לא נגד ארה"ב ולא בעדה
פשוט, בניגוד אליך, לא מיניתי את עצמי לסניגור של ארצות הברית, ואני מכיר בחולשותיה, בחולייה ובפשעיה, לצד מעלותיה ותרומותיה הרבות לעולם. אין לי גם שום כוונה לסנגר על יפן, שפשעיה המחרידים בזמן המלחמה ידועים לכל, אלא רק לשים את הדברים בפרופורציות. הרשה לי להתעלם מההגדרה המגוחכת של "אידיוט משפטני" שיושב באו"ם- אבל ההגדרה של ג'נוסייד היא מדויקת מאד, ומקובלת פחות או יותר (בויכוחים מסויימים) על כל המומחים העוסקים בתחום. אתה יכול לחלוק כמובן על ההגדרה, אבל אז אתה צריך להסביר בדיוק מדוע. דרך אגב, מעניין שיפן לא הופיעה ברשימת מבצעי הג'נוסייד בקישור שהבאת. לא נתקלתי עד היום באף חוקר רציני שמייחס ליפן ג'נוסייד. לפני שאכנס להגדרה ולניתוח המקרים שעומדים על הפרק- חשוב לציין משהו. האמירה שלך, לפיה "עבור הקורבנות זה לא משנה", נכונה ואני מסכים איתה בהחלט. עבור מי שבני משפחתו נרצחו בדם קר, אין שום הבדל אם מדובר בג'נוסייד או לא. אבל כהיסטוריונים, אנחנו צריכים להסתכל על העובדות בקור רוח, להבחין בין סוגים שונים של פשעים ולנתח את המניעים שעומדים מאחוריהם. ג'נוסייד, כפי שכתבת גם אתה בהודעתך, הוא "חיסול קבוצות חברתיות כמו מעמדות, שבטים, וקבוצות דתיות". חיסול המוני של מתנגדי משטר אינו ג'נוסייד, ואינו נחשב כג'נוסייד על ידי אף חוקר רציני. מדוע? מכיוון שכאן אין כוונה להשמיד קבוצה אתנית כקבוצה אתנית, והדבר גם לא מתבצע בפועל- ישנו טבח המוני של מספר מסויים, לעיתים גבוה, מחברי הקבוצה, בשל התנגדותם למשטר. אם כן, הבה נתייחס למקרים שהבאת, ונדון בשאלה- מהו ג'נוסייד ומה לא. 1. רצח האינדיאנים בארצות הברית- רצח האינדיאנים בארצות הברית עונה לכל ההגדרות של ג'נוסייד, אפילו לפי ההגדרות של החוקרים המצמצמים ביותר. זאת מכיוון שלאמריקאים, או לפחות לרבים מאד מקובעי המדיניות בארצות הברית, היתה כוונה ברורה, מוצהרת וגלויה להשמיד את האינדיאנים כקבוצה, במקרים מסויימים גם עד האיש האחרון. כך, למשל, אמר תיאודור רוזוולט, לעתיד נשיא ארצות הברית, בנאום ב-1886: "אינני קיצוני עד כדי כך שאומר, כי אינדיאני טוב הוא רק אינדיאני מת. אבל תשעה מתוך עשרה אינדיאנים טובים רק כשהם מתים, ואין להתעכב יותר מדי על גורלו של העשירי. אפילו לקאובוי המרושע ביותר יש יותר ערכים מוסריים מאשר לאינדיאני הממוצע." ואכן, כוחות אמריקאים של רוצחים ידועים לשמצה כקסטר ושרמן טבחו שבטים שלמים, במטרה גלויה ומוצהרת להכחיד אותם מעל פני האדמה. בניגוד לנאצים, לא היה אכפת להם אם אינדיאנים בודדים ינצלו. לא היה כאן אייכמן, שרדף בקנאות אחרי כל ילד יהודי שנמלט. אבל הם רצו להשמיד את הקבוצות כקבוצות. אם תרצה, אוכל לתת לך דוגמאות רבות נוספות. 2. רצח הקולאקים בידי סטלין- עונה לדעתי להגדרה של ג'נוסייד. אמנם הקולאקים הם כביכול מתנגדי משטר- אבל למעשה מדובר במעמד חברתי נרחב במיוחד, שעצם העובדה שאתה מתגורר במקום מסויים- בלי קשר אמיתי לעמדותיך הפוליטיות- מצביע מבחינת המשטר על העובדה שאתה משתייך אליו. זאת אומרת, אתה קולאק וראוי למוות, גם אם לא עשית דבר כנגד המשטר, לא התכוונת לעשות דבר כנגד המשטר, ולא תמכת באופן אקטיבי או פסיבי במישהו שהתכוון לעשות משהו נגד המשטר. ואכן, הקולאקים הומתו ברעב המוני ומכוון. לפיכך, רצח הקולאקים באוקראינה הוא השמדת עם בעיני רוב החוקרים. אמנם, לא דובר על השמדת העם האוקראיני, אבל דובר בגלוי על השמדת הקולאקים- קבוצה חברתית ענקית לכל דבר ועניין- שכמעט ואי אפשר להימלט ממנה. 3. טבח הטוצי בידי ההוטו ברואנדה הוא ג'נוסייד קלאסי, שני בחומרתו אולי רק לשואה. אם תקרא קצת חומר על הנושא, כמו