הוא רוצה שאני אהיה מאושרת?
סבבה! תודה רבה! אני מאושרת כאתאיסטית. ברגע שאני אפגוש אותו אני אגיד לו "אני מצטערת שהיו לי ספקות, אני בסך הכל בת אדם עם פגמים רבים, סלח לי, כעת אני מוכירה לך טובה על כל אשר עשית לנו". ובאמת ובתמים אתכוון לכך. כשאפגוש אותו (או אותה, או שנייהם)... ועוד שאלה לי אליך-אם ה' נתן לנו את האפשרות לבחור בין טוב לרע, אם ה' גרם לנו להיות מספיק חלשים לבחור ברע, איך הוא יכול להאשים אותנו אחר כך? כך שלא ממש חשוב אם יש אלוהים, כל מה שבאמת חשוב היא הבחירה בין להיות בנאדם מוסרי לבין להיות ברברי רוצח. אין שום קשר לאמונה כאן, כל עוד אתה מכבד את סביבתך ולא מתנהג כמו שמוק- תאמין במה שתאמין...ואיפה המוסר של ה' יהיה כאשר יאמר שהצדיקים הם אלו שהאמינו בו, בעוד שהרשעים הם אלו שלא האמינו בו וחיו את כל חיים כשהם עוזרים לזולת, נותנים כבוד, אהבה ולא פשעו? הרי אני נשבעת להיות בנאדם טוב עכשיו, אך לעולם לא לחזור בתשובה. אז הוא יעניש אותי על כך? ואם אחזור בתשובה, ואהיה מניאקית אנתיפטית..הוא לא יעניש אותי? אז מה הוא רוצה, גם טעם וגם ריח? אם הוא היה רוצה שנהיה כל כך מושלמים, היה יוצר אותנו ככה. העובדה שנתן לי את הזכות- אז זאת אומרת שיש לי את הזכות. כלומר שאין לי שום חובה לקיים את מצוות היהדות. כמובן שאני מודה למי שיצר אותי כל יום, אני אוהבת את החיים ומעריכה אותם מאוד..רק שזו אהבה מופשטת. אני לא מוכנה עכשיו לדפרס את כל רגשות המשיכה המינית ולא לגעת בבנים עד לחתונה. אני לא מוכנה להתחתן מתוך איזה שידוך חסר רגשות. אני לא מוכנה שיום אחרי שסוף סוף אעשה את זה אהיה כבר בהריון. אני לא מוכנה שאת כל חיי אבזבז או במטבח, או בהריון, או בעבודת אל. אני לא מוכנה שהמשפחה העצומה שאקים כדתיה תתקיים מנדבות ומהמדינה ותעזור לשפל הכלכלי בגלל שכל מה שמעניין את בעלי הוא ללמוד תורה. אני לא מוכנה להפוך להיות מכונת שירות משומנת של דת! אני רוצה לחיות!!! ואני גם לא מוכנה לוותר על צ'יז-ברגרס! no way!
