה לא היה הוא. הוא לא מדבר בגסויות, מול נשים וילדים.
פלייר אמר שהוא לא דומה לבלאסי, מבחינת גרינברג כן כי הוא כתב. הם לא נתנו למארק מאדן לכתוב את הספר. גרינברג בכלל גדל על ברונו סאמארטינו שהיה השיא מבחינתו. הוא בחור נחמד אבל לא כתב כמוהו.
