שאלהלגבי אור...

[svety]

יודעת יקירה,

כל אחד ושק האבל האישי שלו...

 

[innocence]

לא ידעתי שיצאת עם לירן!

אני זוכרת אותו מפורום WITHIN בהייד פארק. עדיי שלחה לי על זה הודעה והייתי בהלם, לצערי הייתי בצפון באותו יום ולא יכולתי לבוא ללוויה, למרות שרציתי.. עצוב עצוב...

 

[svety]

די, לא ידעתי שהכרתם.

בחור זהב. עד היום יש לי חור בלב.

 

[innocence]

הכרנו, לא באופן מעמיק,

אבל הייתי מדברת איתו מדי פעם לפעם באייסיקיו ובפורום, הוא באמת היה בחור טוב ממה שיצא לי להכיר. אני לא אשכח את האבל שהיה בכל הפורומים שהוא השתתף בהם...

 

[svety]

בחור טוב זה אנדרסטייטמנט.

מדהים איך שגם שנים אחרי, אני נתקלת באנשים שהכירו אותו ואהבו אותו ומתגעגעים אליו, זו ההוכחה האולטימטיבית למה שהוא היה ומה שהוא השאיר אחריו.

 

[innocence]

../images/Emo201.gif

 

[צלהגשם]

לא הייתי מתגאה בדברים האלה במקומך

זה לא רק חוסר אחריות, זו טיפשות לשמה.

 

[שושיטה בפיתה]

"מתגאה"?

את מכירה אותי, יש לך מושג עם איזה תיק אני חיה

? מה עברתי בחיים, עם אילו זכרונות אני נאלצת להתמודד ביום-יום שלי שאין לי כל בעיה לסכן את חיי כדי לבדר את עצמי - ואגב זו זכותי

? יודעים הכל, יודעים גם מה אני יודעת ומה אני לא יודעת

... תמשיכו בקטע שלכם, רק בריאות

!

 

[צלהגשם]

לא, אני לא מכירה אותך

ולהגיד "את לא יודעת מי אני, את לא מכירה אותי" זאת דרך מאד טובה להסיט את הדיון מהעניין האמיתי, אבל לא משנה את הנקודה האמיתית. אשמח אם תסבירי לי מה גורם לבנאדם לסכן את החיים של עצמו בצורה כ"כ חסרת אחריות - לא לחגור חגורת בטיחות, לשתות ולנהוג (וכן - לעלות לאוטו עם נהג ששתה זה לא יותר טוב מלנהוג שיכור בעצמך) ועוד. את מרגישה שאת "חיה על הקצה" בצורה הזו? זה לא אותו דבר כמו לעשות ספורט אקסטרים.

 

[שושיטה בפיתה]

ואללה.

הותקפתי מינית בגיל שלוש, גדלתי במשפחה אלימה פיזית ומילולית, בגיל 16 נאלצתי לעזוב את הבית, קברתי את שני הוריי, כל יום שעובר מבחינתי הוא נס, קרב, המון כאב. יש דברים שכבר למדתי ויש כאלה שלא, לא אתנצל על כך שעברתי דברים בחיים ולפעמים סכנה מרתקת אותי, מנתקת אותי מהמציאות שלי, מהגהנום שלי. את שופטת אותי, אומרת "הכי קל" וכד'. הינה נתתי לך דין וחשבון שלא הגיעו לך

. אגב איני נוהגת ובכללי איני מסכנת אחרים, אבל מה זה משנה כשהכל ברור ומובן, פשוט, שחור ולבן. שלא תחווי את החוויות האלה שגורמות לאחרים להיות שונים ממך בחייך. בזה סיימתי את דיוניי איתך אישית לאלתר ולצמיתות. כל טוב שיהיה

.

 

[elcool]

לפי מה שכתבת פה..

עברת את כל זה, ועדיין עוברת, ממשיכה איכשהו לחייך כל יום ולהשאר אופטימית למרות שזה קשה. עברת את הגרוע מכל, ובסופו של דבר למות סתם כי לא היית חגורה? זה טיפשי. כל מה שאנשים כותבים כאן, זה כנראה כי אכפת להם ממך ושתשארי בחיים. אז בואי לקראתינו

.

