אני מבין שדעתך נקבעה מראש
ולא אוכל לשכנע אותך אחרת, אבל אני מקווה שאוכל לשכנע את קוראי הדיון הזה: האב לא הפסיק לרגע להאשים את החיילים והוא הודיע שאין שום קשר בין ה-"תרומה" לבין כוונתו לתבוע פיצויים מהמדינה, הנה הלכה תיאוריית ה-"סלחנות" הלא מבוססת שלך. להפך, הוא אף אמר לבוסטון גלוב שאילו בנו היה בן 18 הוא היה חושב פעמיים לפני שהיה תורם בשל החשש שהאיברים אולי יגיעו לחיילים כלשהם. דברייך על מיעון פשוט אינם נכונים. כן, החולה יכול לצרף מה שהוא רוצה לכרטיס, אבל בסופו של דבר מי שמחליט על התרומה הם אך ורק קרובי המשפחה מדרגה ראשונה שלו, והם לא חייבים להתחשב ברצונו או בחתימתו על הכרטיס, ובטח שלא במסמך שצרף אליו. התרומה הממוענת היחידה האפשרית היא תרומה מן החי בין ידידים, שצריכים לעבור ועדה בה הם מוכיחים שהם אכן ידידים וזו תרומה אלטרואיסטית (בפועל רבים מרמים את הוועדה ומבצעים דרכה סחר בלתי חוקי באיברים), אבל הועדה הזו קיימת אך ורק למען תורמים מן החי, ולא למקרה שלנו. הנה קישור על מדיניות השוויוניות המלאה של המרכז להשתלת איברים. המשמעות של מדיניות הקצאה שוויונית בשילוב העובדות שהוצאו מגופו לפחות 6 איברים ושערביי ישראל מהווים 20% מהאוכלוסייה (מבלי להתייחס לערביי יש"ע) היא שהסיכוי שערבי לא יקבל ממנו איבר הוא 6^0.8 = 26%. לכן הטענה ש"ילד שנרצח ע"י יהודים הציל ילדים יהודים" פשוט לא נכונה עובדתית כי מלכתחילה רוב הסיכויים היו שערבים ייהנו מהתרומה, וכאן כמובן נמצאת משמעות תגובת האב לזהות המושתל שעוזרת לנו לשלול את הטענה שמטרתו הייתה להציל ילדים יהודים. אין ספק, במבחן התוצאה נעשה באיברים שימוש "כדי להציל חיים, בלי הבדל של דת או גזע" אבל אני מדגיש שוב: היו לאב בדיוק 2 אפשרויות, או להציל ערבים ויהודים, או לא להציל אף אחד, כאשר האפשרות השנייה היא מפלצתיות לשניה והאפשרות הראשונה היא אלמנטרית שכל אדם "בלי הבדל דת, גזע או מין" שאינו מייחס חשיבות ל-"כבוד המת" היה בוחר בה. אילו הייתה לו אפשרות להציל רק ערבים והוא היה בוחר להציל גם יהודים אז דברייך היו נכונים, אבל זאת לא המציאות, מה לעשות? ולמרות שזה מיותר אני רוצה להדגיש שאין לי ספק שכמו בכל חברה אנושית יש אנשים נהדרים ומוסריים בקרב מיליוני הערבים ביש"ע, ויש כאלה שאילו הייתה עומדת בפניהם הברירה הזו היו בוחרים להציל גם יהודים, אבל המבחן הזה לא התרחש במקרה הזה ולכן אי אפשר לשפוט על פיו את האב. אז נכון, אילו הייתה לי מטרה פוליטית "להוכיח" שהערבים הם אנשים טובים אז הפיתוי לכופף את העובדות ולעשות שימוש במקרה הזה היה אדיר, ואכן ח"כ מוחמד ברכה ואחרים לא עמדו בו. אבל אני מצפה מאנשים בעלי יושר אינטלקטואלי להיות מודעים לכך.
