אז ההזהרה לא עבדה, אה?../images/Emo6.gif
אני אקצר מפאת עייפותי... כשאני מדברת על ה"קיום" אני מדברת על הקיום האנושי, כל בני התמותה... החיים שלנו הם טיפה קטנה, פיצפונת, חסרת חשיבות באוקיינוס הזמן הגדול והאינסופי... אנו קטנים ועלובים מול היקום, מול הטבע... תראי מה סופת הוריקן יכולה לעשות, רעידת אדמה... ויותר נורא מזה - מה אנחנו, בני האדם, יצרנו במו ידינו; נשק כימי, גרעיני, ביולוגי... מלחמות, דיכוי, כיבוש, דת, זיהום אויר, הכחדת בע"ח, אלימות, פדופיליה, פורנוגרפיה, סחר בנשים, תאונות דרכים ... (יש לי עוד... אבל הבטחתי לקצר...) לכן, בתוך כל החרא, כל שנותר לאדם הפשוט הוא לחיות את חייו הקטנים ולנסות לשפר אותם בסביבה שלו... למחזר נייר, להשתמש בדיאורדורנט ידידותי לסביבה... לעסוק בפעילות חברתית וכדומה... אני מאמינה בכל ליבי שהדברים האלה חשובים וטובים... אבל זה לא מספיק...זה לא אומר שאני אפסיק לעשות אותם; אם אני מקפידה על משמעת מים וסוגרת את הברז בזמן שאני מצחצחת את השיניים זה עדיין לא משנה - מאות קוב מים מבוזבזים בתעשייה... אני עדיין אשאף לקבל כדור-ארץ טוב יותר, הוגן יותר... עדיין אצעק כשאראה שנעשה עוול... אבל אני אמות, ומי שנעשה לו עוול ימות.. ומי שעשה את העוול ימות... והכל ישכח ויעלם בעוד כמה דורות... האנושות נראית לי כמו חיות מעבדה... ניסוי כושל של מדען מטורף... רודפים אחרי הזנב של עצמם, תאבי ממון, משחיתים, רומסים... רודפים אחרי אידיאלים שטחיים ומזוייפים, מחפשים משמעות ... הקיום האנושי עלוב... הוא בר חלוף, המוות מעבר לפינה, גוף האדם הוא מכונה מתוחכמת אך שברירית במיוחד... ועל כן, אני בדיעה שאם אנחנו כבר כאן - יש למצות את המירב משהייתנו הקצרה במימד הזה...