 

[צלהגשם]

בדיוק, אם לא היה אכפת לי לא הייתי כותבת את זה

יש הרבה אנשים שחוו אירועים מאד משמעותיים ומשני חיים במהלך חייהם ובגלל זה עושים כל מני דברים שנותנים להם הרגשת אדרנלין וחיוּת. לנסוע לא חגורה ועם נהג שיכור לא נמצאים בפונקציה הזאת. תשאלי אמא שאיבדה את הבן שלה בגלל נהג שיכור או בגלל שלא היה חגור או בגלל שניה אחת של חוסר תשומת לב, ואני בטוחה שהיא תגיד לך שזה היה מוות מיותר וחסר כל צדק. אז למה, למה את רוצה בכוח להוסיף את עצמך לסטטיסטיקה הזאת של האנשים שנהרגו בגלל דבר כ"כ טיפשי שניתן היה למנוע? אני מעדיפה שתכעסי עליי ותקללי אותי מאשר שתאבדי את החיים שלך בשביל שטות.

 

[שושיטה בפיתה]

לגבי האנשים כאן, אני מעריכה ../images/Emo24.gif.

לגבי הגברת שממשיכה להתנשא בפרט, אין לי הרבה מה להוסיף. אני בטוחה שאתה מכיר אותי מספיק ע"מ להניח שאני מודעת לכל הטיעונים שהועלו כאן. אלא אם כן אתה בדעתה שאני טיפשה, כפי שהיא גם ציינה באחת מהודעותיה בנושא. פשוט מחרפנים אותי אנשים שיודעים הכל, שהכל פשוט להם וקל. הגדילה להאשים אותי בתאונות דרכים, נו בחיאת אלעדוס, תשים

: "אנשים רבים עברו בחיים שלהם..." - למה אני צריכה לסבול את ההטפות שלה

? במה היא יותר טובה ממני, בזה שאין לה עבר ומושג ירוק על סדר הגודל של עוצמת החוויות שהוזכרו כאן? אין לי שום בעיה עם התוכן, זה שהיא מטיפה לי כמו לילדה קטנה אינו מקובל עליי

. די, בבקשה, זה מכער לי את הכיף שבפורום, אני רואה את התגובות שלה ובא לי פשוט לצאת מפה ולא לחזור

. בואו נסכם בכך שדבריה בפרט אינם מקובלים עליי, זה לא יגרע מהנקודה שאורית וקרן העבירו בצורה נהדרת. וזהו עקרונית, לשאר כפי שאתה יכול לראות עניתי בהערכה רבה

.

 

[צלהגשם]

כל מה שיש לך להגיד לי, את יכולה לומר ישירות

במקום להתחבא מאחורי בנאדם אחר. כמו שאני לא מכירה אותך - את גם לא מכירה אותי. ככל הידוע לך, יכול להיות שאני משותקת לאחר שעברתי תאונת דרכים, או שאיבדתי אדם קרוב מאד בתאונת דרכים. עצרת אולי לחשוב על זה? אם יש משהו שמחרפן *אותי* זה אנשים שמתחילים להשתלח בכל דבר שזז ולזלזל בדעות של אחרים ברגע שאומרים להם משהו שלא מוצא חן בעיניהם או שלא נעים להם לשמוע. אבל את צודקת - אולי הגישה העדיפה היתה לומר לך "את יודעת מה - תעשי מה שאת רוצה, תידרסי, תשתי, תנהגי - ואני מקווה שתשרדי את זה". אני, בכל מקרה, עומדת מאחורי הדברים שלי ב 100% ולא מתכוונת לנסות לטייח אותם או ליפייף אותם. בזאת אמרתי את מה שהיה לי להגיד.

 

[שושיטה בפיתה]

אני יכולה - אני לא רוצה.