ולא אוכל לשכנע אותך אחרת, אבל אני מקווה שאוכל לשכנע את קוראי הדיון הזה: האב לא הפסיק לרגע להאשים את החיילים והוא הודיע שאין שום קשר בין ה-"תרומה" לבין כוונתו לתבוע פיצויים מהמדינה, הנה הלכה תיאוריית ה-"סלחנות" הלא מבוססת שלך. להפך, הוא אף אמר לבוסטון גלוב שאילו בנו היה בן 18 הוא היה חושב פעמיים לפני שהיה תורם בשל החשש שהאיברים אולי יגיעו לחיילים כלשהם. דברייך על מיעון פשוט אינם נכונים. כן, החולה יכול לצרף מה שהוא רוצה לכרטיס, אבל בסופו של דבר מי שמחליט על התרומה הם אך ורק קרובי המשפחה מדרגה ראשונה שלו, והם לא חייבים להתחשב ברצונו או בחתימתו על הכרטיס, ובטח שלא במסמך שצרף אליו. התרומה הממוענת היחידה האפשרית היא תרומה מן החי בין ידידים, שצריכים לעבור ועדה בה הם מוכיחים שהם אכן ידידים וזו תרומה אלטרואיסטית (בפועל רבים מרמים את הוועדה ומבצעים דרכה סחר בלתי חוקי באיברים), אבל הועדה הזו קיימת אך ורק למען תורמים מן החי, ולא למקרה שלנו. הנה קישור על מדיניות השוויוניות המלאה של המרכז להשתלת איברים. המשמעות של מדיניות הקצאה שוויונית בשילוב העובדות שהוצאו מגופו לפחות 6 איברים ושערביי ישראל מהווים 20% מהאוכלוסייה (מבלי להתייחס לערביי יש"ע) היא שהסיכוי שערבי לא יקבל ממנו איבר הוא 6^0.8 = 26%. לכן הטענה ש"ילד שנרצח ע"י יהודים הציל ילדים יהודים" פשוט לא נכונה עובדתית כי מלכתחילה רוב הסיכויים היו שערבים ייהנו מהתרומה, וכאן כמובן נמצאת משמעות תגובת האב לזהות המושתל שעוזרת לנו לשלול את הטענה שמטרתו הייתה להציל ילדים יהודים. אין ספק, במבחן התוצאה נעשה באיברים שימוש "כדי להציל חיים, בלי הבדל של דת או גזע" אבל אני מדגיש שוב: היו לאב בדיוק 2 אפשרויות, או להציל ערבים ויהודים, או לא להציל אף אחד, כאשר האפשרות השנייה היא מפלצתיות לשניה והאפשרות הראשונה היא אלמנטרית שכל אדם "בלי הבדל דת, גזע או מין" שאינו מייחס חשיבות ל-"כבוד המת" היה בוחר בה. אילו הייתה לו אפשרות להציל רק ערבים והוא היה בוחר להציל גם יהודים אז דברייך היו נכונים, אבל זאת לא המציאות, מה לעשות? ולמרות שזה מיותר אני רוצה להדגיש שאין לי ספק שכמו בכל חברה אנושית יש אנשים נהדרים ומוסריים בקרב מיליוני הערבים ביש"ע, ויש כאלה שאילו הייתה עומדת בפניהם הברירה הזו היו בוחרים להציל גם יהודים, אבל המבחן הזה לא התרחש במקרה הזה ולכן אי אפשר לשפוט על פיו את האב. אז נכון, אילו הייתה לי מטרה פוליטית "להוכיח" שהערבים הם אנשים טובים אז הפיתוי לכופף את העובדות ולעשות שימוש במקרה הזה היה אדיר, ואכן ח"כ מוחמד ברכה ואחרים לא עמדו בו. אבל אני מצפה מאנשים בעלי יושר אינטלקטואלי להיות מודעים לכך.