אני חושב שיותר מדי פשטני.
א. אין גיוס חובה של ערבים. חלק גדול מהם, וכמעט כל מנהיגיהם- מתנגד לגיוס, שרות, או כל מה שקשור אליו. (משהו דומה גם עם היהודים החרדים). וכן. העניין רגיש ו/או בעייתי. ב. הצבא הוא גדול, ויש בו יחידות רבות, ומגוון גדול של תפקידים ומקצועות. וגם קובע קריטריונים לגבי מי מתאים, או יכול, להגיע לכל אחד מהם. וקריטריונים אלה גם משתנים, במשך הזמן. חלק מהשינויים- ביזמת הצבא, שהגיע בעצמו למסקנה שיש צורך לשנות. וחלק- בלחץ יחידים, או ארגונים, שטוענים ש"מקופחים". ויש גם חריגים שניהלו מאבקים, כדי להגיע למקום שקריטריונים קיימים לא אפשרו להם. וקריטריונים אלו- כוללים לא רק נתונים פיזיים והשכלה. יש מקומות שגם מוצא ורקע (ולמרות שזה נשמע גזעני- לא חושב). אז כשבזמנו לא התאפשר לי להגיע ליחידה מסויימת, מסבות כאלו- לא קבלתי זאת כ"קיפוח", אלא כ"ככה זה". אתם מרבים להזכיר את חיל האויר. החיל אכן גדול. אבל יש בו מעט טייסים, והרבה מאד בעלי תפקידים אחרים. חלקם לגמרי "לא זוהרים" (פקידים, מחסנאים, מכונאים, טכנאים וכו'). ורק בשנים האחרונות התחילו לקבל בחורות לקורס טייס, וכבר יש גם טייס דרוזי, ואני חושב שהוזכר בתקשורת גם חניך בדואי. אני חושב שמדובר בתהליך קיים (לא יודע אם מהיר מדי, או אטי מדי), שבו, עם הזמן, נפתחות יותר אפשרויות בפני מי שמתגייס. אז לטעון, מלכתחילה, "לא מוכן לגיוס, כי מקופח באפשרויות"- לא רציני, לדעתי. (גם בפני מתגייס יהודי- לא כל האפשרויות פתוחות לבחירה).