קטנוניות כמו שלך
תספיק כדי להחריב שני עמים יחד. אתה יכול להתעמת איתי בטיעונים העילגים שלך, אבל האמת חדה ואיתנה עומדת מולך ואני רוצה להציג לך עובדות ולא פיסות של גועל נפש וטיעונים של קטנוניות וחוסר מוסריות. לידיעתך הלא רבה, קיים מאגר נתונים של אנשם אשר מחכים לתרומה, ובמידה ומתקבל תרומה שלא ממוענת לכתובת מסויימת היא נשלחת לאדם מטבלת הנתונים ללא כל התערבות חיצונית. אף על פי כן, רשאי אדם לתרום איבר כלשהו לאדם אחר ע"פ בחירה, ובאם תמצא התרומה כשירה ואפשרית, לא יהיה צורך במאגר הנתונים והתרומה תעבור אל האדם שנבחר. בנוסף לכך, רשאי אדם להחליט למי אינו מעוניין לתת את התרומה ולבטל מגזרים שלמים מלקבל את תרומתו, למשל על רקע עדתי. כלומר, ברדגע שאתה חותם על כרטיס אד"י אתה יכול להחליט שהשימוש באיברייך המיועדים לתרומה ייעשה אך ורק ביהודים הזקוקים לתרומה. מטעמיים הומנים יש להתחשב ברצון המת והתרומה ממעונת רק לאוכלוסייה שבחר. במקרה הנ"ל האב לא הציב אולטימטום והחליט לתרום את אברי ילדו המת, לכל אחד שיוכל לנצל בזכותם, לכשנאמר לו שהתרומה יכולה לעשות דרכה לילדים יהודים השיב בחיוב טענה ש"ילד הוא ילד" והמעשה יעזור לקירוב לבבות בדרך להשגת השלום המיוחל. לגיב אימרתך הקטנונית ומלאת הגזענות באשר לכך שהאב פרץ בבכי לאחר שגילה כי איבריו הצילו את חייה של ילדה מפקיעין, ואילו הייתה זו ילדה מתל אביב ודאי לא היה בוכה, אשיב בקצרה:
אז מה? גם אם היה מקלל את הילדה מתל אביב שתרומת איברי בנו הצליחה בה, הדבר לא היה גורע ולו במעט מגדולתה של התרומה, ומהעובדה שהשתמש באיברי בנו שנרצח מאש יהודים בכיד להציל ילדים יהודים. לא כל שכן, אתה משתמש פה בהשערות בזויות על מנת להעמיד ראיות, אם לשפוט אותך על כך- יקירי, אין לך קייס. בחלק מדברייך ביימת גינוי של החיילים (שלא היה ולא נברא) והצורך שלך להצדיק את מעשם, לקרוא לילד מחבל, ולגרום לקורא התמים וההיגוני להבין מדברייך שהילד גזר על עצמו את גורל המוות ושאין טעם לעסוק בנושא מעידה על טיבך. כלומר על רעתך. אתה לא עומד כאן למשפט בבג"צ, אבל בבית הדין האנושי של כולנו אתה מוכרז כנאשם בחוסר אנושיות ממעלה ראשונה. אין לי עוד טעם להמשיך ולהתייחס לטיעונייך הנבובים שנובעים כל כולם מבורות וחוסר אנושיות ומורס אומר רק דבר אחד לסיכום: אם במקרה היה הילד יהודי, הייתה קמה קול זעקה על המרצחים חסרי הרחמים. ואולם, הילד אינו יהודי ובכל זאת נרצח- ואין ולו מילת גנאי אחת לחובת החיילים שהרגו אותו. האב יכל מטעמים אישיים ומובנים של הורה שכול להרים אצבע מאשימה אל עבר החיילים, אך הוא לא עשה כן והסוגייה אינה זאת. הנני חושבת שהמעשה יכל להמנע, ועם זאת ליבי עם חיילי צה"ל התשושים והסוגייה הפסיכלוגית בנושא ודאי שתזכה אותם מכל אשמה, אף שכזאת לא הופנתה כלפם. אם כן, לא די בכך שלא הופנתה אשמה אל עבר החיילים, הגדיל האב לעשות והחליט להפוך מעשה זה של חוסר צדק לצדק ממעלה עליונה. הוא השתמש במוות שלו כדי להציל חיים, בלי הבדל של דת או גזע וביקש להעביר שיעור חשוב לכולנו על חשיבות השלום ומהותו, כי כולנו חלק מגורל המוות שלא פסח על ילדו. יש כאן מעשה אציל כל כך שנשגב מבינתו של האדם, הלא זה רע מטבעו.
ת ת ב י י ש