קצת הרהורים שלי בנוגע ללידת בית...

mise

New member
יא בא ביי!!!!

את הגבת בטעות למישהי אחרת שכתבה שהיא רוצה להתרכבל עם התינוק. מילא. מידע מבוסס? יש לך מידע מבוסס משלך? אני מצטערת, כך אני רואה את הדברים. אני לא יכולה להגיד בנשימה אחת "חגורת בטיחות" ו"מצילת חיים". צר לי. אני רואה את הדברים באור קצת שונה, ועיניים אחרות אין לי. אני רואה את האדם כיישות רוחנית שמובילה את חייה ואם הוא צריך להפגע בתאונת דרכים, זה יקרה עם סלקל, עם חגורת בטיחות, או בלי. כל התפאורה שיש מסביב כדי להצדיק את מה שקרה לו, היא רק *תפאורה*. אגב, לגבי הרעיון שלך להניח את התינוק אחרי הלידה על אדן החלון בקומה 4 ומעלה..אז - תינוק בן יומו, וכמה בן כמה ימים ויותר מזה, סביר שלא יזוז בכלל, כך שהסכנה בלהניח תינוק על אדן החלון יותר ממשית בתינוק גדול שיכול לנוע. וע"פ עקרון הרצף (לא ניסיתי, לא מנסה, לא יודעת), דוקא אם תניחי תינוק במקום כזה, הוא יישאר שם, מכוח ההשרדות שלו וידיעה פנימית של הסכנה.
 

כרמית מ.

New member
והיית מנסה את זה עם התינוק שלך?

גם אם "הכל משמיים" / גורל / "הבנאדם מזמין לעצמו" או איך שלא תקראי לזה יש חשיבות גם למעשים שלנו. אחרת: למה שלא תלדי בבי"ח? אם את מכוונת ללידה טובה, היא תגיע, וזה לא יעלה לך כל כך הרבה כסף. וגם: אז אפשר לחצות כביש בלי להסתכל, כי אם אני צריכה להפגע, אז אני אפגע בכל מקרה, ולהיפך. ולגבי עקרון הרצף: א. לא בהכרח צריך לקחת את כולו כתורה מסיני. ב. הכוונה היא לתינוק שיכול לעשות משהו עם תחושת הסכנה ולסכנה שהוא מודע אליה. לא נראה לי שתינוק בן יומו עומד בקריטריונים (ולא הייתי מנסה את זה).
 

mise

New member
תראי.

לא אמרתי הכל משמיים. אני לא חושבת שצריך להאשים את השמיים/קדוש ברוך הוא/אנשים/השכנה/השטיח בדברים שקורים לנו. גם הבן אדם לא מזמין לעצמו. הדברים הם תוצאה של התנהלות גדולה יותר שלו. אז תוצאה זה קצת אחרת מ"הזמנה". למה שלא אלד בבי"ח? כי זה נוגד את תפיסת עולמי מ-א' עד ת'. כל הקונספט של בתי-חולים. זה לא הדיון, אבל ע"פ תפיסת עולמי (לא רק עולמי, גם עולמם של רבים וטובים, ראו ספרו של איון איליץ' "נקמת הרפואה") הרפואה המערבית היא הגורמת לכל מחלות העולם המערבי ובגלל שהיא יודעת לתקן אותן (לא לרפא), היא נקראת "מצילת חיים". מה שנכון. היא באמת מצילת חיי אדם כשמדובר במחלות שהיא עצמה גרמה להן. אין לי טענות כמובן כלפי הרפואה הכירורגית או לחלק מהאורטופדיה, היינו: אדם מימים ימימה קיבע את עצמותיו כשהן נשברו, כשיש אבצסט צריך לנקז אותו וכו', בבחינת: "תן לקיסר מה שהקיסר צריך" (נדמה לי שקנט או האנמן כתבו את זה). בכביש אני אסתכל, כי אדם צריך לשמור על חייו ואין כאן שייכות לתפיסת עולם. אני יכולה כמובן לא להסתכל (תנסי פעם לנהוג בבני-ברק) כשאני חוצה את הכביש, אבל אז אני מפריעה לכל הסביבה ולתנועה, וזו לא המטרה שלי. "האדם הבריא, ירצה מה שיוכל, יוכל מה שירצה, וכל מעשיו יביאו אושר לו ולסובבים אותו" (יוסף רוס) יש גם השפעה לדור שלם על הדור, זה כמו הדוגמא הידועה עם הנוסעים בספינה, שאחד מחליט לעשות חור ואומר "אני קניתי כרטיס, זכותי". אז יכול להיות שאני באמת אכוון לכל הטוב שבעולם ודברים יקרו, מי יודע. יש את ההשפעות הפרטיות שלי ויש את השפעות הדור מסביב, שא"א להתעלם מהן. עקרון הרצף האחרון שאני לוקחת כתורה מסיני. אני חושבת שהעקרון נהדר ואמיתי, אבל יש שם הרבה פערים ופספוסים מבחינת התפיסה. בכ"ז, אנחנו לא בני היאקוואנה, אלא חיים במערב חיים מודרניים. קראתי דוקא כתבה בזמנו על טלי פאחימה ואיך קראו לו..כן - זכריה זוביידי והיה שם תיאור של הכתבת שראיינה אותו, הם היו בבניין והתינוק שלו, בן כמה חודשים, שכב על החומה, כשמצד אחד הגג ומצד שני - כל הדרך למטה מהבניין. זה דוקא הזכיר לי את עקרון הרצף.
 