למשל ספרו החלוצי של סקוט שטראוס, את מאמרה של רנה למבשרד (Journal of Genocide studies research, 2002,4:4) או את ספר זכרונותיו של מפקד כוחות האו"ם ברואנדה, גנרל רומאו ד'לייר, תראה היטב כי היתה כוונה מפורשת מצד מנהיגי ההוטו, יורשיו של הנשיא שנרצח, להשמיד את כל הטוצי ברואנדה ללא פליט ושריד. הג'נוסייד לא היה התפרצות זעם אקראית, אלא מבצע מתוכנן היטב. 3. הטבח ההמוני של אזרחי הדרום במלחמת האזרחים בארה"ב בידי גנרלים כגרנט ושרמן, אינו עונה להגדרה של ג'נוסייד. לידיעתך, צבאות הצפון המתקדמים השאירו אדמה חרוכה מאחוריהם בכל מקום אליו הגיעו, שרפו שדות, טבחו אזרחים באופן המוני והטילו טרור דמים על האוכלוסיה. ובכל זאת, הכוונה היתה לנטוע אימת דמים בלב תושבי הדרום כדי לשבור את התנגדותם, ולא להשמיד את האמריקאים הדרומיים כעם או כקבוצה. 3. טבח הפיליפינים בידי האמריקאים בסוף המאה ה-19- אינו עונה להגדרה של ג'נוסייד. האמריקאים ביצעו בפיליפינים מעשי טבח המוניים ואכזריים, של אזרחים ולוחמי מחתרת- בלי להבחין יותר מדי מי זה מי. למשל, בסוף המאה ה-19, באחד המקרים, נטבחו אלפים רבים של אזרחים על שפת הר געש. כעשרים אלף פיליפינים, רבים מהם אזרחים, נטבחו בידי צבא ארצות הברית במהלך הלחימה, וכמאתיים אלף אזרחים מתו מרעב עקב ההרס שהותירו אחריהם האמריקאים (יותר ממספר הקורבנות הסינים בסינגפור, גם לפי ההערכה שהביא יובל). הפיליפינים היו שקועים ב"בבוגדנות נתעבת, באכזריות מזעזעת," לפי דברי שר המלחמה. לפי אחד הגנרלים, הם היו "גורילות שמתחבאות בין השיחים, פראים שמפרים את כל חוקי המלחמה כפי שהם ידועים לאומות התרבויות." גנרל אחר טען שאי אפשר להבדיל באמת בין אזרחים ללוחמים, וכתב ב-1901 כי "הבעיה יותר קשה כאן בגלל הבוגדנות האינהרנטית לעם הזה, מספרם הגדול, וחוסר היכולת להבחין בין הרעים האקטיביים לרעים הפסיביים." אחד החיילים כתב: "פיליפיני טוב- זה פיליפיני מת. אנחנו לא לוקחים שבויים- עופרת זולה מאורז." אחר טען: "הם הורגים ומענים את האנשים שלנו, אז אנחנו נהרוג את הפצועים ואת כל היתר. שום מעשה אכזריות אינו מספיק כעונש לקופים הטפשים הללו- שאין להם הערכה לכבוד, חביבות או צדק- לכן, אין זה מפתיע כי הבחורים ממלאים את השחורים [הפיליפינים] בעופרת לפני שהם מבררים אם מדובר בחבר או אויב." גנרל ארתור מקארתור, מפקד צבא ארצות הברית, אמר כי "גזעים נחותים מתים מפצעים יותר מהר מאשר אנגלו-סקסים." אבל, וזה אבל גדול- מעשי האכזריות ומעשי הטבח ההמוני של האמריקאים לא נועדו להשמיד את הפיליפינים כעם (חרף התבטאויות ג'נוסידיות של חיילים מסויימים)- אלא אך ורק לדכא את התנגדותם כדי לבסס את הכיבוש האמריקאי הקולוניאליסטי בארצם. לפיכך- אין מדובר בג'נוסייד. זה לא מקל, כמובן, מאחריותם של הפושעים האמריקאים. 5. מעשי הטבח של היפנים בסינגפור, כמו גם במקומות אחרים- לא עונים להגדרה של ג'נוסייד. היפנים טבחו אנשים שנחשדו בעיניהם בשיתוף פעולה עם הסינים- ולא בכוונה להשמיד את הקבוצות הללו עד האיש האחרון, או כקבוצות. הרי בתוכניות היפניות, ואני לא מדבר על תעמולה- אלא על תוכניות מסווגות שנועדו לעיני המנהיגים בלבד- נקבע מקום לסינגפורים, לסינים, לפיליפינים ולאחרים. מקום נחות- בוודאי. ניצול קולוניאלי- בלי ספק. עבדות בסגנון זו שהיטלר ייעד לרוסים- לא, ובטח שלא כוונה למחוק אותם מעל פני האדמה כקבוצות. היפנים לא היססו לרצוח כל מי שהפריע לתוכניתם, אבל התוכנית הזאת לא כללה השמדת עם, לא לפי כל המקורות הידועים לנו. דבר זה אינו מפחית, כמובן, מחומרתם של הפשעים היפניים- שראויים להוקעה- ולענישה של האחראים בעונש החמור ביותר.