אני לוקחת את הדת
כמשהו מובן מאליו, עד שאני רואה משהו שלא מתחבר לי עם המציאות, וברגע כזה אני שואלת את עצמי מה לעשות ולמה. אבל אני לא יכולה לפקפק בהכל ולנסות להבין את כל הדברים שנמצאים בדת, כי זה פשוט ייקח לי כל החיים להבין למה וכמה, ולכן אני פשוט לא מנסה להבין כשנראה לי שאין מה להבין ואין לי סיבה לנסות להבין. בכל אופן, אני מה שנקרא חפיפניקית. דתיה, אבל לא מתייחסת לזה ביראת קודש וחוטפת התקף לב על כך ששכחתי לברך לפני האוכל. (אבל אני כן שומרת כשרות.... כל הזמן) אז... זהו נראה לי. די נמאס י מהנושא הזה. כולם פה נכנסים לעומק, וזה נהיה ארוך....ומייגע. לילה טוב.