אני הייתי מתרגמת "תפיסה"

כי זו פרשנות של לידולף לתצפיות האנתרופולגיות שלה, ולא כללי לפיהם יש לנהוג. (לידולף גם כתבה - באופן בוטה, יש לומר - כללי "עשה ואל תעשה" שנובעים משם)
 

mise

New member
אוקיי, נשמע יותר טוב.

אבל היא עצמה קראה לזה "עקרון". (איחפה היא כתבה כללי "עשה ואל תעשה"? בספר? כי סיימתי לקרוא אותו לפני שבוע שוב ואני לא זוכרת כללים).
 
לא, היא לא דוברת עברית ../images/Emo8.gif

concept. קונספציה/תפיסה. כללים - אין רשימה בטבלה, אבל יש הרבה "אם תעשו לילד ככה, הוא יצא ככה", "חשוב --- עם/ל ילד", "אל תגידו X" וכיו"ב. אולי לא הבחנת בזה, כי כולם נראים לך נכונים. אבל הורים שמסתייגים מעצות אלה מבחינים בהרבה מאוד אמירות נחרצות בכזה נוסח.
 

swann

New member
ההבדל הוא שבכביש את יכולה להזהר

אבל הנהג השיכור הבא, או צעיר עייף אחרי בילוי, או סתם מישהו מטורף ולא אחראי - יכולים לסובב הכל. תסתכלי ותזהרי אבל בלי חגורת בטיחות נגד כל אלה לא תוכלי להציל חיים.
 