את רואה שנפגעתי מדבריך וזה לא מזיז לך בשיט. אני מקבלת את גישתך, אולם זו זכותי לא לדבר איתך עוד. את עושה מעצמך צחוק, איני "משתלחת בכל מה שזז ברגע שאומרים משהו שלא מוצא חן בעיניי או שלא נעים לי לשמוע", הוכחות לכך שחור על גבי לבן בכל הפורום הזה כולל את השרשור הנוכחי ממש. עובדה שעם כל שאר המתנגדים להרגליי הסכמתי ואף הודיתי להם על אכפתיותם. אדם שעבר דברים בחייו קצת יותר רגיש לסביבה בדרך כלל. ובכל מקרה חלאס להמציא שטויות, כולם כאן אמרו את מה שהיה להם להגיד בצורה אנושית ואילו את ירדת לרמה של לדרוש לחשוף את עברי על גבי פורום פומבי, תתמודדי עם זה כמו שאני התמודדתי

. כמו שאמרתי, עם אנשים שלא אכפת להם לפגוע ברגשות הסביבה אין לי על מה לדבר. מוכנה עכשיו לעשות לכולנו טובה ולהניח לי? תודה

.

 

[צלהגשם]

כמו שכתבתי - אמרתי את מה שהיה לי להגיד

וזו את שבחרת לחשוף את חייך האישיים על גבי הפורום בפומבי- באותה מידה יכולת לשלוח מסר או לא לענות בכלל, אז בואי ניסחף עוד קצת בהאשמות ודרמות. אני שאלתי מתוך סקרנות גרידא. בואי נחתום את זה פה וזהו.

 

[גם אני6]

את יודעת..

יש הרבה מה לכתוב, אבל אני יודעת שזה יהיה אוסף מילים נבובות שאולי מתישהו ייקלט ו.. יום אחד.. אולי.. יש סיכוי.. שיחדור ויגע. לא עכשיו. לא היום. אז הכל מסתכם בשורה אחת- את יודעת? לא. את לא. יודעת. כי עד שלא באמת יודעים- לא (באמת) יודעים. מאחלת לך רק לצאת בלא פגע מכל ההרפתקאות שלך. ומאחלת לך להיות מכורה לחיים. אדרנלין- זה לא רק מה שתיארת.

 

[שושיטה בפיתה]

תודה לך ../images/Emo24.gif!

התגובה מלאת השיפוטיות שמעליך כ"כ הרגיזה אותי שלקח לי זמן להבין ולהפנים את כוונתך. יש דברים שטרם התרגלתי אליהם כגון רדידותם של אלה שלא רואים מעבר. את ממש לא חוטאת בזה, את תמיד מנתחת לעומק ורק אחרי זה מגיבה. זו מיומנות נדירה שמרמזת על ניסיון חיים מכובד ביותר. הודעותיך בנוגע לדירתו של ירון מאשרות את קבלת האחר הכמעט אולטימטיבית שלך. תודה לך שאת קיימת, תודה לך שאת מכבדת אותנו בנוכחותך ובתגובותיך

! אוהבת המון

!

 

[גם אני6]