mise

New member
אז שוב -

תאונה שלא באשמתך, גם היא באשמתך
לפני כמה שנים רכבתי על האופנוע, הייתי רווקה, חזרתי בחצות וחצי בלילה מחברה. נסעתי בכביש הראשי של קרית אונו, הכביש היה ריק, אני נסעתי ישר. הגעתי לככר, מימין הגיע רכב במהירות על ולא הסס אפילו, שלא לומר להפנות ראש ופשוט נכנס לככר במהירות. הוא נכנס בי ואני עפתי לקיבינימט-אמצע הככר-ישר-על-הטוסיק (כי ככה לימדו אותי ליפול מאופנוע כשעפים - על הטוסיק). שכבתי שם לרגע וחשבתי. חייכתי לעצמי. כלומר, הייתי מבוהלת, אבל זה היה מצחיק, כי זו לא היתה אשמתי (לכאורה) וניסיתי לחשוב באותם רגעים למה הגעתי למצב הזה. מהרכב יצאו בחור ובחורה מאוד מאוד מבוהלים. הבחורה צעקה "תזמין אמבולנס!!!", הם רצו אליי, "אל תזוזי, את בסדר?? מה קרה" תוך כדי שהם מחייגים בנייד. קמתי מהר, ניערתי את הבגדים ואמרתי: "רגע אחד!! תניח את הטלפון". "זה בסדר", אמרתי. "לא צריך אמבולנס, לא צריך כלום, אני בסדר. זה היה צריך לקרות וזה לא קרה סתם". הם הסתכלו עליי בהלם. ואז התחלתי להסביר להם בקצרה את השקפת עולמי. הסתכלנו מסביב וראינו את שברי הזכוכית, הוא שאל: "שנחליף פרטי ביטוח?" אמרתי: "אין צורך". הם היו המומים. אשתו צעקה עליו שהוא נכנס לצומת בלי להסתכל והוא חסר אחריות. ואז הם נורא רצו לפצות אותי על הנזק ורצו לתת לי כסף, אז אמרתי שאני לא רוצה. ואז הבחור היה נראה לי מוכר מאוד. אין לי טלויזיה, אבל יצא לי לראות עם אחי הקטן בזמנו איזו תכנית שאהב ביום שישי בצהריים. נדמה לי "אוקטיפוס" או "אבטיפוש", משהו עם טיפוס
אמרתי לבחור: "אתה...אתה מוכר לי. אחי אוהב אותך". הוא אמר: "כן, כן, אני משחק בזה ובזה ובזה ויש לי הופעות, את רוצה לבוא? אמרתי שמה שאני רוצה בתמורה לתאונה זה שיכניס אותי ואת אחי לאחת ההופעות שלו ואחריה נכנס מאחורי הקלעים והוא יעשה לאחי "כבוד" (אחי היה אז בן איזה 13-14). הוא ממש שמח, נתן לי את מס' הטלפון שלו ואמר לי: "כל הופעה, כל מקום וזמן שתבחרי, תביאי גם חברים, הכל עליי". זה היה ההוא, שכחתי את שמו..זה שעושה את תקוה, מאלה ששרים "דוד, אני לא קיפוד" או משהו כזה. עם האורגנית וכל זה, שהשותף שלו משחק את הימרי. קיצר, שבועיים אחרי זה, חברה טובה שלי ששמעה ממני על הסיפור, שהיא חלק מהברנז'ה (צלמת), היתה בהופעה שלו, באמצע ההופעה הוא עצר את המופע והתחיל לספר את סיפור התאונה שלנו לקהל!!! חברה שלי התקשרה אליי באמצע ההופעה בהלם. הוא סיפר לקהל את כל סיפור התאונה ובסוף אמר: "לסיכום, אחד הדבירם הכי לא נעימים שיכולים לקרות לך זה לפגוע באופנוען, אבל אם כבר - אז רק איתה, קרית אונו, אחת בלילה!!!!" תשמעי, זה יכול היה להגמר רע. אני לא אומרת שלא יצאתי עם חבלות ושמבחינת רכוש לא ניזוקתי, אבל האשמה היתה כולה שלי. זה שמי שעשה את התאונה איתי יש לו אשמה משלו, ששייכת רק לו לסיפור הזה, זה משהו אחר. זה מה שנקרא בחסידות "השגחה פרטית" או בהומיאופתיה: "כוח החיות" של אדם פרטי ו"כוח החיות הקולקטיבי", שככה כל כוח בעולם נפגש אחד בשני בדיוק בזמן המתאים לו כדי ללמוד את השעור שלו. וזה מזכיר לי את הפזמון מהשיר של שוטי הנבואה: "מי מכוון את התנועה ומי נוסע איזה מן סוג של השפעה פועל עלי מה האמת בנבואה ומי יודע אם אלוהים נמצא בתוך מחשבותי" לכל דבר יש סימן שקדם לו, דברים לא באים לאדם מהשמיים. סליחה על האורך, זה מה שיצא לי בשליף.
 

swann

New member
חתיכת שליף!

אחרי כל זה באמת אין לי מילים. אבל עדיין לא חושבת כמוך. דבר כזה, או משוגע אחד שעובר צומת במהירות שיא ברמזור אדום - יכולים להגמר בתוצאה קטלנית. והאחריות והאשמה היא לא על הקורבן. ומי שנשאר פגוע לכל החיים זו המשפחה שמסביב. ואולי קצת המצפון של מי שפגע. לא הייתי לוקחת סיכונים כאלה בחיים, במיוחד בארץ.
 

mise

New member
נכנסתי, טרם הספקתי לקרוא.