שושה, יקרה [ש]לי../images/Emo24.gif

הרבה אפשר לכתוב בפרטי, אך אבחר להגיב על דפי הפורום תודה לך. תודה על הכוונה, המילים. ותודה שאת רואה בעדן- אותי. את יודעת, הרי, שאני יודעת. וכולי תקווה שאינך מתחרטת על ההתערטלות, למעלה. אני מכירה את רגעי ה"בומים לראש", אבל את יודעת שההיסטוריה ה"רפואית" שלך היא אינטימית. היא שלך. והיא יקרה.- זה שלך, אך ורק שלך- לבחור לשתף את מישתרצי, בדיוק במידה שתרצי, מתי שתרצי ובעיקר- בתנאים שיהיו נוחים לך. בטח לא מתוך כעס או טיעון. כקלף מנצח( סוג של "הנה, in your face"). יקרה, זכותך להיות כל מה שאת בוחרת ולחיות את חייך את שתבחרי. לי מתכווץ הלב לדעת שהלכת לסכן את עצמך(לסכן ממש) במודע. ועל כל דבר שתכתבי- יימצא מי שימצא מה להגיב. הרי זה שנפגעת- לא מחייב אותך לחיות בצורה מסוימת. וזה שאת לא נוהגת- את עדיין נכנסת לרכב של מישהו שנוהג בצורה מסוימת או נוסעת בלא חגורה. אני בכנות מאמינה שאין כאן "סיבה מספיק טובה" או "טיעון משכנע". את יכולה לעשות הכל, גם אם לא היית עוברת את כל מה שכתבת עליו. מי שלא מצליח לקבל- קרוב לוודאי שלא יקבל. והסיבה שאת חיה בדרך מסוימת היא לא א', ב' או ג'- הסיבה היא שזו את. שככה את. וזה בסדר, זה הכי בסדר ואין סיבה יותר טובה או שיקול יותר כבד ומנצח מזה. וזו הסיבה הכי טובה מכולן. שושיטה, אני חושבת שעם כל הכבוד לכולם- את זו שחיה את חייך. את יודעת מה את צריכה בשביל לשרוד ולהשאר שפויה. את מכירה את האיזון העדין הזה שעובד בשבילך. עובד -רק- בשבילך ולא בשביל מישהו אחר. שוב- כי זאת את. לא -כי- עברת 1,2,3. אבל ככה זה עובד לך, ככה זה עובד לך נכון להיום ואני חושבת שצריך לברך את אלוהים ואותך שמצאת את מה שעושה לך טוב כדי לחיות, להמשיך לשמור את הראש מעל פני המים וגם להרים אותו מדי פעם.. לא להשתגע ולא להוציא את זה גם על אחרים, בדרך. יש אנשים שצריכים לרוץ מהר מהר מהר(מעצמם) כדי לא להרגיש(מדיי), יש אנשים שצריכים לצעוק ממש חזק כדי לא לשמוע(בעיקר את הקולות בראש), יש אנשים שצריכים לשבת מול המחשב או לבלות בחנויות יוקרה בקניונים כדי קצת לטשטש את המחשבות האלה שממאנות להשאר בחלק האחורי ונדחפות אל קדמת הבמה. כל אחד והזה שלו. את זאת שעוברת את הימים שלך עם עצמך, עם העולם, עם האנשים מסביב. את.לא מישהו אחר. את זאת שחיה כל יום עם עצמך. כל יום, כל ה-יום. 24/7, כל יום, כל שעה, כל דקה. כל נשימה. ורק את יודעת מה את צריכה בשביל להשאר כאן ולעבור את הדקות, שניות, נשימות הללו. לעבור. לשרוד. אני -אפילו- לא מדברת על לחיות ולהרגיש טוב. לחייך ולהרגיש מאושרת באמת מבפנים. רק את זו שיודעת, שיכולה לדעת- לרוב מפני שרק את זו שיודעת איך זה אחרת. איך זה מרגיש ואיך זה תכלס- כשזה לא. באמת יודעת. ובאמת מכירה את הlows. אותם,..לא תאחלי לאיש, נכון? שוש, פשוט מתישהו.. אני כ"כ מקווה שתהיי במקום של להוקיר את החיים- אבל בצורה של לנצור. של יראה וקדושה. של שלווה והתפעמות. שפשוט תגיעי לשם. לא כי עכשיו לא טוב, לא כי עכשיו את פחות, ולא כי עכשיו את לא יודעת בכלל לא. זה לא ענין של הטפות -בכלל-. רק פשוט, הכי פשוט להתפלל שלא יאונה לך רע ותשובי הביתה בשלום. תמיד. שלא תכאבי עוד.. ואם זה מה שעוזר- זה מה שעוזר ואשרייך שמצאת את הדרכים. כולם יכולים להגיד הרבה, כולם יכולים לחוות דעתם- אבל רק את יודעת איך זה מרגיש. ורק את יודעת מה זה בשבילך, באמת, לחיות. ומה זה בשבילך- כל פעולה, כל שניה, כל נשימה מהמילה הזו- בשבילך. ואת- זאת שרוצה בסופו של יום(וגם תחילתו ואמצעו) פשוט לחיות. שוב, עם עצמך, עם העולם, עם מי שסביבך.. בשלום. וגם קצת חיוך.

 

[innocence]

../images/Emo45.gif יפה כתבת.