אחרי ה - 15 לחודש יהיה לי הרבה יותר זמן :) נראה מעניין מאוד.
 

פלגיה

New member
בטח הכל משמים

אם נגזר על האדם להיפגע בתאונת דרכים יכניסו לו לראש רעיון שהוא לא צריך חגורות בטיחות, ואכן הוא ייפגע בתאונת דרכים. ואם נגזר עם אותה אישה להגיע ללידה לבית חולים וללדת בניתוח קיסרי, למה היא מנסה לשנות את זה וללדת בלידת בית?
 

mise

New member
כשבי"ח היא לא חלק מתפיסת עולם

ולא קופות החולים ולא רופאים ולא בדיקות, האדם מראש לא מגיע לבי"ח כדי ללדת. זה לא שלידת בית היא אופציה לבי"ח. לידת בית היא *ה*לידה, אין אופציות אחרות לבחירה, אלא אם קורה מצב חירום. (ועל זה כתבתי כבר בפורום הנקה על ניתוח קיסרי, שהיה נדיר מאוד, אבל היה, עוד מתקופת הגמרא ומשם הביטוי: "יוצא-דופן", שיצא מדופן אמו).
 

פלגיה

New member
העיקרון הוא אותו עיקרון

האם את מתנהגת בפאטליות כי מה שנגזר נגזר, או שעושה מאמצים לשנות את שנגזר. למשל - אם את חולה - תעשי מאמצים להבריא (לא חייב להיות רופא "קונוונציונלי", השאלה אם תעשי השתדלות לשנות את מצב המחלה שלך) או שתגדידי שמה שנגזר הוא שנגזר? את גם יכולה להגיד שכלי רכב הם לא חלק מתפיסת עולם, ואדם צריך ללכת ברכב כמה שיותר.
 

mise

New member
אוקיי.

התנהגות פאטלית היא (כנראה) עניין של השקפת עולם. לתקן את מה ש(לכאורה)נגזר צריך עוד קודם לגזירה. את הטעות אי אפשר לתקן מתוך הטעות, אחרת היא תוביל לטעות גדולה יותר. יש הרבה מצבים שלא אעשה שום השתדלות לשנות את מצב החולי שלי
(אם את מדברת על מצב פיזי), אלא, פשוט אסבול. אעשה מאמצים לשנות את מצבי הרוחני-הפתלוגי-שהוביל-לחולי-הפיזי/גשמי-שלי. כלי רכב זה חלק מהעולם המודרני. צריך לדעת לבחור. תראי, אם הייתי חיה בשבט והיו סביבי נשים ובני משפחה וחברים, אם אנשים היו חיים בריאים יותר, לא הייתי צריכה ללמוד כ"כ הרבה שנים הומיאופתיה ותזונה, לא הייתי צריכה לנסוע ברכב ללימודים. לא הייתי צריכה לנסוע ברכב כדי לפגוש אנשים. היות שאני חיה חיים מודרניים, אני נוסעת בכלי רכב. אני מכירה אנשים שבחרו, מסיבות אקולוגיות, לא 'להחזיק' כלי רכב, למרות שזה הרבה פחות נוח להם. אני בוחרת דברים שמהותיים לתפיסת עולמי ומשמשים כעקרונות, דברים שיכולים למוטט את היסודות שעליהם בנויה משפחתי ובריאותה. אילו היינו חיים קרוב לאדמה ומגדלים הכל לבד, לא היינו צריכים לעבוד כדי להרוויח כסף. אם לא היתה מדינה קפיטליסטית כזו, גם היינו יכולים אולי לבנות בית מבלי לשלם מס שבח, מנהל מקרקעי ישראל וכו' וכו' וכו'. כדי שבכל זאת, לא יקחו אותי בחליפת כפיה, וכדי בכ"ז, לעזור לחברה שמסביבי, אני בוחרת מה לקחת מהעולם המודרני. מי יתן ונזכה כולנו לחיות ביחד, קרוב לאדמה, להיות בריאים, ללדת באוהל ולאכול פירות וירקות אורגניים בלי סוף, בלי להחזיק חשבון בנק
 
למעלה